הרב אדיר כהן

לפי מה שמתואר, בגיל אחת עשרה, בזמן הגרות, שמרו שבת. ויתכן וכך היה גם בגיל שתים עשרה, ואם זה נכון בוודאי שהגרות תפסה. ובלאו הכי יש התופסים שאף אם כשהגדולה לא שמרה תורה ומצוות, אך לא מחתה בעצם הגיור רק התנהגה כחילוניה עקב שכך כל המשפחה התנהגה אך הרגישה כיהודיה ואמרה אין הגיור מתבטל.

עיין בשו”ת ציץ אליעזר חלק י”ח (סי ס”ה עמ’ תכ”ה) ואף שאין זה מוסכם, וע”ע בשו”ת תשובות והנהגות ח”ב סי’ תקי”ג) ובספר מועדים וזמנים ח”ד (עמ’ ק”ל בהערה), מ”מ בזה ששמרו על חגים וכמה מצוות יש מקום לסמוך על זה (עיין בספר גר המתגייר). וכל שכן ויתכן בליל שתים עשרה שמרו שבת וכמו שכך היה בגיל אחת עשרה, ומחזוקי ריעותא לא מחזקינן. ומה גם שמגיל שמונה עשרה מוחזקת כשומרת תר”מ, ואם הייתה מעידה בין גיל אחת עשרה לגיל שמונה עשרה, לא נחזיק את המעידה לזמן רב. וכיוון שהיא עתה בחזקת יהודיה לפנינו וגם אז הייתה בחזקת יהודיה, מן הסתם יהודיה גמורה היא כל שלא יתברר אחרת. ובפרט שאתם אומרים שהרבנות ידעה מהכל ואשרה זאת, שאם זו רבנות של יהודים אורטודוכסים ויראי שמים, מן הסתם כך הוברר להם.

אמנם מצד אחד הבעל צריך לעמוד לצד אשתו, וכמו שאומר הכתוב “על כן יעזוב איש את אביו ואת אשתו ודבק באשתו” מכל מקום החיוב של כיבוד הורים לא התבטל, וצריך למצא את שביל הזהב באמצע. לשבת עם האשה ולראות מה כל כך מפריע לה אצל ההורים, ואיך אפשר לפתור את הבעיה. למשל, לגבי העישון – שלא יעשנו כל זמן שאתם שם, וכן הכלב – אפשר להניחו בחדר סגור כל זמן שאתם שם.

וכמובן להראות לאישה שאין אתה נגדה חס ושלום, אלא לעזור לה במה שתוכל. וכדאי למלא את הבית גם באווירה רוחנית, אם ע”י לימוד קצר יחדיו, ובפרט בשולחן שבת קצת תורה ושירי קודש, ויהיה בתיכם משכן לשכינה, ותחיו יחדיו בגיל ורינה.

שניהם טובים, עיין בספר מקור נאמן חלק ג’ (סי’ אלף תקפ”ד וסי’ אלף תרנ”ד). אם התחברת לשם עדיאל תקראו כך.

1. שאלות מאוד כלליות ואי אפשר לומר חלילה שכל מי שלא שלומד בעיון תוניסאי טועה, אלא כל שמפרש פירוש בכוונת המחבר בדרך פלפול שלא עלה על ליבו של המחבר ואינו פשט דבריו הרי הוא טועה בהבנת דעת אותו מחבר
   וקוב”ה חדי בפלפולא אל לא להמציא פלפולים (אם אינם על דרך הפשט)
2. בישיבה לומדים בעיקר עיון גמרא ולאט לאט עולים גם לעיון בהלכה, כתיבת שותי”ם להתלמד וכו’. ובד בבד גם מתמלאים בבקיאות בש”ס ובהלכות המצויות, ומן הצד גם דקדוק וכו’ והכנת קריאת התורה בצורה מדויקת
3. יש עוד ישיבות שהולכים בדרכה של הישיבה חלק יותר וחלק פחות, אחד המרבה ואחד הממעיט

1. כך החליטו המדפיסים, וידוע בשם מהר”ל מפראג ז”ל שאמר אילוהוינא בתחילת ימי הדפוס הייתי מצוה להדפיס את פסקי הראש על הדף במקום התוס’, כי כל דבריו להלכה למעשה [כל זה לשון גאון עוזנו מרן ראש הישיבה שליט”א במבוא למשנה ברורה עם הגהות “איש מצליח”  ח”א ע”ש] אם כי התורה שבעל פה אמר שטוב שהודפס התוס’ ולא הרא”ש כי כך מתרגלים ללמוד ולעיין.
2. קשה לענות על שאלה זו אחר שכל אחד לפי עניינו, מצד אחד יש בפסקי הרא”ש חשיבות גדולה שמביא שיטות הראשונים להלכה, אכן חשוב לצרפם לבקיאות שיספיק כמה שיותר, ומצד שני אם יצרף לבקיאות יש חשש מצד “תפסת מרובה לא תפסת” וממילא עדיף לצרפו לעיון אך שלא יספיק הרבה, ונראה לכאורה שהוא לפני העניין, כמה זמן מקדיש לבקיאות וכל שלא יפגע בהספק של הבקיאות עדיף לשלב הרא”ש עם הבקיאות.
3. איני יודע כוונת מחבר אך הוא טוב לפסקי הלכות (אם היינו הולכים אחרי הרא”ש) וגם טוב לחזרה וסיכום על דברי הרא”ש

בכל היוצא בזה צריך לאמוד דעתו של בעל הבית וכדאי לנסות להתעמק ולחשוב על כך, ולכאורה מסתבר שכל מי שמוכיח לו שעומד בכל הקריטריונים שהציב, ראשי הוא לקבל מלגה, ומה שיש כסף בצד אין זה הכרח שאין אתם צריכים לסיוע בפרט שעדיין הוצאות החתונה וכו’ לפניכם.

אכן עיקר מצות תפלין היא כל היום, אבל מפני שצריכים גוף נקי שלא יפיח בהם יסיח דעתו מהם ואין כל אדם יכול להיזהר בזה, לכן נהגו שלא להניחם כל היום (שו”ע או”ח ססי’ ל”ז ס”ב). ואם נראה לו שיוכל לעמוד בזה ילמד בהם אחר התפילה כמה שיוכל, אך כך היום ממש לא כל אחד יכול לעמוד בזה, ואיני מכירך לענות לך על כך, וכל אחד מכיר את עצמ.

ועכ”פ יש ענין גם בשל רש”י וגם בר”ת הן לפי הפשט והן לפי הקבלה

כנראה שכבודו לא בדק את הסימנים הכתובים ברמב”ם, הלא הרמב”ם כתב בפירוש בפרק י”א מהלכות מלכים ה”ד “ואם לא הצליח עד כה [לבנות את ביהמ”ק ולקבל נדחי ישראל] או נהרג, בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה

כבר כתב בזה בכמה מקומות עיין במאמרים לירחון אור תורה (תשרי תשנ”ג עמ’ נ תשרי תש”ע סי’ ג הערה ב  תשרי תשע”ג סימן מ”ג וע”ע באורך בקובץ ויען שמואל חלק כ”ב (סי’ ס)