שאל את הרב

כבר הזכרת בדבריך תירוץ דהמצוה (בליל פסח) קובעתו לברך עליה המוציא.
אמנם לענ”ד קושיה מעיקרא ליתא, שהעיקר בזה דכל שמברכים עליו המוציא אם קובעים עליו סעודה, יוצאים בו ידי חובה בפסח, שיש עליו שם “פת”, ולא המעיט אלא דבר שאי אפשר לעולם לברך עליו המוציא, אפילו ע”י קביעות.

והארכתי בזה בס”ד בשו”ת מחקרי ארץ ח”א (סי’ מח) ע”ש. (נמצא באוצר החכמה).

אין שום סיבה הלכתית לזה.

אולי אמך רחצה אותם מפני האבק שהצטבר עליהם במחסן במשך שבעת ימי הפסח.

רק השם נריה מהתנ”ך, ולענ”ד הכי טוב נריה, שהוא שם אביו של ברוך בן נריה (תלמיד ירמיהו הנביא) והיה נביא בעצמו לדעת רש”י במגילה (יד ע”א בד”ה נבואה).

גם עילאי שם טוב ונמצא בגמ’ בכמה מקומות ושיעלה מעלה מעלה, רק יותר נכון אלעאי כשם אביו של ר’ יהודה בר אלעאי (כ”כ מרן זצוק”ל הכ”מ במקור נאמן ח”ג סימן אלף תרנ”ח ואלף תשמ”ג). אלרואי זה שמו של דוד אלרואי מלפני 800 שנה, שסופו לא היה כלכך טוב כיוע. גם לא כדאי להשתמש (לכתחילה) בשמות חדשים שיש בהם א-ל ואם קראו צריך להקפיד שיהיה תמיד במילה אחת, כמו שכתבת. (כ”כ מרן ע”ה הכ”מ שם בסימן אלף תקפ”ד).

אשריך ואשרי חלקך שרצונך ללמוד בישיבה ולהשקיע זמנך ושנות חייך המובחרות בעסק התורה ועבודת ה’. וטוב מאד שאתה רוצה לבוא כמה שיותר מוכן. צריך לחלק את הזמן לכמה דרגות של הכנה. קודם כל, אם אינך מצליח להבין עמוד גמרא בשעתיים לכל היותר בלי הפירושים שיצאו בשנים האחרונות, צריך להתחיל ללמוד עמהם. ואח”כ שמבינים דף גמרא עם זה לומדים שוב את הדף בלעדיהם עם פירוש רש”י ומשתדלים לדעת היטב ולהבין מה שאלה ומה תשובה וכן ראיה או דחיה וכו’, וכן שההבנה נכנסת במילים של הגמרא.

השלב הבא הוא לימוד רק עם פירוש רש”י דהיינו ללמוד מיד מה רש”י מסביר כדי להבין נכון ואחרי כל קטע לחזור עליו מהגמרא בלבד ולראות אם הוא מובן כראוי כאמור.

השלב שאחריו הוא ללמוד קטע לבד בלי רש”י ואח”כ ללמוד אותו שוב עם רש”י ולראות מה לא הבנתי נכון, במה טעיתי ולמה, ואיך בפעם הבאה אשים לב יותר ואכוון לאמת. ויש עוד שלב והוא להתבונן בדברי רש”י יותר לעומק מה כוונתו בכל משפט וכדומה, ולמה הוצרך לפרש אותו וגם ללמוד דיבורי תוספות ולפחות חלק מהם.

יש להשקיע בכל ההכנה הזאת כשעתיים בכל יום אם זה אפשרי, ובמשך חודש להיות בשלה אחד ורק אח”כ לעבור לשלב הבא. כמו כן צריך להתפלל לבורא עולם שיסייע לך לדעת את התורה ולהצליח בלימודים ולהיות ירא שמיים אמיתי. וגם לעבוד על עצמך במידות ויראת שמים. בהצלחה רבה!

מרן ראש הישיבה זצ”ל המליץ על שם זה ואמר שהוא טוב.

(ועי’ בספר “ברית יצחק” לרב יעקב מור מבוגרי הישיבה שכתב שאין לחשוש מצד שע”פ הקבלה זה שם של קליפה שחציה טוב וחציה רע.) מזל טוב והרבה נחת.

אסור, אא”כ אין חשש הרהור כלל, כגון שניכר לעין כל שזהו ציור מדומה ולא מעורר שום תאווה כגון בובות וכדו’. והרחק מן הכיעור ומן הדומה לדומה. ועי’ בשו”ת יחוה דעת ח”ד סי’ ז.

ר’ רחמים מאזוז הראשון מח”ס כסא רחמים על התהלים היה נשוי לרבנית אמימה נכדת ר’ ניסים חדאד (שהיה ידוע ומפורסם כמלומד בניסים).

ואשת האיש מצליח הרבנית כמסאנה בתה של מינה בת ר’ ברכיה חדאד בן ר’ רחמים חדאד. ומעל כולם,

ר’ מנחם מאזוז הראשון (אבי ר’ רחמים) חתנו של ר’ יצחק חורי שהוא נכדו של ר’ רחמים חורי הראשון שהוא בן בתו של ר’ יצחק חדאד הראשון.

בדיעבד אפשר להתפלל גם לאחר זמן תפילה עד חצות (שו”ע סי’ פט סעיף א).

כתב מרן בשו”ע יו”ד (סי’ עו סע’ ג):  רצה לאכול ממנו (מהעוף) בשר חי אסור עד שיחתוך וימלח. ואם נקר הבשר מחוטי דם אוכל אפילו בלא מליחה חי או צלי וכו’.

ע”ש. והוא הדין אם לכבד שלא חילקו הפוסקים. וכמ”ש מוה”ר ערך השלחן (סי’ מב אות ז’) ע”ש. וצריך להדיח את הדם שנפלט בחיתוך וכמ”ש האחרונים.

• לפי הידוע לי אין כללים אמיתיים וכללים כיצד לזהות, הכלל בקיצור הוא:
• קמץ שיש אחריו שוא נח או דגש חזק, ואין הטעמת המילה בקמץ זה.
• אלא שלכאורה יש לשאול מי אמר שהשוא הוא נח, אולי הוא נע וממילא הקמץ ישאר רגיל.
• והתשובה לזה שאם יש געיא על הקמץ הוא יהיה רגיל, והשוא נע, ואם אין געיא הקמץ חטוף.

אם הדברים עדיין לא ברורים נשמח שתשאלו שוב.