באמת רש”י ור”ח ביארו שלימוד חכמים הוא מדכתיב תשבו שבעת ימים דהיינו סוכה הראויה לז’ ימים.
ושיטת ריב”ב נראה דס”ל דישיבה היא דלא כמו שכתב שם הרמב”ם ומה שהקשת מלשון מגורים – כאן דריש מדלא כתיב תדורו.ודירה היא היא יותר מלשון ישיבה.
וביתר ביאור נראה דכוונת ריב”ב דאף דמצינו לשון ישיבה שפירושה מגורים קבועים כמו וישב יעקב וגו’.
מ”מ מצינו לשון ישיבה שהיא עיכוב גרידא כמו “ואשב בהר” ועוד, ומש”ה דרשו חז”ל מדלא כתיב תדורו שפירושה דירה גמורה, ונקט לשון ישיבה שפעמים משמעותה עיכוב לזמן מה, רמזה תורה שישב דווקא בדירת עראי. [ועי’ כיו”ב בתוס’ שבת דף מ”א ע”ב ד”ה מידי. ודו”ק מינה לנ”ד].
שיטת ר”ת היא להחמיר לגבי מוצאי שבת, ובערב שבת היא להקל.
ולדינא: בערב שבת ודאי אין להקל כר”ת נגד הרמב”ם והגאונים, וכן מנהג הספרדים וכן פסקו כל אחרוני זמנינו. ולגבי מוצאי שבת דעת מרן הרב עובדיה זיע”א להחמיר בזה, ודעת מרן ראש הישיבה דמעיקר הדין רשאים להקל במוצאי שבת כדעת הגאונים, ומ”מ למעשה נוהג להחמיר כדעת מרן הרב עובדיה.
ועיין בקונטרס בין השמשות למרן ראש הישיבה שליט”א (נדפס בתחילת משנה ברורה איש מצליח ח”ג) מ”ש בזה באורך
בקידושין (דף ל’) בראתי יצה”ר בראתי לו תורה תבלין. ועיין במסילת ישרים שא”א בדרך אחרת להתגבר.
וכמובן יקבע לימוד בספר מוסר שמעוררו לעבודת ה’, וכמו כן ירבה בתפלה שיזכהו ה’ לעובדו בלבב שלם ויזכה להקים בית נאמן בישראל, וישתדל בענין זה כמבואר בש”ע (אבן העזר סימן א’). וכנודע.
מצד שמיטה אין בעיה כלל לעקור עצים כשאין כוונתו לתועלת האדמה ויש הוכחה לכך שאין כוונתו לתועלת האדמה (עיין בשביעית ירושלמי פ”ד משנה א’ וברמב”ם פרק א’ מהלכות שמיטה ויובל הלכה ט”ז ובאור לציון שביעית עמוד ל”ג). ולכן חצר שעשויה למשחק וכל כיוצא בזה או שיש הוכחה אחרת שאין מטרתו להכשיר הקרקע לזרוע, מותר.
אך מצד איסור עקירת אילן פירות המבואר בכף החיים (יו”ד סו”ס קט”ז), הנה באילן שאינו עושה פירות כלל, אין לחוש כמבואר ברמב”ם פרק ו’ מהלכות מלכים ה”ט) דאילן שהזקין ואינו עושה פירות אין איסור לקוצו. ע”ש.
והסיכום אפשר לעקור עצים אלו אם אין מטרתו להשביח הקרקע לזריעה ויעשה היכר לדבר.
לא הבנתי השאלה, לא נזכר בגמ’ שהכסיף התחתון ולא הכסיף העליון דבר זה משתקף במזרח, רק אביי סבר שפני מזרח – ר”ל מזרח ורבא א”ל שזה אינו. ועכ”פ לא מבואר שדבר זה (הכסיף התחתון וכו’) משתקף במזרח.
(רק באופן כללי פני מזרח מאדימות ע”י השמש הנמצאת במערב ובלשון הגמרא: פנים המאדימים את המזרח).
בפשטות הכל צריך להיות כמנהג המדינה במקרים כאלה. בפשטות נראה דאף שהביטול נעשה מחמת אונס חייב דהשוכר צריך להודיע כדי זמן שיוכל בעל המלון שיושכר החדר, ואם באמת מצא שוכר אחר, בעל המלון צריך להחזיר הכסף לאותו אדם (ע’ בש”ע סי’ שי”ב ס”ז). וכן מבואר בסי’ שי”א גבי ספינה זו ויין זה וכו’ דמבואר דאין השוכר נפטר בטענת אונס. כ”נ לפו”ר.
וכנגדם דעת האומרים צְרָכַי היעב”ץ (האשכנזי) בסדור. תכלאל (עץ חיים דף ח’ ע”א), ר’ שאול הכהן בספרו לחם הבכוריםבקונטרס תפלת הכהן (דף קל”ג ע”א), מדרש תלפיות (ענף ברכות השחר דף ק”ג ע”ב). וכן מוכח משיר הרעב”ע המתחיל במילים אברך נא בבור ידי ה’, בחרוז ה’. ע”ש. סדור ר’ הירץ ש”צ (דפוס טיהינגן ש”ך). וכן מוכח מדברי הראב”ן (הו”ד בקובץ זכור לאברהם התש”ן, עמ’ ד’). וע”ע באוצר הגאונים ברכות (עמ’ 136). וכן מוכח מדברי החוו”י בספרו מקור חיים (סימן מ”ו), שברכה זו כוללת כל הצרכים. ע”כ. וכן גרס אביו של מרן שליט”א – הגה”ק רבי מצליח מאזוז זצוק”ל. עד כאן הציונים מהקונטרס הנ”ל.
לשון השאלה למה לא הכנסנו גם את דש בנירו וכו’ אינו מובן – דהרי באמת הגמ’ אומרת דזה נכלל בדרכו לילך וכו’ ואולי כוונתך לשאול למה לא נכנס ליחכה נירובכלל שהאש דרכה לילך ולהזיק (דקתני בברייתא).
ועכ”פ נראה שרש”י יכול ליישב דה”נ ליחכה נירו אינו רגילות לילך וללחך נירו וכו’.
נ.ב. כדאי פעם אחרת לכתוב השאלה בצורה ברורה יותר, יישר כח.
1) לשון הגמרא שם תני אברם חוזאה ופירושו ששנה בריתא וא”כ הוא אמורה – חכם בזמנם, [ומה שלא נזכ5ר בשם רבי – מצינו כן לכמה אמוראים]. ויישר כח על המקור הנוסף שהבאת.
שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.
