קביעות בהבדלה חובה
לא ראיתי שם שהענין הוא שכולם יהיו באותו “מצב” אלא שישיבה זה קביעות ועמידה זה לא קביעות, וא”כ פשוט שאם יש חלק שעומדים אין להעמיד את כולם, אדרבה יש לנסות להושיב גם את העומדים.
לא ראיתי שם שהענין הוא שכולם יהיו באותו “מצב” אלא שישיבה זה קביעות ועמידה זה לא קביעות, וא”כ פשוט שאם יש חלק שעומדים אין להעמיד את כולם, אדרבה יש לנסות להושיב גם את העומדים.
בספר מלכי תרשיש (אנציקלופדיה של חכמי תונס) לא הביא את החכם הזה, אבל מצאתי בהסכמת רבה של תוניסיה מהר”ח בלעיש זצ”ל להוצאת הספר ויזרע יצחק למוה”ר מהר”י טייב זצ”ל שהזכירו לשבח. עיין שם.
מספר ברית כהונה או”ח מע’ ת’ אות מ”ו:
איוב: עושה גדולות וגו’ (איוב ט’ י’), אחרי הלימוד: חיים וחסד וגו’ (שם י’ י”ב).
רות: והנה בועז וגו’ (רות ב’ ד’), ואחרי הלימוד: ישלם ה’ פעלך וגו’ (שם פס’ י”ב).
איכה אין פסוקים לפני ואחרי (לא הובא שם, וכן בישיבה לא אומרים).
קהלת לא הובא שם פסוקים.
אסתר: אחר הקריאה ליהודים היתה וגו’, ולפני הקריאה כתב שם בהגהה שאומרים איש יהודי וגו’.
טוהר והילה שמות טובים, גם אור יש בו משמעות טובה של אור, אבל לא כדאי לקרוא לבת בשם שיותר משתמשים בו לבנים.
באדר א’, ומכל מקום מכיון שהשנה זה כבר עבר אפשר לעשות באדר ב’.
יש סידור הנקרא עלי הדס, בהוצאת הרב דוד סטבון שליט”א.
איפור קבוע יש בו בעיה מצד כתובת קעקע, ולדעת מרן הגרע”י זצ”ל אין למחות במי שמיקל בזה. אך בנידון השאלה שנשאר למשך חודש וגם לפי הנשמע אינו נכנס לתוך העור אלא עם חומרים עמידים אין חשש מצד כתובת קעקע. ומכל מקום צריך לברר את המציאות היטב אם אכן כך הוא.
לגבי חציצה, לדעת מרן הגרע”י זצ”ל אין חשש בזה מכיון שהאשה חפצה בו, אך אם התחיל ליפול חלק מזה ואז אינה רוצה את מה שנשאר שוב יש בזה חשש חציצה.
אף שיש איסור אמירה לגוי שבות בכל האיסורים, כי כל דבר שאסור לישראל לעשותו אסור לומר לגוי לעשותו, כמבואר בשלחן ערוך (או”ח סי’ ש”ז סכ”א ויו”ד סי’ רצ”ז ב’ ס”ד), מכל מקום בזה שגם הישראל עצמו מותר לו לתת נבילות וטריפות לפיו של הגוי, אין בזה איסור כלל, וכמו שכתבו התוס’ בבבא מציעא (דף צ’ ע”א ד”ה חסום).
אך לקנות בעצמו, אם זה בחנות ששם ידוע שמוכרים נבילות וטריפות יש חשש מראית העין שיחשבו שקונה לעצמו ח”ו.
החטף פתח מבטאים אותו במהירות יותר מהפתח, וגם אם היה פתח בא’ היה דגש חזק בד’, משא”כ אם יש בא’ חטף פתח.
לא מצאתי מפורש, אך מסתבר לאסור כמו שאסרו להתנאות בהם. ומכל מקום אפשר להקל בדוחק לתלמידי חכמים, על דרך שהתירו באכילה ושתיה (ש”ע סי’ קנ”א ס”א).