שאלה • סיפור • תשובה | דרשה קצרה לשבת פרשת שמיני

פרשת שמיני מתאפיינת כידוע בהלכות טומאה וטהרה של בהמות וחיות, של דגים ושאר מאכלים. “להבדיל בין הטמא ובין הטהור”, כל הסימנים שנתנה לנו התורה בעופות, בבהמות ובחיות, הן כדי שאנחנו נדע להבדיל בין הטמא ובין הטהור.

ולא רק, לא רק בבהמות ובחיות יש לנו את הצורך להבדיל בין הטמא ובין הטהור אלא בכל חיינו כך צריך להיות, והטמא והטהור הם רק סמל, בכל דרכינו עלינו ללמוד ולהבחין בין הדבר הנכון ללא נכון, בין המעשה הכשר למעשה שאינו כשר, בין מהו רצון ה’ מאיתנו, ומה להיפך.

את ההבחנה הזו יש ללמוד ממעשה מופלא שקרה לפני שנים רבות, בקהילה קדושה אחת התמנה רב חדש על הקהילה, למעמד המינוי הגיעו כמובן בני הקהילה הקדושה שציפו לרבם שיבוא ויסוכך בכנפיו עליהם, גם ידידיו תלמידי חכמים הגיעו לצידו למעמד החשוב.

הסעודה החלה כיד המלך ולכבוד הקהילה הקדושה, הכל ישבו וסעדו את לבם, הרבנים דנו בדברי תורה, והנה לפתע נשמעה זעקה מבין הקהל “יין נסך!” שקט הושלך באולם, הצועק הראה את הבקבוק לחברו שלידו שהנהן בראשו וכך גם לחבר שלאחריו, הכל הנהנו בראשיהם והשמחה הגדולה הושבתה ברגע.

כולם תמהו איך ה’ זימן לידיהם דבר כה חמור שדוקא במעמד הכתרתו של רב חדש לקהילה ואיך קרה כדבר הרע הזה, על הבקבוק היה סמך צלב מוזהב חזק וברור, ללא ספק היין יין נסך. הבקבוק הועבר מיד ליד ומיד ליד עד שהגיע לשולחן הרבנים, אחד הרבנים מידידיו של הרב המיועד אחז בבקבוק הביט בו היטב וחייך, כל הקהל עצר את נשימתו והביט ברב, החיוך כמובן הסתיר דבר מסוים וכולם ציפו לשמוע את דברי הרב.

והרב סיפר, פעם היתה אלמנה גויה בעיר וילנא היה ברשותה קרקעות ונכסים רבים שהוריש לה בעלה, גם יקב יין יוקרתי היה לה ברשותה, יום אחד הגיע אליה יהודי מכובד לצורך עסקים, והנה כשעמד בחצר ביתה לפני שנכנס התעופפה לה אבן היישר לראשו. הוא הביט וגילה כי בנה של האלמנה השובב הוא שהשליך את האבן, כשנכנס לאלמנה סיפר לה על קבלת הפנים הלא נעימה שקיבל, היא הגיבה בצער, סיימה איתו את העסקה, וקראה לבנה, הבן מיד הגיב לאמו, וכי מה אכפת לך הרי הוא יהודי. האם אמרה לבנה דע לך שהדת הנוצרית שלנו, והדת המוסלמית שניהם שואבות הכל מן היהדות, היא הדת הנכונה.

מאותו רגע ואילך הבן השתנה לגמרי, הוא חקר וחקר עד שיום אחד נעלם, הלך והתגייר ושינה את שמו לדוד, הוא למד והחכים בתורה ויום אחד הצטרף לקהילה שהכל נדהמו מהיכן הגיע דוד הצעיר נעים הליכות ובקי כל כך בתורה ובנבכיה, הכל היה טוב ומאיר עד שיום אחד הגיעו שליחי הכנסיה תפסוהו ולקחו אותו עמם. בטענות שונות ובדיונים עמו הוחלט שהוא ביזה את שם הכנסיה והוא נידון לתליה.

למרבה התדהמה לאחר מיתתו שני כמרים נעלמו אף הם, ושלחו מכתב מארץ ישראל שהם התגיירו בעקבות השיחות הרבות עם דוד, בכנסיה לא ידעו כיצד לכפר על הבזיון הגדול והחליטו שהחינוך של האמא הוא שהביא את כל הבזיונות על הכנסיה, הם אסרו עליה מאז ואילך להשתמש בנכסיה בשם הכנסיה ובסמל הכנסיה.

האלמנה החליטה למכור את נכסיה הרבים לאחר הצער במות בנה והסנקציות שהוטלו עליה.

את יקב היין רכש אחד מתלמידי, כך סיפר הרב, ובעצתי החליט להשאיר סימן של שתי וערב על הבקבוק לזכר מעשיו הקדושים של בנה, אלא שבסימן השתי וערב הוא חתכו מכמה כיוונים, ובארץ הייצור הדבר מוכר ככשר, כאן קצת פחות מכירים את הסמל הזה שאינו צלב כלל ועיקר ולכן חשבתם כך.

אכן כן, להבדיל בין הטמא ובין הטהור זוהי חובה, אבל גם לדעת לחשוב ולחשב ולהתייעץ בגדולים, כי יש דברים שאנחנו חושבים שהם לא רצון ה’, והאמת היא להיפך.

הוספת תגובה