ברכות

נראה לי שעדיין לא יצא מגדר ספק. אבל גם אם נאמר כן מסתבר שעל ים האוקיינוס ג”כ מברכים שעשה את הים הגדול, שגם הוא ודאי בגדר ים הגדול. וסייעתא לדבר דברי רבנו יונה שהובאו שם בסוף התשובה שאפילו על ים כנרת וים המלח מברכים שעשה את הים הגדול.
ובדרך אגב, לגבי השאלה הקודמת שלכם, באמת יש מקום להבין שדעת מרן ראש הישיבה שליט”א לתפוס להלכה כדעת מרן כי כתב בזה”ל: ואה”נ שלענין דינא אפשר לקיים הוראת מרן. אך לא נראה שכוונתו לתפוס כן להלכה, אלא הכוונה שאף שדברי הרא”ש אינם מייסעים אותו, מ”מ לקושטא יש ליישב, וכמו שכתבתי בתשובה הקודמת.

אדרבה, דעת מרן ראש הישיבה שליט”א להלכה כוותך לברך על הים התיכון עושה מעשה בראשית, וכמו שכתב שם: ומי שרוצה לצאת ידי כל הדעות יברך על הים התיכון עושה מעשה בראשית וכו’. ע”ש. ומ”ש להביא ראיה מהגמ’ הוא רק לסייע את פסק מרן וליישבו ולא לתפוס כמותו להלכה. ובזה מתיישב גם מה שהקשיתם כיצד אפשר להביא ראיות מהגמ’ נגד הרא”ש, והתשובה שלא באנו להכריע ע”י זה אלא רק לסייע וליישב.

בברכת ה’ חלק ג’ פרק י”ב סעיף ח’ פסק שאם ייחדם מברך. אך לענ”ד צריך להבין מה זה שונה מעלי טאבאק שכתב שם סעיף ג’ שאין לברך עליהם מכיון שבהם עצמם אין ריח אלא שמכניסים בהם ריח. ולכאורה גם אבקת כביסה אין בעצמה ריח ומכניסים בה ריח ע”י נוזלים וכיוצא בזה. וכעת צ”ע.

לדעת המג”א סי’ קס”ח ס”ק מ”א אם קובע סעודה מברך בהמ”ז אף במזונות שאין להם צורת פת. ע”ש.

אין צורך להמתין עד השחרור, כיון שהתחייב עכשיו יכול לברך.

הדברים נכונים שאומרים בלשון הווה כמו פלוני עוזר לי, אבל זה דוקא כאשר אומרים רק את ההווה ובו כוללים גם את העבר והעתיד, אבל כאן שמזכירים את העבר והעתיד אדרבה נראה יותר נכון להזכיר עבר ואח”כ הווה ואח”כ עתיד.