הרב גד רם

צריך להשתדל מאוד לפייסה ושיגיעו לעמק השק השוה. ויישרו את ההדורים ביניהם שהרי היא אשת נעוריו, ועליו לכבדה, וחייב לה כל הדברים שנתחייב הבעל לאשתו בכתובה. אבל אם אי אפשר לו, כי אינה מתפייסת, ואינה מכונה לשתף עמו פעולה בזה, אם אינו שונאה. ובזמן המצוה היא מדברת עמו ויש קשר ביניהם חייב. אבל אם ניתק הקשר ביניהם, ואין היא מכונה לדבר עמו כלל, הרי זה בכלל בני שנואה או בני מורדת או בני מריבה עיין בנדרים דף כ' עמוד ב' ובספר בעלי הנפש שער הקדושה, שבזמן שאין מצוה מתוך אהבה, הרי זה כאילו אינה אשתו . עיין שם. ובשולחן ערוך סימן ר"מ סעיף ג' שכל כיוצא בזה אסור, ואפילו אינה בת בנים כגון זקנה, אסור לשמש עמה עיין שם במשנה ברורה
ולכן אם באמת אין בינהם אהבה אמתית לפחות לאותה שעה, אי אפשר לקיים המצוה ומכל מקום פשוט שעליו לעשות הכל, כדי לחזור לחיות בשלום ושלוה, וילך לרב לייעצו כיצד לנהוג. ה' יברך את עמו בשלום. 

אם זו עליה לתורה שנוהגים לעלות כגון מפטיר משלים בימי אזכרה, או שעולה פעם בחודש כפי מה שכתבו האחרונים לעשות, אין לשלמה מכספי מעשר, אבל אם הגבאי מנסה למכור ואין קונה והוא רוצה לקנות בשביל לתרום לבית הכנסת בצורה זו נראה שאפשר מכספי המעשר.

אם החזן יודע הלכות, שיודע שצריך לכוין להוציא את השומעים ידי חובה, יפסיק וישתוק בזמן הקדושה ויכוין לצאת ידי חובה, אבל אם החזן אינו יודע כמצוי בכמה מקומות (לצערנו הרב) ימשיך את תפלתו. כך פסק בילקוט יוסף.

א) להתפלל עם בגדים צנועים וראויים, אם זה לא בגד המיוחד לשינה, ונראה בגד רגיל ושאינו מקומט וכדו', נראה שאפשר, אבל אם ניכר שהוא מיוחד לשינה וכיוצ''ב, אסור, שאדם צריך להתפלל בבגדים מיוחדים ומכובדים לתפילה לפני מלך מלכי המלכים הקב''ה.
ב) להתפלל עם חולצה קצרה לבת אם הבת קטנה ממש (גיל 3) מותר, יותר מזה אין הדבר ראוי שצריך להתפלל בבגדים ראויים ומכובדים, ובפרט אם הבת גדולה ממש שאין זה צנוע, ואף ללא תפילה צריכה להזהר לא ללכת כן אפילו בבית לבדה. שה' נמצא בכל מקום.

ישתדל לענות בצורה שתוציא אותו ידי חובה לשואל ולא לשקר, וכמו שכתוב בפרשת תולדות במה שענה יעקב אבינו ע''ה ''אנכי עשיו בכורך''. ואם אינו יכול לעשות כן, ילמד לשונו לומר איני יודע, בצורה יפה, ושהשואל יבין שבאמת אינו יודע, ובאופן כללי, אין אדם מחויב לענות על כל שאלה, ויכול לומר לשואל שאינו יכול לענות, הכל לפי הענין והמקום והאנשים.

א) נראה שעל פצפוצי אורז אף שמצופים שוקולד, מברכים בורא פרי האדמה כדין פצפוצים לבד, כיון שהם העיקר.
ב) אם אדם מסתפק בין מזונות לשהכל, צריך האדם ללמוד ההלכות היטב ולברר המציאות, ולשאול רב, ואם בכל זאת מסופק יברך שהכל, שבדיעבד פוטר כל סוגי הברכות.
ג) אם אוכלים דבר שרובו מורכב ממזונות (כגון בורקס, עוגיה וכו')- צריך לאכול כמות המקבילה לגודל של קופסת גפרורים, ואם אין רובו מורכב ממזונות, יש לאמוד כמות המזונות (הקמח מחמשת המינים) בשישית מהתערובת, ואם ישנו כן, מברך על המחיה, (ברכת ה' ח''ב עמ' קס''א) ואין כדאי לצמצם. והמכין עוגה צריך ליתן בדעתו להלכה, וממילא לא יסתפק.

לפי השאלה נראה שאכל מזונות שיעור ברכת המזון, ולכן ודאי שאפשר להשאיר מזונות, שהענין שישאר חלק קטן ממה שאכל שיתברך. ודרך אגב מה שכתוב בשאלה 216 גרם דהיינו משקל, לפי האמת הנפח הוא הקובע ולא המשקל. ואכמ"ל.

יישר כח. רק צריך לשים לב שלא לאחר זמן ק"ש ותפילה בגלל התוספות שאינן עיקר.