הרב משה עטיה

כמו הקשירה הרגילה 7 – 8 – 11- 13 כמ”ש במקור נאמן (ח”ב סי’ ע”ט). ועי’ עוד שם (סי’ ע”ט) סדר הכריכות.

עי’ בהערות איש מצליח על המשנ”ב (סי’ נה ס”ק נו בסוף הספר) שם העלו דלגבי תפילה בצבור אם מתפלל בשעה שהציבור מתפללים – יש בזה מחלוקת ראשונים. ובמסקנא כתבו שאם רוצה להתפלל בחדר סמוך – לכתחילה לא יעשה כן (שיש אומרים שאינה תפילה בציבור ממש. וגם מפסיד תפילה “בבית הכנסת”) אבל במקום צורך יש לסמוך על המקילים דמצטרף כל שרואים זה את זה. (עי משנ”ב שם ס”ק נב) וע”ע בהלכה ברורה שם (סעי’ מה ובהערה).

בסיכום כיון שבנידון שלפנינו יש צורך בדבר יש להקל רק אם יש עשרה בבית הכנסת אבל אם אין עשרה בפנים הבית כנסת אין להקל.

באמת אם יש חשש שהאדם לא מסכים, יש חשש גזל כמ”ש האחרונים. וכדאי שתבקש מאדם אחר שיבקש ממנו מחילה או שתשלח לו מכתב וכיוצ”ב.

באמת רש”י ור”ח ביארו שלימוד חכמים הוא מדכתיב תשבו שבעת ימים דהיינו סוכה הראויה לז’ ימים.

ושיטת ריב”ב נראה דס”ל דישיבה היא דלא כמו שכתב שם הרמב”ם ומה שהקשת מלשון מגורים – כאן דריש מדלא כתיב תדורו. ודירה היא היא יותר מלשון ישיבה.

וביתר ביאור נראה דכוונת ריב”ב דאף דמצינו לשון ישיבה שפירושה מגורים קבועים כמו וישב יעקב וגו’.

מ”מ מצינו לשון ישיבה שהיא עיכוב גרידא כמו  “ואשב בהר” ועוד, ומש”ה דרשו חז”ל מדלא כתיב תדורו שפירושה דירה גמורה, ונקט לשון ישיבה שפעמים משמעותה עיכוב לזמן מה, רמזה תורה שישב דווקא בדירת עראי. [ועי’ כיו”ב בתוס’ שבת דף מ”א ע”ב ד”ה מידי. ודו”ק מינה לנ”ד].

בס’ זכרון יהודה (סי’ רכ”ב כתב שכן נהג מהר”ם א”ש. ובס’ רמזי אלול (דף ו’ אות ט”ז) ובס’ אלף כתב (אות שמ”ז) כתבו טעמים לזה.

וגם אצלנו בני ספרד נמצא בדברי חכמינו מקור למנהג זה – בס’ מועד לכל חי (סי’ כ”ד).

שיטת ר”ת היא להחמיר לגבי מוצאי שבת, ובערב שבת היא להקל.

ולדינא: בערב שבת ודאי אין להקל כר”ת נגד הרמב”ם והגאונים, וכן מנהג הספרדים וכן פסקו כל אחרוני זמנינו. ולגבי מוצאי שבת דעת מרן הרב עובדיה זיע”א להחמיר בזה, ודעת מרן ראש הישיבה דמעיקר הדין רשאים להקל במוצאי שבת כדעת הגאונים, ומ”מ למעשה נוהג להחמיר כדעת מרן הרב עובדיה.

ועיין בקונטרס בין השמשות למרן ראש הישיבה שליט”א (נדפס בתחילת משנה ברורה איש מצליח ח”ג) מ”ש בזה באורך

בקידושין (דף ל’) בראתי יצה”ר בראתי לו תורה תבלין. ועיין במסילת ישרים שא”א בדרך אחרת להתגבר.

וכמובן יקבע לימוד בספר מוסר שמעוררו לעבודת ה’, וכמו כן ירבה בתפלה שיזכהו ה’ לעובדו בלבב שלם ויזכה להקים בית נאמן בישראל, וישתדל בענין זה כמבואר בש”ע (אבן העזר סימן א’). וכנודע.

מצד שמיטה אין בעיה כלל לעקור עצים כשאין כוונתו לתועלת האדמה ויש הוכחה לכך שאין כוונתו לתועלת האדמה (עיין בשביעית ירושלמי פ”ד משנה א’ וברמב”ם פרק א’ מהלכות שמיטה ויובל הלכה ט”ז ובאור לציון שביעית עמוד ל”ג). ולכן חצר שעשויה למשחק וכל כיוצא בזה או שיש הוכחה אחרת שאין מטרתו להכשיר הקרקע לזרוע, מותר.

אך מצד איסור עקירת אילן פירות המבואר בכף החיים (יו”ד סו”ס קט”ז), הנה באילן שאינו עושה פירות כלל, אין לחוש כמבואר ברמב”ם פרק ו’ מהלכות מלכים ה”ט) דאילן שהזקין ואינו עושה פירות אין איסור לקוצו. ע”ש.

והסיכום אפשר לעקור עצים אלו אם אין מטרתו להשביח הקרקע לזריעה ויעשה היכר לדבר.

לא הבנתי השאלה, לא נזכר בגמ’ שהכסיף התחתון ולא הכסיף העליון דבר זה משתקף במזרח, רק אביי סבר שפני מזרח – ר”ל מזרח ורבא א”ל שזה אינו. ועכ”פ לא מבואר שדבר זה (הכסיף התחתון וכו’) משתקף במזרח.

(רק באופן כללי פני מזרח מאדימות ע”י השמש הנמצאת במערב ובלשון הגמרא: פנים המאדימים את המזרח).

בפשטות הכל צריך להיות כמנהג המדינה במקרים כאלה. בפשטות נראה דאף שהביטול נעשה מחמת אונס חייב דהשוכר צריך להודיע כדי זמן שיוכל בעל המלון שיושכר החדר, ואם באמת מצא שוכר אחר, בעל המלון צריך להחזיר הכסף לאותו אדם (ע’ בש”ע סי’ שי”ב ס”ז). וכן מבואר בסי’ שי”א גבי ספינה זו ויין זה וכו’ דמבואר דאין השוכר נפטר בטענת אונס. כ”נ לפו”ר.