שאל את הרב

כבר הזכרת בדבריך תירוץ דהמצוה (בליל פסח) קובעתו לברך עליה המוציא.
אמנם לענ”ד קושיה מעיקרא ליתא, שהעיקר בזה דכל שמברכים עליו המוציא אם קובעים עליו סעודה, יוצאים בו ידי חובה בפסח, שיש עליו שם “פת”, ולא המעיט אלא דבר שאי אפשר לעולם לברך עליו המוציא, אפילו ע”י קביעות.

והארכתי בזה בס”ד בשו”ת מחקרי ארץ ח”א (סי’ מח) ע”ש. (נמצא באוצר החכמה).

אין שום סיבה הלכתית לזה.

אולי אמך רחצה אותם מפני האבק שהצטבר עליהם במחסן במשך שבעת ימי הפסח.

אוי לנו על שברנו כי הגענו בדורנו לשפלות כזאת, ודברים שהיו פשוטים וברורים בכל הדורות, נתהפכו בימינו, ואיסורי תורה חמורים ותועבה, נעשו בימינו מותרים בפרהסיא ובגלוי, ודברים שהיו מתבייישים מהם בעבר ומבינים שמעשה נתעב ובזוי הוא, ואף מי שעשאו מחמת יצרו הרע, הבין שמעשה איסור הוא. נעשה בימינו גאוה וגסות ומשתבחים בזה, דבר שהיה מושכל ראשון ופשוט אצל כל בן דעת שאסור באופן מוחלט, נעשה בימינו מקובל ואפשרי. ומי שמוחה וזועק מכאב לב, בזים ולועגים לו, ובעוה”ר נתקיים בנו הפסוק “וסר מרע משתולל”, כדרשת חז”ל בסנהדרין (צז.). ע”ש.

ולעצם השאלה הנה אע”פ שהם חוטאים בכל מקום, וגם אם לא יבואו אתכם, יחטאו במקומם, ואין אתם מוסיפים להם על עוונם, וחטאם ישאו. מכל מקום הרואה עבירה, פעם אחר פעם, מתקרר לבו לאט לאט. ומה שבפעם הראשונה אומר אוי, וחמור בעיניו, בפעם השניה אינו זועק אותה זעקה, ובשלישית בשקט וברביעית לא נורא, וכן הלאה.

ולכן אף שאין בכחנו למחות בעוה”ר, כי אין דורנו דומה יפה, ומה בכחנו לעשות, מכל מקום להתחבר לזה אין לנו. ואף שאין להרחיק, מכל מקום אין לקרב. ויש להתפלל עליו שיחזור בתשובה, ושה’ יכניס בלבו את הדרך הנכונה והישרה. כנלע”ד.

ובקרוב יקוים בנו הפסוק “ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ”.

יהודי יקר!

אנחנו אומרים בתפילה ג”פ בכל יום, “על חיינו המסורים בידיך, ועל נשמותינו הפקודות לך”! החיים שלנו, הבריאות שלנו, הפרנסה שלנו, הכל תלוי אך ורק בידו יתברך. למה לדאוג?! וכי הדאגה תעזור?! וכי המתח יציל את המצב?!

ידידי!

עליך לחזק את עצמך באמונה וביטחון, שהכל, בכל, מכל, כל, תלוי רק בעיניים של הבורא ב”ה, וברצונו הגמור. אין אדם יכול להזיק לך או להיפך לעזרך בלי רצונו יתברך. תקרא על זה ספרים, אם הספרים של קדמונים, כגון חובת הלבבות שער הבטחון, או ספרים של דורנו, במה שאתה מתחבר, ותחזק את עצמך בזה, ותהיה משוחרר לגמרי מדאגות וחרדות, פחד בהלה, כי לא יוסיפו לך כלום!

עם זה, כדאי שתלך למישהו מומחה, ירא שמים ומבין בעניינים אלו, ותדע שהרבה בזמננו יש להם בעיות כאלו, בגלל המצב, השמועות וכ’ו. ויש לזה טיפול ואפשר לצאת מזה בעזהי”ת

לבינתיים, תלמד במה שתוכל, אין צריך להעמיק בדברים קשים, תלמד דברים קלים. ונכון שתקרא כל יום תהילים כמה מזמורים לפי יכולתך, ותן צדקה מעל, ותבקש מה’ שישחרר אותך מזה. ובעזהי”ת תרגיש טוב רפו”ש ובשורות טובות

כן

כשמכנים את רבנו הקדוש “רבי” הכוונה הרב שלי (כי כנראה תלמידיו הוסיפו את דעתו אחרי שהוא ערך את המשנה, או הסבר כיוצא בזה), ולכן זה בפת”ח. בשונה מתואר רבי שמוצמד לשמו של רב. כמו גם רבנו הקדוש עצמו, כשאומרים “רבי יהודה הנשיא” (ולא רבי לבד), אומרים בחיריק.

לא מניחים אבל המניח לא עבר על איסור. עיין ש”ע ונושאי כליו סימן ש”א סעיף ז’ ועוד. וכן אמר מרן ראש הישיבה שליט”א באחד מהשיעורים במוצאי שבת, שתפילין אינם מוקצה בשבת ויכול לטלטלם מחמה לצל.

היות והיו חייבים חכמים לקיים דברי הרומאים, קיימו זאת, ואחר שהיה ראש המדברים נתכנה כך, והתפקיד לכשעצמו הוא תפקיד מכובד, ולא בגלל שנתנו אותו הרומאים אינו מכובד.

יש להמנע עד כמה שאפשר ללמוד אצל גוים, או אפילו יהודים חילוניים העלולים להכניס דברי כפירה בהשי”ת ובתורתו. 

עיין בע”ז (דף ט”ו ע”ב) אין מוסרין להם תינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות. ובנמוקי יוסף ביאר הטעם משום חשש מינות ושפיכות דמים. וכ”פ הרמ”א ביו”ד (סי’ קנג ס”א) שאין מוסרים להם תינוק ללמדו ספר או ללמדו אומנות, דמשכי ליה למינות. וכ”כ הלבוש שם (ס”ב). וכן מוכח בהדיא בדרישה שם (סק”א) ובכנה”ג (הגה”ט סק”ב). וכ”פ הרב ערוך השלחן אה”ע (סי’ כב ס”ה). וכ”פ הרב אפי זוטרי (סק”י). ועי’ בביאור הגר”א שם ובשו”ת דברי שמואל ארדיטי חיו”ד סי’ ו). ועי’ בח”מ אה”ע (סי’ כב סק”ו) דמוכח דס”ל דדוקא בקטן נאסר משום מינות [דבגדול לא חששו, שיעמוד בתקפו]. וכ”ד הב”ש (סק”ז) והבא”ח (ש”ב פ’ מסעי סי”ב.

ועי’ להגר”ח פלאג’י בספרו ראה חיים (פרשת וישב דף נה ע”ג) שהביא דברי הח”מ והב”ש המתירים בגדול, וכתב, מיהו מבואר בעירובין (דף סב ע”א) דהדר עם הגוי בחצר לבד איכא חששא שילמד ממעשיו, הרי מצינו דלאו דוקא תינוק, אלא אפילו גדול איכא למיחש ללמוד ממעשיו כשדר ביחידות. ע”ש. ועי’ בס’ דברי סופרים (עמק דבר ס”ק רסד) שכתב שמה ששנינו אין מוסרין “תינוק”, י”ל דאף בגדול אסרו, ואורחא דמילתא הוא שאין מוסרין גדול אלא תינוק, ועוד י”ל דבגדול לא חששו לזה, כי לפיתוי ודאי אין לחוש כי אין יצרו תוקפו כלל לזה, ולשמא יאנוס אותו ג”כ לא חששו בגדול, ורק בקטן חששו לאונס או שמא יפתנו לעשות מעשה זה אף שאינו מתאוה לזה. וצ”ע. ע”ש

את לא יחידה בזה, דעי כי בדורנו רבים העוברים עניינים כאלו, אם חרדות אם דאגות, אם לחצים וכיוצא.

אף שאדם מעצמו צריך להשתדל להוציא מלבו את כל זה, כי לא יוסיף לו כלום ולא יעזור לו מאומה, הדאגה מפני הדאגה, מוסיפה דאגה, והרוגע והשלווה והשמחה, יסירו את הדאגה. 

יש ללמוד ספרים המחזקים באמונה ובטחון ושמחה. עם זה, צריך ללכת למטפלת הבקיאה בתחום אם המטפלת שאת נמצאת עמה אינה עוזרת לך, יש לנסות אשה אחרת, או רופאה. אפשר שימליצו על כדורים לתקופה מסוימת, אם לא תהיה ברירה, אפשר להשתמש בזה בינתיים, כי ההכרח לא יגונה. אבל אין להישאר כך.

פעמים שטיול במקום נוף וים וכיוצא, יכול לעזור, לעשות דברים שמקילים, אבל עם זה לטפל אצל מומחים.

וה’ יעזור וישלח רפואה שלימה בקרוב!