הרב אדיר כהן

אי אפשר לתת בזה הוראה גורפת ולהקל באיסורי כהונה. ואם יש מקרה של צורך, כגון כהן שנמשך מאד לתחום זה ויהיה ממנו תועלת יותר מאשר שאר השיקולים, ילך לשאול חכם.

(אגב לא מובן מה שכתב שיש תשובה משנת תשפ”ו של בית דינו של מרן הרב עובדיה. הרב עובדיה נפטר בשנת תשע”ד, וגם לא היה לו בית דין בעשרות שנותיו האחרונות. ואולי כונתכם לבתי הדין או בתי הוראה שבנשיאותו).

אין הדבר כדאי, כי יתכן ובפסיעות של סוף קדיש תתקבל הם נחשבים פסיעות של החזרה (עי’ בשו”ת יבי”א ח”ה או”ח סי’ ט)

יש ט”ס בתשובה וצריך לומר “שהכהנים” האחרים.

עושה אזכרת האחד עשר בתום אחד עשר חודש, ומפסיקים אז שבוע מלומר קדיש.

יש כאן גזל של המדינה (שהיא משלמת להם על הנסיעות). ודבר כזה מותר רק באופנים מסוימים כמ”ש בסעיף 3 בתשובה הקודמת.

אם מבחינתם אתם מזומנים ללמוד איתה כל זמן שהיא רוצה, ורק היא לא הייתה זקוקה לכם או שלא יכלה להגיע, אתם רשאים להקל.

בערב חג מותר.

הפוסקים לא חילקו בין נשים לגברים, ולא שמענו כל יחלוק בזה. ואדרבה בספר יעלה הדס הכולל מנהגי תוניס כתב (פרק כג סעיף כד) שגם באיש הפסיקו לומר קדיש אחר עשרה חודשים וחצי עיין שם המקורות לזה, ומפסיקים עד שבוע של פקודת סיום הי”ב חודש.

בכל אופן, קדיש על ישראל אחרי למוד אין נכון להפסיק מלאומרו כלל, עיין בשו”ת רב פעלים ח”ג (חיו”ד סי’ ל”ב), ובספר זכרי כהונה ח”א (מערכת ק’ אות ז’), ובספר חזון עובדיה אבילות חלק א’ (עמ’ שלו).

סעודת האזכרה החשובה ביותר, אף שיש שעשו את האחד עשר חודש יותר גדולה ומטרתם כדי לפרסם שמפסיק לומר קדיש, ואין מחזיק את אביו לרשע, מ”מ לפי האמת אזכרת השנה צריכה להיות יותר גדולה, שאז יש לו דין בשמים.

לגבי סיום מסכת, יש בדבר מעליות לעילוי נשמת הנפטר, והדבר מבורך.

א. כל תנאי שבממון תנאו קיים, אא”כ יש לי אומדן דעת שלא אכפת להם בזה. לכן אם הם מקפידים שידווחו על שתי התאונות כל אחת בנפרד (שכך ידעו שהוא “מועד” ולא חד פעמי, ויעלו לא את הפרמייה) הדבר אסור.

ב. לא כלכך הבנתי, למה דורש סכום גדול מאד על הפנסים, אם העלות פחותה בהרבה (כמו שנראה מדבריו) ועדיף שילך למקום אחר שיקחו ממנו המחיר הרגיל.

ולעיקר השאלה, היא כנ”ל שכל תנאי שבממון תנאו קיים, אא”כ יש אומדן דעת שלא אכפת להם בזה. כל שאל אכפת להם על מה ישלמו את הנזק של הפנסים, אף שיצא לדברים אחרים, הדבר מותר.

אחרי השנה הראשונה אין אומרים יותר קדיש (ואף שרשאים להמשיך, עי’ בשו”ת ויען הכהן ח”ב סי’ נא). רק בפקודת השנה אומרים קדיש מהשבת שלפני תאריך הפטירה ועד תאריך הפטירה ועד בכלל.