כבר הזכרת בדבריך תירוץ דהמצוה (בליל פסח) קובעתו לברך עליה המוציא.
אמנם לענ”ד קושיה מעיקרא ליתא, שהעיקר בזה דכל שמברכים עליו המוציא אם קובעים עליו סעודה, יוצאים בו ידי חובה בפסח, שיש עליו שם “פת”, ולא המעיט אלא דבר שאי אפשר לעולם לברך עליו המוציא, אפילו ע”י קביעות.

והארכתי בזה בס”ד בשו”ת מחקרי ארץ ח”א (סי’ מח) ע”ש. (נמצא באוצר החכמה).

אין שום סיבה הלכתית לזה.

אולי אמך רחצה אותם מפני האבק שהצטבר עליהם במחסן במשך שבעת ימי הפסח.

אם מה שהם לא מאשרים לה זה נוגד את החוק אז אתם יכולים להערים עליהם כיון שאת הימים המגיעים לכם אתם נוטלים .  אבל אם זה לא נוגד את החוק למרות שמקובל בחברה לתת חופשים כאלו אי אפשר לכפות את המעביד  לתת לכם חופשה זו . ולכן היות שהוא הודיע לעובדים שאינו מעוניין לתת ימי חופשה אסור להערים עליו

דעת מרן ראש הישיבה שליט”א שכדאי לכל בחור ישיבה לומר בישיבה ברכת האורח

הלל יצחק בסדר
השם לבת משונה

הפיסוק הנ”ל הוא ע”פ פיסוק הטעמים, שלפי כללי ניגון הטעמים יש הפסקה קצרה אחרי “יהיו לרצון אמרי פי”. המבואר מזה, שכשקוראים פסוק בתפילה או בתנ”ך יש לקרוא אותו ע”פ הטעמים ולא ע”פ פירוש כזה או אחר, וכאן הפיסוק הוא “תחליף” לטעמים למי שאינו מבין בהם. (וכמו שנתבאר בהקדמה לתהלים “איש מצליח” מהדורה חדשה שהפיסוק שנעשה שם נועד להקל על מי שאינו יודע את כללי הטעמים).

עיין בשו”ת יחוה דעת למרן זצ”ל ח”ה סי’ נ”ז שמותר לצאת לצרכים הבאים: לצורך פרנסה או סחורה, ללמוד תורה, לישא אשה, ללמד ילדי ישראל בגולה תורה. וכ”ז ע”מ שלא להשתקע בחו”ל, רק לזמן מה. ואסור לצאת סתם לצורך טיול אף לא לזמן מועט. וע”ש בהערה שאף בשביל לצאת להשתטח על קברות צדיקים בחו”ל יש להקל.

מרן שליט”א שורף את החמץ ביום כי מנהג משפחת מאזוז מאז ומעולם לשרוף ביום, והרוצה להמשיך במנהגו לשרוף בלילה כאן בא”י – ראשי לעשות כן.
והדברים מבוארים בספר ה’ נסי ח”ב.

מותר. כתב מרן בשולחן ערוך  (סי’ תקמה ס”ג )כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו .  וכתב הרב אליה רבא שהוא הדין אם כותב לאחר בחינם מותר.והביאוהו הכה”ח ס”ק כד והמשנב בשעה”צ אות יג

מלרע כמו שכתבת באפשרות השניה

לא ניתנה תורה למלאכי השרת ונראה שלא התכוונו חז”ל לרגע כמימריה שבאותו זמן זה יחמיץ. באו לאפוקי משהיה ממש

כשמה כן היא , נגיעה .