– לא היה צריך כת”ר להרחיק נדוד עד מסכת כריתות, כי הסוגיא הזו מופיעה גם במקומה במסכת שבת דף ק”ה ע”א, ובודאי לא נעלמה מעיני קדשו של מורנו הגר”מ צלוי זצ”ל.
– אמנם אילו היתה סוגיא זו נוגעת בעניני חצי שיעור אם אסור מן התורה, בזה אכן היה מקום לדייק ממנה כנגד חידושו, אבל הרי אינה עוסקת בזה כלל, ולכן אין לה מניעה להשתמש שם בלשון מושאל “חצי שיעור”, גם אם אין זו ההגדרה המדויקת לענין הא דחצי שיעור אסור מן התורה.
כתב בשו"ת מהרש"ג (סי' סא) שכל האיסור של הכנה משבת לחול הוא דוקא כשעושה כן כדי להרוויח זמן ההכנה, שלא יצטרך לעשות כן בימי החול, אבל דבר שאם לא יעשנו בשבת יופסד הדבר, לא גזרו, וראיה לזה ממה שהתירו לטלטל כלי שמלאכתו להיתא מחמה לצל. ע"ש. והובאו דבריו בספר חזו"ע בכמה מקומות. ולפ"ז גם בנדון דידן יש להקל, כיון שאם לא יטלטל התרופות לא יהא יכול לקחתם בזמן, ואינו עושה כן כדי לחסוך זמן במוצ"ש. (וכמובן ההיתר רק כשאין איסור טלטול ברה"ר).
מותר, כי רחיצה עם סבון אינה בכלל סיכה (חזו"ע ח"ב עמוד קס"ח) ,
ובמים חמים או פושרים אסור אפילו פניו ידיו ורגליו. ורחיצה שאינה של תענוג כגון להסיר לכלוך, אם צריך גם במים חמים מותר (שם עמודים קנח-קנט)
לא ידוע לי מקור לכך
אמנם בשבעת ימי המשתה אין נכון שילך ואפילו להלויית אביו של החתן (ראה חזו"ע ח"א עמוד ש"י)
אומרים לפני כן לעילוי נשמת כל מתי ישראל הקבורים כאן, ובפרט לפלוני בן פלונית הקבור כאן (חזו"ע אבלות ח"ג עמוד רי"א)
אין בעיה
עדיף שאבל לא יהיה שליח ציבור בבית הכנסת.
אבל אם אין מי שיהיה שיח ציבור יכול האבל להיות שליח ציבור, וגם אז יאמרו נפילת אפיים (חזו"ע אבלות ח"ג ו,י"ח) והאבל עצמו יצא מבית הכנסת
דעת מרן הרב עובדיה זצ"ל (בחזו"ע אבלות ח"ג עמוד רל"א) כתב שעיקר האזכרה בסוף החדש הי"ג (י"ב בטבת) ואם אפשר טוב לעשות ג"כ בסוף חודש הי"ב (י"ב בכסלו).
אך דעת מרן ראש הישיבה שליט"א (במקור נאמן ח"א סימן תשס"א) להיפך שהעיקר בסוף חודש הי"ב, ועושים ג"כ בסוף חודש הי"ג לחומרא בעלמא.
אזכרת י"א חדש הולכים תמיד אחר יום הקבורה
במקור נאמן (חלק א' סימן תשס"ו) כתב שאין ללכת לבית עלמין ביום השבעה והשלושים כשחלו בראש חודש כיון שמבאים לידי בכי ודמעות ע"ש.
ולכן יש ללכת כמה ימים לפני או אחרי ר"ח אם אין אפשרות לעלות ביום אחר ובטוחים שלא יבואו לידי בכי ודמעות יש להתיר לעלות גם בר"ח.
Google