הרב קניאל בוכריס

מבכרְתא הוא לשון יחיד, ואילו מבכרָתא הוא לשון רבים, ולכן הנכון בקמץ וכמו שהוא בתאג'. מיהו גרסתנו מְבַכִּירַיָא, וכמו בכמה דפוסים וכתבי יד. והטעם כי מבכרתא משמע הנקבות, ואילו מבכיריא כולל גם את הזכרים. ועיין בספר טבע וארץ בתנ"ך לפרופ' יהודה פליקס (עמ' 27 ואילך), אע"פ שיש לפקפק בכמה נקודות בפירושו.

א) פתחת בשאלה וסיימת בתוכחות מוסר למי שאינו חושב כמוך. להבא תדייק בדבריך! ואעפ"כ אשתדל לענות לך.

ב) שאלתך צריכה להיות מופנה אל אותם רבנים או אנשים שראית קוראים כופרים לאפיקורסים למי שאינו חושב כמותם, שיטת מו"ר מרן ראש הישיבה שליט"א אינה כן, וגם הביא לזה סיוע מהגמרא שאומרת: "כל האומר דוד טעה אינו אלא טועה", כלומר הוא רק טועה ואינו כופר ואפיקורס.

ג) אם כוונתך שרבנים מדברים בתקיפות ובמילים חריפות, כך היה נהוג בכל הדורות שהיו חכמים תקיפים יותר ודיברו בלשון קשה וחריפה על חבריהם, לכל אורך ההיסטוריה: תנאים, אמוראים, ראשונים ואחרונים. וכבר אמרו על זה בגמרא: "תלמיד חכם שרתח – אורייתא מרתחא ליה". ומכל מקום סיימה שם הגמרא שראוי לנהוג בניחותא גם לתלמיד חכם, אבל אי אפשר לזלזל בת"ח תקיפים בדעתם או בלשונם ולחשוב שהם פחות "גדולי ישראל" מאחרים שמדברים בניחותא.

ובאמת שגם רבנים שמדברים תמיד בנחת לא תמיד זה מגיע מחמת ענוה או דרך חיים אלא כיון שחושבים שדרך זו אינה מועילה (והם צודקים בהרבה מקרים), אבל לצערנו יש שמדברים בנחת ובעדינות בגלל שאינם גאים בדרכם ומרגישים נחותים כלפי הטועים. והדבר ידוע מן הסתם גם לך.

ד) לענין הרפורמים, איני יודע אם יש מישהו שנמנע מלומר על הרפורמים שהם כופרים ואפיקורסים, ואם הם אינם אפיקורסים – אז מי כן?!

ומה שהרב אליעזר מלמד שליט"א נפגש איתם, כמדומני שרוב ככל גדולי ישראל, גם מהמגזר הדתי לאומי, חושבים שהוא טעה בזה. אני לא שמעתי רב שאומר שהוא רשע וכל תורתו אינה שווה (ואגב, ספריו מונחים אחר כבוד בספרייה המרכזית בישיבתנו). אם שמעת מרבנים אחרים, אתה מוזמן לשלוח אליהם.

ה) גם הדרך לקרוא "כופרים" לרבנים אחרים לא הומצאה היום, אם כי התרחבה למימדים מדאיגים, תחזור 750 – 800 שנה אחורה למחלוקת העזות שהיו בין הרמב"ם וחכמים אחרים ותראה שתמיד היו תקיפים יותר ותקיפים פחות, ולך תתן להם מוסר על זה שיש בגמרא מימרות שאסור לבזות תלמידי חכמים וכיו"ב, הם לא למדו גמרא?!

תיבת "כל" כן נחשבת לשון זכר. כי ודאי שאומרים "יֵעשה הכל" או נעשָה הכל", ולא "תֵעשה הכל" או "נעשתה הכל".

ולגבי הגהתך, חיפשתי בכ"י של פירוש ראב"ע (יש בשפע באתר "כתיב" של הספריה הלאומית) ולא מצאתי כדברך.

אבל זה שאין לשון כזאת "יעשה דבר מעשה מלאכה" אינו אומר שהלשון הזאת טעות, אלא שרגילים אנו לדבר בלשון קצרה, וכן הפסוק, אבל הלשון השלם הוא כך.

ולדוגמא: כל מקום שכתוב "הארץ כנען" או "הארון הברית" עם ה"א בתחילה כותה ראב"ע שהיא דרך קצרה, והשלם: הארץ ארץ כנען, הארון ארון הברית, ויש כאלו רבים. אך גם כאן תוכל לשאול: מה זה הלשון הזאת, ומי אומר כך? כי התרגלנו ללשון הקצרה.