הרב חנוך הכהן

מכיון שידוע שמותר לשקר מפני השלום, ודאי שמותר גם לשקר לצורך פיקוח נפש, והדברים שהזכרתם ודאי שחיי נפש תלויים בהם, כי כל תמיכה שנוכל לקבל כדי להזיק לחמס, תלוי בזה חיי נפש.

אמנם כתבתי בתשובה הקודמת שהשם “מראה” אין בו כ”כ משמעות, מכל מקום אין בו שום משמעות לא טובה, לכן אין שום צורך לריב על זה עם הבן, אפשר להשאיר את השם כמו שהוא. בפרט שבצירוף שם המשפחה “כהן”, יש בו משמעות טובה.

אמנם כתבתי בתשובה הקודמת שהשם “מראה” אין בו כ”כ משמעות, מכל מקום אין בו שום משמעות לא טובה, לכן אין שום צורך לריב על זה עם הבן, אפשר להשאיר את השם כמו שהוא. בפרט שבצירוף שם המשפחה “כהן”, יש בו משמעות טובה.

הקונטרס יפה מאוד ומסביר את הכללים בבהירות, ואף ממחיש בציורים, רק יש שתי בעיות: א. הוא לא כתב כלום על איסור לבישת הפאה. אמנם זה יותר טוב ממי שכתב להתיר ובאיזה תנאים להתיר, מכל מקום זה ודאי חלק חשוב בצניעות האשה, ונדרש בו חיזוק גדול, ולא כדאי לפספס אותו. ב. לגבי חצאיות ברור להם שכל שהוא מתחת הברך זה כשר, ורק צריך להקפיד שלא תתגלה הברך בשום אופן. וזה דבר שאינו נכון לדעת מרן הרב עובדיה זצ”ל ולהבדיל בין החיים מרן ראש הישיבה שליט”א ועוד הרבה פוסקים שחצאית צריכה להגיע עד הקרסול או מעט פחות.
אם יש לכם איך לתקן את הנקודות האלה, הקונטרס מומלץ.

יתכן שמשקל פְּעִיל בארמית משמש לעיתים למשקל פָּעַל.

אמנם ראיתי בכמה דפוסים שנקדו קְרֵיב וכ”ה בתאג’, ומסתבר לי שזו גירסא נכונה יותר למרות שבחומש איש מצליח אינו כן.

לגבי הקדיש אין זה בינוני פעול אלא תואר.

מה כוונת השאלה? ברור שכדאי להתפלל במקום בו מכבדים יותר את התפילה ואת ביהכנ”ס.

גם בתנ”ך ברויאר כתב כמנהג התימנים, אך בתנ”ך קורן הדל הראשון בקמץ כמו באיש מצליח.

טעם הדבר אולי כי בפסוק הראשון “דל ויתום” אין קשר ביניהם (לעומת הפסוק השני “דל ואביון”), ןלכן עשה קמץ להדגיש שיש כאן עצירה קלה. וכידוע שבמילים כאלו כל עצירה קלה עושה קמץ.

א – לפי מה שראיתי ברוב הספרים המדויקים הוא בד’ וכן הוא בתאג’, למרות שבחומש איש מצליח הוא בב’. ומ”מ קשה להכריע מי הנכון יותר, מצד א’ בלא ולד נשמע יותר טוב, מאידך כתב כאחד הספרים שלא מצינו בארמית ב’ השימוש בשלילה.

ב – ביאור הגירסא דלא ולד – שאינו מוליד (הלשון ולד קצת דחוקה לפי זה).

ג – לגבי אם יוצאים יד”ח בנידון דידן ודאי – ודאי שכן, שהרי לא שינה את המשמעות, וגם בדברים שמשנים את המשמעות מסתבר שיוצאים ידי חובה, ואכמ”ל.

לגבי הפסוק ששאלתם (שמות כ”ט מ’) י”ל שדרך פסוקים לשנות את הלשון שכך הוא נאה יותר, וכמו שכתבו התוס’ בבבא מציעא (דף ס’ ע”ב ד”ה למה)

אמנם יתכן שיש בזה כלל בכל התנ”ך וזה דורש חיפוש והתבוננות.

א. יש נגינה שונה לרביע גדול רביע קטן ורביע מוגרש (לפי מסורת הניגון התוניסאי)

ב. זה נכון שמה שיגוע לנו אין הבדל בנגינה סטעמים המשרתים, אבל ככל הנראה היה הבדל בניהם אלא שנשתכח עם השנים.

ג. יש באתר הישיבה הקלטות של מרן רבנו שליט”א בקריאת התורה ונביאים וכתובים