בדרך השם

כתוב שם שכהן יכול להטמא בטומאת ארץ העמים כדי ללמוד תורה, ומדובר בכהן שיוצא מהארץ לחו”ל (דאל”כ כבר טמא בטומאת ארץ העמים), ודוחים מצות ישיבת הארץ מפני לימוד תורה.

גם אם נפשך חשקה בתורה, בדורנו שהתרבו הנסיונות והקשיים כמדומה שכולם מודים שכדאי להתחתן מוקדם. וגם בכל הדורות יש אומרים שיש להתחתן מוקדם. כך ג”כ ההוראה המקובלת בישיבתנו הקדושה ע”פ רבותינו שליט”א להתחתן מוקדם לפני גיל 20.

נכון, בספר לשון חכמים ח”א סי’ ע’ כתב לצום ד’ פעמים, אך בספרו רב פעלים ח”ג סי’ ל”ה כתב לצום יום אחד לילה ויום. והיום המנהג הנפוץ הוא לעשות יום אחד מעלות השחר עד צאת הכוכבים, אצל כל המקובלים כולם, וכנראה הטעם שהרי כאשר עושה פ”ד תעניות אינו עושה את לילם עמהם אלא אוכל בלילה, וא”כ גם כאשר עושה יום אחד די ביום בלי הלילה.

נראה מסוף השאלה שאתם מבינים שהנקודה היא לימוד גמרא או לימוד הלכה, ולא היא, עיון תוניסאי הוא ההבנה העמוקה והאמיתית של דברי הגמ’ המפרשים והפוסקים מתוך שימת לב שההבנה נכנסת טוב בפשט של המילים. זה אולי נשמע פשוט, אבל מי שיודע יודע שהרבה פעמים אנו מפרשים שלא כפי הכוונה.
יותר פירוט על שיטת לימוד זו תוכלו לראות בספר דרכי העיון של מרן ראש הישיבה שליט”א.

אם טוב לו ללמוד לאט ובעיון למה שלא ילמד כך? אדרבה זה הלימוד היותר טוב ומוצלח.
אולי יקבע איזה מעט זמן לבקיאות בתורה, וברוב הזמן יעסוק בתורה בדרך שהוא אוהב ומתחבר.

בספר ילקוט יוסף (אוצר דינים לאשה ולבת עמ’ תשצ”ב) הביא תשובת מרן הגרע”י זצ”ל שכתב להקל בזה בחתונה (כמובן לא מלכתחילה) וכיוצא בזה שנפגשים באקראי, אבל כאשר נפגשים באופן קבוע לא היקל בשום פנים ואופן. עיין שם. אך שם דיבר בבנים ובנות דתיים לאומים שעלול לצאת מזה נזק, אך בנידון כמו שלכם שאין מה להפסיד, לכאורה עדיין יש מקום להקל. אח”כ ראיתי בשו”ת “השלוחים” (סי’ ע”ב, עמ’ ש”צ) שהביא דברי הרבי מחב”ד זצ”ל שהיקל בזה בהסתייגות מוחלטת בברית המועצות, מכיון שאין דרך אחרת להצילם מהתבוללות ונשואי תערובת, ובעקבות התנאים והקשיים המיוחדים במדינה זו, ואחרי כל זה התנה שהישיבה תהיה נפרדת. עיין שם. ונראה לי שתוכלו ללמוד מזה לנידון שלכם להקל, אך לא בישיבה מעורבת לגמרי. מלבד זה חפשתי בעוד ספרי אחרונים ולא מצאתי שהקלו בזה באופן שהמפגש הוא קבוע.