הרב אדיר כהן

בספר תולדות יצחק מהדורה שניה (במבוא עמ’ כא) נכתב על ידי ר’ חי רן ישועה חדאד, בין ספריו שחיבר, סיפורי מעשיות ומוסר לנשים. ואולי זה הכוונה על קונטרס זה שאתם שואלים עליו. וא”כ המדפיס ר’ חי הוא גם המחבר.

להחזיקם כטועים, אך אין לפסול יינם ויכולים להצטרף למניין.

כבר כתבתי שהפרטים עליו מופיעים בתחילת ספרו “מצמיח ישועות”.

אם אדם אחר משלם במקומו כשלוחו,  למה לא יועיל?

אמנם בתוניס וג’רבא יש שנהגו להגביה את הזרוע, ומר זקננו רבינו שאול הכהן בספר ערבי פסחים כתב שהוא מנהג בערות. ויש שכתבו ליישב את המנהג (עי’ למו”ר ראש הישיבה זצ”ל בספר ה’ נסי ב’ פרק כ”ג הערה 39). אולם לאכול לא שמענו, ואם הזרוע צלויה הדבר אסור.

בתוך הודו יש כמה עדות. יעוין בספר משפט הגרים לרב שמואל הלמס באורך הפרטים.

המקובל הוא רבי יוסף הכהן אברי”ש, עי’ למו”ר בספר מגדולי ישראל ח”ד עמ’ תקע.

קול אשה שאינו מכיר ואפילו מכיר ואינו קול זמרה ויש צורך בעצם השיחה הדבר מותר. אבל כמובן “קול באשה ערווה” ואין שום היתר לנסות ליהנות מעצם הקול, וכל שיכול לדבר דווקא עם גבר בקלות יעשה כן. וכשנאלץ לדבר עם אשה הוא רק לתוכן העניין ולא לעצם הקול. וע”ע בגמרא (סנהדרין עה ע”א).

אף שהעושה כן יש לו על מה שיסמוך, יותר ראוי לא להוסיף אלא לעשות כהרמב”ם בלבד. כמבואר בתשובה הקודמת.

יש בכל זה אריכות רבה, ומרן ראש הישיבה זצ”ל הכ”מ האריך בזה בכמה מקומות, בספרו סלת נקיה וה’ נסי ובית נאמן ועוד, והנכון לעשות כמו שכתוב בלוח של הישיבה, ובמקום צורך להקדים 2 דק’. ואולי קצת יותר אבל בודאי לא להקדים 20 דק’ חבל להכנס לספק תפילה בדיעבד.