הרב משה עטיה

בקידושין (דף ל’) בראתי יצה”ר בראתי לו תורה תבלין. ועיין במסילת ישרים שא”א בדרך אחרת להתגבר.

וכמובן יקבע לימוד בספר מוסר שמעוררו לעבודת ה’, וכמו כן ירבה בתפלה שיזכהו ה’ לעובדו בלבב שלם ויזכה להקים בית נאמן בישראל, וישתדל בענין זה כמבואר בש”ע (אבן העזר סימן א’). וכנודע.

מצד שמיטה אין בעיה כלל לעקור עצים כשאין כוונתו לתועלת האדמה ויש הוכחה לכך שאין כוונתו לתועלת האדמה (עיין בשביעית ירושלמי פ”ד משנה א’ וברמב”ם פרק א’ מהלכות שמיטה ויובל הלכה ט”ז ובאור לציון שביעית עמוד ל”ג). ולכן חצר שעשויה למשחק וכל כיוצא בזה או שיש הוכחה אחרת שאין מטרתו להכשיר הקרקע לזרוע, מותר.

אך מצד איסור עקירת אילן פירות המבואר בכף החיים (יו”ד סו”ס קט”ז), הנה באילן שאינו עושה פירות כלל, אין לחוש כמבואר ברמב”ם פרק ו’ מהלכות מלכים ה”ט) דאילן שהזקין ואינו עושה פירות אין איסור לקוצו. ע”ש.

והסיכום אפשר לעקור עצים אלו אם אין מטרתו להשביח הקרקע לזריעה ויעשה היכר לדבר.

לא הבנתי השאלה, לא נזכר בגמ’ שהכסיף התחתון ולא הכסיף העליון דבר זה משתקף במזרח, רק אביי סבר שפני מזרח – ר”ל מזרח ורבא א”ל שזה אינו. ועכ”פ לא מבואר שדבר זה (הכסיף התחתון וכו’) משתקף במזרח.

(רק באופן כללי פני מזרח מאדימות ע”י השמש הנמצאת במערב ובלשון הגמרא: פנים המאדימים את המזרח).

בפשטות הכל צריך להיות כמנהג המדינה במקרים כאלה. בפשטות נראה דאף שהביטול נעשה מחמת אונס חייב דהשוכר צריך להודיע כדי זמן שיוכל בעל המלון שיושכר החדר, ואם באמת מצא שוכר אחר, בעל המלון צריך להחזיר הכסף לאותו אדם (ע’ בש”ע סי’ שי”ב ס”ז). וכן מבואר בסי’ שי”א גבי ספינה זו ויין זה וכו’ דמבואר דאין השוכר נפטר בטענת אונס. כ”נ לפו”ר.

דעת האומרים צוֹרכִי – בה”ג (סוף מסכת ברכות), מג”א (סי’ מ”ו סק”ב) הו”ד בשלמי צבור (דף מ”ט ע”ב), היעב”ץ (הו”ד בס’ קהלת צפרו ח”ג ע’ 266 – ונראה שזהו ר’ יעקב בנצור).

וכנגדם דעת האומרים צְרָכַי היעב”ץ (האשכנזי) בסדור. תכלאל (עץ חיים דף ח’ ע”א), ר’ שאול הכהן בספרו לחם הבכוריםבקונטרס תפלת הכהן (דף קל”ג ע”א), מדרש תלפיות (ענף ברכות השחר דף ק”ג ע”ב). וכן מוכח משיר הרעב”ע המתחיל במילים אברך נא בבור ידי ה’, בחרוז ה’. ע”ש. סדור ר’ הירץ ש”צ (דפוס טיהינגן ש”ך). וכן מוכח מדברי הראב”ן (הו”ד בקובץ זכור לאברהם התש”ן, עמ’ ד’). וע”ע באוצר הגאונים ברכות (עמ’ 136). וכן מוכח מדברי החוו”י בספרו מקור חיים (סימן מ”ו), שברכה זו כוללת כל הצרכים. ע”כ. וכן גרס אביו של מרן שליט”א – הגה”ק רבי מצליח מאזוז זצוק”ל. עד כאן הציונים מהקונטרס הנ”ל.

לשון השאלה למה לא הכנסנו גם את דש בנירו וכו’ אינו מובן – דהרי באמת הגמ’ אומרת דזה נכלל בדרכו לילך וכו’ ואולי כוונתך לשאול למה לא נכנס ליחכה נירובכלל שהאש דרכה לילך ולהזיק (דקתני בברייתא).

ועכ”פ נראה שרש”י יכול ליישב דה”נ ליחכה נירו אינו רגילות לילך וללחך נירו וכו’.

נ.ב. כדאי פעם אחרת לכתוב השאלה בצורה ברורה יותר, יישר כח.

1. 1) לשון הגמרא שם תני אברם חוזאה ופירושו ששנה בריתא וא”כ הוא אמורה – חכם בזמנם, [ומה שלא נזכ5ר בשם רבי – מצינו כן לכמה אמוראים]. ויישר כח על המקור הנוסף שהבאת.
2. 2) כמדומה שיש עוד בב”מ נו: רבה בר ממל.

1. 1) גבי אמוראים ודאי שאתה צודק שלרב קשה קצת וכו’ ולריו”ח קשיא. אבל כאן הברייתא היא מימרא אחת ולכן שייך לחלק ולומר בשלמא על כללות הברייתא.
2. 2) עיין יומא (דף ה’ ע”ב) בשלמא מכנסים כתיבי וכו’. וכתובות (דף ט”ל ע”ב) בשלמא מפותה כתיב וכו’.

ע”י מחשב.

אם לא בושל כלל יש בזה איסור דאורייתא. (כמבואר בש”ע סי’ רנ”ד ס”ד ורנ”ז ס”ד, וע”ע בהג’ הגרע”א (ריש סימן שי”ח) דגם מוהר הבישול אסור מדאו’). ולדעת מרן ריש סימןשי”ח בשוגג אסור גם לאחרים עד מוצאי שבת, ובמקום צורך גדול יש לסמוך ע”ד דברי הגר”א דס”ל דמותר גם לו מיד. (ע’ במ”ב סי’ שי”ח סק”ז, ומניח”א ח”א פכ”ב ס”ב, ובשו”ת בית נאמן ח”א סי’ כ”ט).

ואם היה מבושל כמאכל בין דורסאי אף שעשה איסור מ”מ כיון שד’ כמה ראשונים דאין בזה משום בישול (כמבואר בביה”ל סי’ שי”ח ס”ד בד”ה אפילו בעודו) – התבשיל מותר בדיעבד כמ”ש המשנ”ב שם (סק”ב) ובהליכו”ע (ח”ד עמוד ג”ל).

עושים לימוד האזכרה בליל השלושים ומדליקים נר לע”נ גם כשחל בחוה”מ. (חזו”ע אבלות ח”ג עמ’ קל”ו).