הרב ירון ביתאן

אין מקור מפורש, אבל כך נראה ממשמעות הפוסקים.

אסור לומר את הקדיש בצורה כזו, חייב לומר מההתחלה

הגמרא (ברכות מח.) אומרת שלענין צירוף בזימון בעינן רובא דמינכר. וכן פסק מרן בשו"ע (סימן קצז סעיף ב) ואילו לגבי צירוף למנין כתבו הפוסקים (עיין בסימן סט סעיף א ובאחרונים שם) שמספיק ששה שלא התפללו בשביל להחשב כמניין גמור. ונראה הטעם, שלגבי זימון כיון שרק מי שאכל לחם יכול לעשות זימון, ממילא אי אפשר לצרף יותר משלש שלא אכלו לחם בשביל להחשב כעשרה. מה שאין כן לגבי מנין שהעיקר שיהיה עשרה בני דעת בשביל להחשב כמנין, וממילא כל שיש ששה שצריכים להתפלל אפשר לצרף עוד ארבעה איתם ולעשות מנין. (אבל פחות מששה לא כיון שאין כאן רוב שצריכים להתפלל, ולא יכולים לגרום לאחרים להצטרף איתם. דתמיד אזלינן בתר רובא)

א. מי שעומד בתפלה ושומע ברכת כוהנים רשאי להפסיק מתפילתו ולשמוע את ברכת הכוהנים אלא שאינו רשאי לענות אמן

ב. אין איסור

ג. כיון שאין מטרת הנחת הטלית בנרתיק שיהיה מוכן לשבת הבאה אלא משום כבוד הטלית אין בזה חשש איסור (עיין שו"ת אור לציון ח"ב פכ"ד ה"ד)

ד. היות וכל קדושת רשב"י הייתה מעין עולם הבא בשבת (בניין אב ח"ג)

רבנו הרש"ש בנהר שלום (הובא בשו"ת יבי"א ח"ד חאוח סי' ב' אות י') כתב שהישן אחרי חצות לא שליט עליה רוח רעה ואין צריך נטילת ידיים מפני שהיה ער בחצות והמשיך המוחין על ידי עסק התורה והברכות (ועיין עוד בשו"ת יצחק ירנן ח"א סי' א' אות ד').

ולגבי המקור של הסוברים שחוזר וניעור הרוח רעה לקראת עלות השחר הנה מרן בב"י (או"ח ס' ד' סעיף י"ג) כתב תחילה שהנעור כל הלילה נראה שצריך ליטול ידיו משום רוח רעה ששורה על הידיים בלילה. ושוב כתב שמדברי הזוהר נראה שאין רוח רעה שורה על הידיים אלא בשנת שינה. ובשולחן ערוך (שם) פסק שהנעור כל הלילה יש להסתפק אם צריך ליטול ידיו שחרית בשביל להעביר את הרוח רעה. ע"ש. ומבואר שנשאר בספק אם הרוח רעה שורה על האדם בגלל השינה או בגלל הלילה.

נראה מדברי הפוסקים שעיקר הסיבה שאסור להתפלל עם כפפות משום שגנאי הוא עפ"י רוב לילך כך לפני גדולים (עיין בירחון אור תורה שנת תש"ע חוברת תקט"ו עמ' תתקמ"א) ולפ"ז בזמן הזה שדרך ללכת בכפפות, יהיה מותר להתפלל איתם.

אסור להניח תפילין בין מים אחרונים לברכת המזון (עיין משנה ברורה סי' קע"ט סק"א). לכן יש להניחם או לפני מים אחרונים ויכרוך אחרי ברכת המזון (דגם כריכות אין לעשות לכתחילה בין מים לברכת המזון אפילו כשאינו אומר "וארשתיך וגו") או שיניחם אחר ברכת המזון בתכף לנטילה ברכה.

צריך לומר קדיש תתקבל גם כשלא אומרים חזרת הש"ץ. ולכן אפילו אם התפללו שחרית או מנחה ללא חזרת הש"ץ אומרים קדיש תתקבל (עיין הלכה ברורה סי' רלד' סעיף יב').

כשם שצריך להזהר מברכה שאינה צריכה כך יזהר שלא להרבות בקדישים (בא"ח ש"א פרשת ויחי ס"ט) לפיכך אין לומר קדיש נוסף אחרי פיטות הקטורת לפני אמירת אשרי אבל אפשר לומר פתח אליהו לפני מנחה ולומר עליו קדיש על ישראל (עיין בבאח"י שם)

אין צריך לחזור ולברך"אשר בחר בנו", כיון שיצא ידי חובה כשברך אותה תחילה (עיין סי' רט' סעיף א', ובספר ויען שמואל ח"ט סי' יב').