הרב רזיאל כהן

הצדק עמך. ולכתחילה צריך לחתוך גם מן הכבד עצמו בשעת הסרת כיס המרה (אם כי יש שהקלו גם בהסרת המרה לבדה, ודווקה בכבד של עוף, עיין בהוראה ברורה סי’ ע”ג בשעה”צ אות נ”ב)

מה עושים היום במפעלים – אי אפשר לדעת (עיין בשער הציון שם אות נ”ה שיש מפעלים כך ויש כך) ולכן חשוב לחתוך בבית את הכבד שתי וערב, או לפחות לחתוך מעט מן הכבד במקום שבו הייתה המרה מחוברת, אבל לחתוך חתיכה ממנו מצד אחר נראה שאין זה מועיל (עיין הוראה ברורה שם סקי”א)

אם החציל צמח בסמיכות לגפן (בתוך כחצי מטר לגזע), או שהגפן מסככת עליו (אפילו הוא רחוק מגזע הגפן), אסור להשאיר את החציל שם, ויש לעקרו מיד בהקדם האפשרי.

אחר עקירת החציל- ניתן לשתלו במקום אחר, אא”כ התמהמהת בעקירה עד שהחציל גדל מעט באיסור, ואז צריך להשליכו לפח.

פירות הגפן שיצמחו בקיץ בע”ה- אינם נאסרים, מאחר שהקדמת לעקור את החציל.

מדברי האחרונים שנשאו ונתנו לגבי פת שנאפתה בתנור עם בשר, האם מותר לאכלה עם דגים, (עי’ הוראה ברורה סי’ קט”ז סוף סק”ט) נראה שבנדון שאלתנו – יש להחמיר.

ומ”ש השואל ש”דיני סכנה מאוד השתנו” – אין זה מדויק. אולי המציאות בזמננו השתנתה ולא רואים מי שניזוק, אבל למרות זאת – רוב ככל הלכות סכנה נשארו על מכונם, לפחות ברמה של זהירות לכתחילה.

אם הפיצות נאפו ממש יחד, יש לאסור לאכול את הפיצה בתוך שש שעות לאכילת בשר. ולספרדים ראוי להחמיר שלא לאוכלה גם אח”כ, מפני שנאפתה עם חלבי)

אבל אם הפיצה נאפתה לבדה בתנור שהוא חלבי, אפילו אם היה התנור בן יומו, יש מקום להקל בזה. (אמנם יש מקום להחמיר גם כך אא”כ ניקה את התנור במטלית עם סבון ואח”כ הסיקו חצי שעה קודם אפיית הפיצה)

אין לי שום ספק שמדקרות החרב שציינת בשאלתך, הן הן מדקרות חרבו של היצר הרע, הוא היצה”ר הוא השטן והוא מלאך המות, אשר צר לו בלימודיך הטובים, ולכן מנסה בתרמית להרפות אותך מלימודך ע”י העצבות והדכדוך, ולהוציאך קרח מכאן ומכאן ח”ו.

– אבל לא תאבה לו ולא תשמע אליו! וכי יש בן אנוש שיכול לומר מה עדיף לפני הקב”ה, האם לימוד בעיון היטב, או לימוד שטחי ומרומה של כל הש”ס?! וכל החשבונות הרבים על הלימוד העתיד במתיבתא דרקיעא אל תחוש להם כלל ועיקר, ובהדי כבשי דרחמנא למה לך?

אנא חוס על נפשך, והמשך בלימודיך בהתמדה ובעיון כפי שהורגלת, במקום ובאופן שלבך חפץ, שכך הוא רצון ה’ יתברך. ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך, מנה אחת אפיים. והלואי ירבו כמותך בישראל.

נראה שמותר להשתמש במטפחות אלו לספר תורה, ולברך מתוכן את הברכות, וכפי כוונת המייצרים. [ודברי הרמב”ם בתשובה (מהדו’ בלאו סי’ רס”ח) שאסר לרקום פסוקים על טלית, אינם שייכים בנדון זה. וכמובן].

לגבי השאלה האם מותר לכתחילה לייצר ולמכור אותן – הנה אם היה חשש שיגיעו המטפחות לידי אנשים שלא ינהגו בהן את הכבוד הראוי, יש בזה איסור. אבל ככל הנראה, הואיל ומפורסם שהן מטפחות של ס”ת, ואין מוכרין אותן אלא לצורך זה, ואפילו דלת העם נזהרים בתשמישי הס”ת לנהוג בהן כבוד, לכן למעשה לא קיים חשש זה.

מדבריך נראה שאם אינו צריך להשתמש במים אלא פעם אחת, ברור שיש לתת העדפה ליונקרס. אבל לעניות דעתי הדברים אינם פשוטים כ”כ, וצריך לשים לב לארבע נקודות:

גם ביונקרס יש חשש לבונה ולמבשל, שהרי:

א) שמעתי שיש דגמים של יונקרס שיש בהם ג”כ סגירת מעגל חשמלי [וצריך עוד בירור].

ב) המים ביונקרס מסוגלים להגיע ל-60 מעלות צלזיוס, שהם שיעור יד סולדת בו לרוב השיטות (עכ”פ לחומרא).

ומאידך:

ג) בהפעלת גוף חימום חשמלי, יש דעות חשובות שאין הבערה מן התורה (ע’ במנוח”א ח”א פרק כ”ד הערה 11), בפרט אם אינו מתאדם ומתלהט שבזה לכל הדעות אין מבעיר [ואיני יודע מה המצב בגוף חימום שבבוילר]. משא”כ ביונקרס שהיא אש גמורה לכולי עלמא.

ד) בגוף חימום חשמלי הרב אור לציון (ח”ב עמ’ ר”ס) מצדד שאין בו איסור בישול מן התורה.

ואין לי הכרעה ברורה בזה, רק דעתי נוטה שבוילר חשמלי עדיף (מהטעמים שהזכרתי באות ב’ ג’, ושאר הטענות הם צירופים בעלמא), ובפרט אם צריך להשתמש במים כמה פעמים במשך השבת.

כמובן כל זה באופן שהזמן אינו בהול, ויכול לשקול במה רוצה להשתמש.

איני יודע לומר את השיעור המותר במספרי המכונה, וגם ייתכן שיש שינוי בין דגמי המכונות.

העיקר הוא, שאם משאיר לפחות 3 מילימטר מהשער (ולחומרא -5 מ”מ), מותר, כמבואר בהוראה ברורה יו”ד רס”י קפ”ב.

הלטאה אינה מקללת, ואין שום איסור בהריגתה אם היא מזיקה ומפריעה, כפי שמותר להרוג נמלים ויתושים.

“לפני עור” נראה שאין בזה, אבל צריך לשאול את הרבנים שם על מי הם ממליצים, ולעשות כהוראתם.