הרב אריאל מימון

שעון יד שעובד באופן סולרי (אנרגיית שמש )מותר לענוד אותו בשבת לפי מרן ראש הישיבה

יש חומר ניקוי לאסלה שהוא גם צובע. אני רוצה לחטא את האסלה בשבת- לשפוך את החומר לאסלה ולהוריד את המים. האם הצביעה הזו נחשבת כמעשה ישיר, או שדנים את הצביעה כפסי"ר. אם זה פסי"ר יש לומר שלא אכפ"ל בצביעה, וזו צביעה שאינה מתקיימת שהרי מוריד את המים מיד, וא"כ פסי"ר דלא ניח"ל בדרבנן, שמותר להרבה פוס'. אלא שאני מסתפק שמא אין זה פסיק רישיה אלא מעשה גמור. ופסי"ר שייך דווקא כעין סבוניות של האסלה שדנו הפוס', שהאדם מוריד את המים, וכתוצאה מזה, הצבע יורד למים . אך באופן ששופך את הצבע מהבקבוק בצורה ישירה למים, אין זה פסי"ר. (טענה כעין זו טען הגרשז"א בענין המנורה של המקרר, שכך מדליקים את המנורה ע"י פתיחת הדלת, וכך מכבים אותה ע"י סגירת הדלת, ולכן אין זה נידון כפסי"ר - שו"ת מנחת שלמה).

האם מותר להזיז בשבת ציליית גזיבו ממקום למקום בכדי להצל על אזור אחר? (פרט למוקצה) האם יש דין של "אהלה מחדש"?

סיר חמין שעמד על כיסוי הפח שעל הגז, והנוזלים התאדו ממנו כמעט לחלוטין, וכמעט שהתבשיל נחרך. א. האם מותר לערות עליו מים רותחים מהמיני בר המהודר לשבת. ב. האם יש איזשהו פתרון הלכתי שמוסכם לכל הדעות כיצד להציל את הצולנ'ט? אם אפשר לציין מקורות כמה שאפשר.

במחילה אבל לא הבנתי: מה שכתב כת"ר שהתירו רק להפיג צינתו אך לא שיתחמם, הרי התירו להטמין בכלי שני, ושם וודאי מתחמם? ומה ענה על זה כבודו? ומ"ש עוד שהרב עובדיה זצ"ל התיר גרם הדלקה וכו' לא הבנתי כלל מה השייכות של גרם הדלקה לנידון דידן שהוא הטמנה? אם כבודו יפרט אשמח מאד.

אני לוקחת כדורי ראקוטן מדי יום שמייבשים מאוד את הפנים והשפתיים. לכן בערך כל חצי שעה אני מורחת שפתון בשפתיים, אחרת השפתיים מתייבשות בצורה קיצונית, מתקלפות ואף נסדקות ומדממות. האם מותר לי למרוח את השפתון בשבת?

כתב המחבר באו"ח סי' ש"ז ס' ט"ז שקריאת ספרי מלחמות אסור אף בימי החול משום מושב לצים. אבל הרמ"א הביא מתרומת הדשן שהתיר לאלו שמתענגים בכך לדבר בעניני מלחמות וכדומה בשבת. האם מוכרח לומר שהמחבר חולק על דברי התרומת הדשן?

למדנו בחזו"ע ח"א שמותר להטמין תבשיל צונן אפילו כדי להפיג צינתו, ושאלתי היא האם מותר להניחו אחרי שעטפתי אותו, על גבי פלטה כבויה שתדלק בהמשך, כלומר גרם הדלקה? ועוד שאלה, לפי המנהג שמותר לעטוף בשמיכה מע"ש תבשיל שעל הפלטה, כדעת הרמב"ן שנחשב כאינו מוסיף הבל, שהאי לחודא קאי והאי וכו' למה באמת אסור לעטוף שניצל קר בנייר אלומיניום [למשל] בשבת ולהניחו ע"ג פלטה חמה, והרי כשעטפתי אותו - היה צונן, ומותר להטמין צונן בדבר שאינו מוסיף הבל, וגם להכניסו מתחת לשמיכה שעל הפלטה, לכאורה היה צריך להיות מותר, שלפי האחרונים [ארץ חיים סתהון ועוד] שכתבו שהמנהג להקל, הוא משום שנחשב כדבר שאינו מוסיף הבל, ולמה אסור, וא"ת שאסור כי ניכר שמשתנה החום, למה התירו להטמין בכלי שני [וראיתי במנוחת אהבה ח"א שזה נחשב כאינו מוסיף הבל, כי הוא מתקרר והולך, ע"ש, אבל בפועל הדבר המוטמן מתחמם חום הניכר? ואם כן ממה נפשך: אם נלך אחר חום הניכר - קשה למה התירו להטמין בכלי שני, ואם נלך אחרי הגדרת דבר שאינו מוסיף הבל - גם הטמנה בשמיכה שעל הסירים שעל הפלטה -נחשבת דבר שאינו מ"ה, ולכאורה היה לנו להתיר?