הרב חנן קבלן

לפי זכרוני שאלו את מרן ראש הישיבה שליט"א ואמר שאין לזה מקור רק כך המסורת שלנו.

לא הבנתי מה שייך להוריד שיר או שני שירים מהיוטיוב לענין משום ועשית הישר והטוב בכל מקרה אין היתר להוריד משם אפילו שיר אחד ללא רשות הבעלים ואין זה משנה אם זה חלק מהשיר כי גזלן שהתכוין לקחת 100 ובסוף לקח 50 נקרא גזלן שלם.
ורוב ככל הפוסקים אחרוני זמנינו אוסרים להוריד מהאינטרנט שירים או קבצים ללא רשות אם זה מטעם ההלכה או החוק או מהטעם המצפוני והמוסרי שיש בזה 
גדול הראשון הלא הוא המאור הגדול לממשלת התורה הרי"ף זיע"א בשו"ת סימן קל"ג כתב, אחד מן התלמידים גנב ספרי פירושין לחבירו וכשתבעו ממנו נשבע שלא יחזיר עד שיעתיק אותם ויש מי שהורה שמותר לגונבם והשיב, הרי הגנב והמורה כולם טעו שלא כדין עשו שזה שהורה שמותר לעשות כן דומה לו משום שמתלמד דברי תורה שהיא מצוה היא וטעה משום שאמר לולב הגזול והיבש פסול ואתמר עלה משום דמצוה הבאה בעבירה המקום שנאה שנאמר כי ה' אוהב משפט שונא גזל בעולה וגו' וכו' ע"כ ואם על דברי תורה כך מה יענו אזובי הקיר לקחת ולהעביר איזה שיר או שניים 
זאת ועוד שהוא נהנה מדבר שלא שלו אע"פ שהההנאה לא מגוף הממון אלא הנאה עקיפה. שראיתי בנודע ביהודה תנינא חושן משפט סימן כ"ד שדן באחד שבקש מהמדפיס שידפיס את פירושו על סדר נזיקין וקדשים עם פירוש רש"י ותוס' והפירוש שלו למטה והדפיס הכל כמו שרצה ושילם לו. אח"כ המדפיס הסיר את מה שהשתמש במה שהוריד את הפירוש שלו והשתמש בנייר שמודפס פירוש רש"י ותוס' שיהו מוכנים כדי שיוכל להדפיס את כל הש"ס והתובע מבקש ממנו שישלם לו על זה כי הוא נהנה מהעבודה שכבר שילם לו דלמה יהנה מסידור האותיות חינם והשיב הנודע ביהודה שחייב לשלם לתובע על מה שנהנה ולא שייך בזה כופים על מדת סדום ע"ש באורך 
וכן מבחינת החוק שאילולא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו וכשיש תקנה הנקראת זכיות יוצרים שזו תקנה מועילה לעם וכידוע שכל תקנה שתקנו לתועלת העם יש לזה תוקף הילכתי כמובא תוספתא (ב"מ פי"א הלכה כ"ג)
וגם מבחינה מוסרית אדם טרח והשקיע יבוא אחד ויקח מן המוכן ויפסיד את כל עולמו בטענות שווא ומדוחים כגון שיש לזה דין מציל מזוטו של ים ויאוש בעלים וכדו' ואת כולם ישא הרוח דדין זוטו של ים מתייחס על גוף האבדה שאבודה ממנו ומאחרים ואינו יכול להציל וכאן כל אחד יכול בלחיצת כפתור להפוך עולמות ולהשיג מה שמחפש זה יותר קל למצוא את אבדתו מזוטו של ים ועוד בה שאינו מתייאש שיודע שישנם אנשים מהוגנים שושמרים על קלה כבחמורה ויבקשו רשותו אם ירצו להוריד וכן יכול הוא לבקש ממנהלי אתר היוטיוב לחסוםאת השירים כך שאין יאוש בעלים
אומנם אם השיר הוא ישן מאוד שדשו בזה כ"כ הדעת נותנת  דיש מקום להקל כי גם בזכיות כמו הדפסת ספר הגבילו רבותינו לכ15 שנה ואף פחות מזה ששיערו חכמים שזמן כזה כבר שילם את הוצאות והרויח ועוד שאם כ"כ הרבה שנים לא עשה חסימה משמע דניחא ליה בהכי שימשיכו לפרסם את שיריו עד בא גואל צדק

הנה מכיון שלא היה לו דרך אחרת להציל את שלו אלא בדרך זו ע"י הוצאה לפועל, שקודם צריך ללכת לעו"ד, אין זה אלא דעביד איניש דינא לנפשיה וכדאיתא בגמרא בבא קמא (דף כ"ז ע"ב), ונפסק להלכה בחושן משפט סימן ד' בהגה. נמצא שמה שפנה לעו"ד בהיתר פנה. ובלאו הכי יש פוסקים הסוברים שעורך דין אינו חשיב ערכאות כלל. ולכן עליו לשלם את ההוצאות של העורך דין.

ידוע הדבר שקניין שעושים הרבנים במכירת חמץ שהמקנה את החמץ לרב מגביה סודר או כל כלי שכשר להקנות בו, והסודר או הכלי שייך לקונה ובזה שהמקנה מגביה הסודר ששייך לקונה דהיינו לרב אז הרב קנהאת המטלטלים שנמצאים בכל מקום כמו שכתב השלחן ערוך (חו"מ סימן קצה סעיפים א-ב) ומה ששאלת האם גוי יכול לקנות את הבלוע בכליו של המקנה , התשובה שבמכירת חמץ אין המוכר מוכר על דעתו של הגוי דהיינו לפי דיניהם של הגויים אלא לפי דינינו והגוי מוכן לקנות באופן כזה וכמו שהרבנות עושה והגוי מסכים לתנאי שגם חמץ הבלוע מלבד החמץ בעין הוא קונה.