הרב רזיאל כהן

הערתך נכונה מאד. עיקר מטרתי בתשובתי הנ”ל לומר שאין חילוק בין מי שאוכל לחם כזה באקראי ובין מי שלחם זה עיקר מאכלו,

ובכל אופן אין לברך עליו המוציא. אבל לדינא באמת על פת אורז יברך ברכה ראשונה מזונות, ועל פת שאר מיני קטניות מברך שהכל. ותודה רבה.

כמדומני שמבחינה בטיחותית אי אפשר להתקין אפשר להתקין פטנט זה.

וגם לו יצוייר שימצאו דרך לעשות כן – עדיין יש לחוש לזילותא דשבתא בדבר שמתחיל לעבוד בשבת,

כמו ברובוט שואב – שוטף שרבים חוששים בהפעלתו (מראש) בשבת, אף שמן הדין אין בזה איסור גמור

חשוב מאוד להתפלל במקום שבו אתה נהנה מין התפילה, אבל לנסוע לשם בקורקינט רגיל-אסור., כיום הקורקינטים משמשים לאופניים לכול דבר.

ובהחלט שייך בו הטעם של “עובדין דחול” וזלותא דשבתא ” אל תשכח שההליכה ברגל, מלבד מעלותיה הבריאותיות , יש בה גם שכר פסיעות” וגם בימים

של שרב, או שיורד גשם- לפום צערא אגרא. וכבר המליצו בשם היע”בץ בבית אלוקים נהלך ברג”ש “-ברוח-גשם-של שרב …

המראה אינו קבוע כי אם ירכיבו אתרוג תימני באתרוג ירושלמי, יתכן ויישאר בו מראה תימני מושלם (וכמו שכתבו האחרונים שאין לסמוך על סימני מורכב בימינו).
אבל היות וכאן מדובר בעדות של אנשים שומרי תורה ומצוות על התרוג, נראה שאכן אין לטיל ספק בדבר.

יש להעביר את דונג ע”ג האתרוג ולשפשף בו בעדינות את מקום השחרוריות, אם אינם מגוף האתרוג, הם יידבקו לדונג וישאר האתרוג נקי.

לא שמעתי מעולם.

ההלכה שציינת מוסכמת ומוזכרת גם בש”ע הגר”ז. אבל אי אפשר לפסול מנהג של עדה שלמה ע”פ מקורר חיצוני (כמוני) בלי להתחקות עם הבקיאים שלהם על שורש המנהג

לא צריך

אפשר לומר גם מה שאומר החזן וגם מה שעונים הקהל

פסק הזמן שצריך לקחת בין וידוי לוידוי אינו כדי “להספיק” לחטוא שנית (ח”ו), אלא כדי שלא יהיו סמוכים במיוחד זה לזה, שזה דבר מגונה.

גם המחמירים ברחיצה, מודים להקל לרחוץ במים קרים (כן דעת מרן הרב עובדיה יוסף זצ”ל).
ואין בזה חילוק בין תלמידי ישיבה לאחרים (אלא שבתלמידי ישיבה יש חשש חילול ה’ אם לא יתרחצו).