הרב אברהם מאזוז

החזן יכול לומר קדיש זה אך אין חובה לאומרו.

אסור 
מבואר בש"ע סימן ש"כ סעיף א' שתותים ורימונים (שהתפוזים דינם כמותם) אם עומדים לסחיטה אפילו יצאו מעצמם אסורים וא"כ ק"ו אם סחטם שנאסרו 
וכן בסימן ש"ה סעיף כ' מבואר שגוי שחלב בהיתר החלב נאסר בשבת ובטור מבואר דהיינו משום גזירת משקין שזבו וכ"כ המשנה ברורה שם ועיין עוד בספר שלמי יהונתן.

שלום וברכה ותודה על שאלתך

אסור לתת מלח על רבב וכתם שמן לספוג השמן בשבת

שכל דבר שמלבין ומנקה הבגד הוי כיבוס ולאו דוקא מים כ"כ הרב אור לציון ח"ב עמוד ר"ו וכן נראה מדברי מוה"ר במנוחת אהבה ח"ב עמוד שצ"ז בהערה 3 ע"ש.

שלום וברכה ותודה על שאלתך

הגרף כיון שמלוכלך מאוד ומאוס הרבה החמירו בו להחשיבו כמוקצה מחמת גופו שאדם משתמש רק מפני שמוכרח עיין משנה ברורה סימן ש"ח ס"ק קל"ו

אסרו כיון חכמים תיקנו שכבד תקנתו ע"י צליה בלבד, לכתחילה (ש"ך בימן ע"ג נסק"א) בשם הרמ"א בתורת חטאת וע"ע בהוראה ברורה שם

כדאי להזיז אך אין חובה, בש"ע סימן ק"פ סעיפים ג-ד מבואר שבפירורים פחות מכזית אין איסור לאבד אותם אך צריך ליזהר מביזיון אוכלין ומבואר באחרונים ששפיכת מים על פירורים אסורה

אך ניצוצות על פירורים נראה שכדאי להחמיר אך אין כ"כ ביזיון, אך לא יאכל אותם אם נפלו עליהם ניצוצות טיפות קטנות מאוד.

לכתחילה אסור ובדיעבד החלב מותר והכף צריכה הגעלה עיין ש"ע יו"ד סימן ק"ה סעיף ב' ובהוראה ברורה שם ס"ק כ"ו – כ"ז ע"ש.

שלום וברכה, ותודה על שאלתך

ובכן הסברא שכבודו כתב אינה של הרב שמירת שבת כהלכתה אלא של הרב אז נדברו כמבואר למתבנן בחזון עובדיה שם והרב אז נדברו כתב כן ע"פ מעשה ששמע שהיה תינוק שקיבל תחליף חלב והיה חולה עקב כך חודשים רבים ושם בתשובה הוסיף שאם באמת ע"פ רופא יתברר שאין סכנה יש לתת תחליף חלב עיין שם בתשובה באז נדברו.

וחזק וברוך

שלום וברכה ותודה על שאלתך, מותר מעיקר הדין במקום צורך במקרה של כבודו
כיון שמברך לאחרים ואין בדעתו לקבל שבת אינו מקבל שבת כמו אדם שמברך ברהמ"ז למי שאינו יודע לברך ואע"פ שאינו חייב מ"מ כיון שיכול להביא עצמו לחיוב ולקבל שבת נחשב בגדר חייב בדבר כן כתב בשו"ת יביע אומר ח"ח סימן מ"ו אות ו ובהלכה ברורה סימן רעג סעיף י"ג.

אם מדובר על דקה – שתיים – שלש, נראה שאפשר להקל בזה בבית הכנסת במקום צורך. (וכגון שבציבור ממהרים להתחיל "ברכו" של ערבית מיד בשקיעה), שהרי יש אומרים שזהו הזמן הנכון לכתחילה להדליק (ע' יומי דחנוכה ח"ב סי' יו"ד אות ו', ודפח"ח), ואע"פ שאין אנו נוהגים כך בד"כ, מ"מ בבית הכנסת יש להקל יותר וכמ"ש כיו"ב בחזו"ע חנוכה (עמ' סט' – ע'). ע"ש.