מגן אברהם (סימן תי"ז) כתב שנהגו לעמוד זכר לקידוש החודש שהיו מקדשים אותו בעמידה. והעירו האחרונים על דבריו היכן מצינו שקידוש החודש היה מעומד, וטרחו למצוא מקור לכך. ומכל מקום אין נוהגים במנהג זה כל הקהילות, וכן מנהג תונס וג'רבא שאין עומדים כשמברכים החודש. (ועיין בכל זה בהערות איש מצליח שבסוף המשנה ברורה סימן תי"ז).

התפלה השניה שמתפלל היא התפלה העיקרית שלו, וא"כ אינה תפלה בציבור. ומכל מקום עצם זה שבא לבית הכנסת בזמן והתפלל עם הציבור, אף שתפלה זו לא היתה כהוגן, מכל מקום כיון שעיקר כוונתו היתה להתפלל בציבור, הוי כחושב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה שנחשב כאילו עשאה (עיין ברכות דף ו' ע"ב). ובודאי שיש עדיפות להתפלל בבית הכנסת מאשר מחוץ לבית הכנסת אפילו כשמתפלל ביחיד (שלחן ערוך סימן צ' סעיף ט'). ולכן היכן שיכול להתפלל בבית הכנסת בלי להטריח את הגבאי, כגון שמתפלל קצת מהר, ועד שכל האנשים יצאו יסיים תפלתו, עדיף. וכן אם יודע שהגבאי מסכים לחכות לו ואינו ממהר לדרכו יתפלל בבית הכנסת. אולם אם יודע שהגבאי ממהר ולא מוכן להמתין, עדיף שיתפלל מחוץ לבית הכנסת, שלא יהיה בבחינת מצוה הבאה בעבירה ח"ו.

1. בתפלין לא הוזכר דבר זה, אבל כתב הבן איש חי (סוף פרשת חיי שרה) שצריך אותו אדם עצמו שהניח לקפל תפליו, ואין זה כבוד ליתנם לשמש שהוא יקפלם. ע"ש.
2. לא שמענו שיש בזה בעיה ע"פ האר"י, ואדרבה בחזון עובדיה - חנוכה (עמוד רנ"ח בהערה) הביא לאמירת ברכי נפשי סמך מהזוהר. ע"ש. (וכתב להזהר לכתחילה לאומרו בבין השמשות. ועיין בשאלה מס' 5931).
3. כפי הנשמע תיקנוה זה חכמים בדור האחרון (אולי האדמו"ר מקאליב שליט"א) זכר לששה מליון יהודים שנספו בשואה הי"ד.

1. כידוע שהמנהג בארץ ישראל שלא מברכים על ההלל שקוראים בדילוג, וכמו שכתב מרן בשלחן ערוך (סימן תכ"ב סעיף ג'), אבל בחו"ל בג'רבא ובעוד מקומות רבים נהגו לברך. וכשעלו ארצה נשאל בזה מרן זקני ראב"ד ג'רבא רבינו רחמים חי חויתה הכהן זצ"ל, והשיב שאם באו אחד אחד ונתערבו עם תושבי המקום ההוא, אז ראשון ראשון בטל. ואם באו מנין שלם בבת אחת לארץ ישראל וייסדו עיר חדשה או מושב חדש, ימשיכו במנהגם שנהגו בחו"ל (עיין בשו"ת שמחת כהן מהדורא בתרא חלק אורח חיים סימן ק"א). וכן מנהג עד היום בעיר נתיבות ובשאר המושבים שנוסדו על ידי עולי ג'רבא (עיין בספר ילקוט כהונה חלק אורח חיים הלכות ראש חודש סעיף א'), ומכללם במושב גילת. אך לגבי בית שאן צריך לבדוק כיצד היה בזמן היוסדה, על ידי מי נוסדה, ולהתנהג כפי ההוראה הנ"ל.
2. אמת שכן נהגו בתונס להעלותו רביעי שיום טוב שלו הוא על דרך שכתב מור"ם (ריש סימן קל"ה). וכן עשה מעשה הגאון הקדוש רבינו מצליח מאזוז זצ"ל לבנו מו"ר ועט"ר הגאון הנאמ"ן נר"ו, כמו שכתב מו"ר הנזכר נר"ו בהגהתו בספר רפאל המלאך (דף כ"ז ע"ד). אם כי למעשה ראיתי שבא לתפלה נכדו לעלייה לתורה, אבל התאריך האמיתי של הבר מצוה הוא רק בשבת הקרובה, שאמר מו"ר שחושש הוא לדעות החולקים, ולכן הורה שיעלה הנער רביעי אחר הקדיש וללא ברכה לפני ואחרי הקריאה. וכן היה. ומכל מקום מנהג תונס מיוסד על אדני פז ואינו מנהג טעות.

גם כשחל ראש חודש בחול, אם התחלת הסעודה היתה בראש חודש, צריך להזכיר יעלה ויבוא בברכת המזון (יחוה דעת חלק ג' סימן ל"ה, וברכת ה' חלק ב' פרק ה' סעיף ל').