אתם צודקים, הקדמא צריכה להיות בא’, ונפלה טעות בתיקון קוראים והחומש של איש מצליח. וכבר שלחתי את הטעות למוה”ר ר’ יהונתן קיויתי שליט”א והסכים לזה, ורשם אצלו לתקן במהדורה הבאה. יישר כח! לחיבת הקודש נשלח לך בלי נדר את מה ששלחתי לה”ר יהונתן קויתי, ומה שהשיב לי.
א. אם כוונת השאלה לקמץ רגיל שיש לו נטיה לחולם, ההבדל הוא ברור – הקמץ הוא כמו פתח עם נטיה קטנה לכיוון החולם.
ב. אלוקים עם חטף סגול, ואדנות עם חטף פתח. (אולי לא הבנתי את השאלה)
ג. בפשטות יש להקפיד על כללים אלו בכל אופן.
ד. נפסק בשו”ע (סי’ סא סכ”ג) לא יניח הנד. א”כ אין לעשות כן, אולי רק באופן שי שינוי משמעות אם יש לכם דוגמא נשמח שתשלחו לנו.
ה. הטעם לא מחבר אלא כמו פשטא וזקף קטון. שיהיה דגש.
אם לא הבנו טוב את דבריכם נשמח שתשלחו שוב וביתר פירוט.
קודם כל מפרש רבנו יונה שכוונת הפסוק “במעלליו יתנכר נער” אין הכוונה מלשון הכרה – שיהיה ניכר מהו, אלא מלשון “ויתנכר אליהם” שהוא בדיוק הפוך – עושה עצמו כאינו מכירו. ופי’ הפסוק שהוא מתנהג לא בשרכי הנערות כאשר זך וישר פעלו (וכמו שממשיך שם רבנו יונה לפרש).
אח”כ מלמדנו רבנו יונה כיצד נדע אפ הפירוש הוא הכרה או להיפך – זה תלוי באיזה בנין משתמש שורש זה, אם הוא משתמש בבנין הפעיל, כמו “ולא הכירו”, או בבנין נפעל כמו “שאין מומו ניכר” (כמדומה שאין בתנ”ך שורש נכ”ר בבנין נפעל), הוא מלשון הכרה, ואם הוא בבנין התפעל כמו “יתנכר” הוא להיפך.
אפשר להתקשר 053-417-1971 בשעות הערב בע”ה בלי נדר נשתדל לענות.
א. בָּזָךְ
ב. בְּזִיכִים בפשטות רפוי, כי על פי רוב הטיה כזאת תהיה ברפוי ורק לעיתים דגוש, כמ”ש הרד”ק במכלול (דף קנ”ו ע”א)
ודע שהרבים של בזך הוא הוא בְּזָכִים או (בְּזַכּים), והיחיד של בְּזִיכִים בוא בָּזִיך, וזה מוזר שהשתמשו חז”ל ביחיד בלשון זה וברבים בלשון אחרת.
יישר כח. כבר תוקנה הטעות במהדורת שנת התשע”ט. כנראה לפניכם יש מהדורא ישנה יותר.
מרן בשו”ע (סי’ כה ס”ז) פסק לומר ללא דגש, והרמד”ל בספר המעריך חולק עליו. ולדעת מרן ראש הישיבה זצ”ל הנכון יותר כהרמד”ל אלא שמר פסק אחרת, ולכן בכל מקום שהוזכר נוסח הברכה נקדו כפסק מרן ובסתם נקדו לפי מה שנראה יותר נכון. (כן שמעתי מהרב אלדן הכהן שליט”א – מנקד המשנ”ב מהדורת מכון הרב מצליח).
אם הדברים עדיין לא ברורים נשמח שתשאלו שוב.
המילה היא בעברית, והיא פניה ללומד, פשט הלשון היא עבר,
אך נראה שהתוכן הוא אף אתה תאמר כמוני כי צא וראה וכו’.
(מצאתי כמה מדרשים שיש לשון זו, ובכולם הוא הוכחה לביאור שביאר לפני כן,
לדוגמא ספרא קדושים פרשה ד’ פרק י’, ספרי בהעלותך אות ע”ו, וכן המדרש שהזכרתם בשאלה)
אין שינוי משמעות.
קמץ קטן כי יש דגש בל’, וכנודע בכללי קמץ קטן.
כ”כ מנחת שי (תהלים עב כ) וכן בביאור אמת קנה על התהלים (שם) הביא שכן עיקר וכן מנהג העולם. ומנהג תוניס לקרוא פעמיים, פעם אחת בקמץ רחב ובלא דגש ופעם ב’ כמנהג העולם.
