מגן אברהם (סימן תי"ז) כתב שנהגו לעמוד זכר לקידוש החודש שהיו מקדשים אותו בעמידה. והעירו האחרונים על דבריו היכן מצינו שקידוש החודש היה מעומד, וטרחו למצוא מקור לכך. ומכל מקום אין נוהגים במנהג זה כל הקהילות, וכן מנהג תונס וג'רבא שאין עומדים כשמברכים החודש. (ועיין בכל זה בהערות איש מצליח שבסוף המשנה ברורה סימן תי"ז).

התפלה השניה שמתפלל היא התפלה העיקרית שלו, וא"כ אינה תפלה בציבור. ומכל מקום עצם זה שבא לבית הכנסת בזמן והתפלל עם הציבור, אף שתפלה זו לא היתה כהוגן, מכל מקום כיון שעיקר כוונתו היתה להתפלל בציבור, הוי כחושב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה שנחשב כאילו עשאה (עיין ברכות דף ו' ע"ב). ובודאי שיש עדיפות להתפלל בבית הכנסת מאשר מחוץ לבית הכנסת אפילו כשמתפלל ביחיד (שלחן ערוך סימן צ' סעיף ט'). ולכן היכן שיכול להתפלל בבית הכנסת בלי להטריח את הגבאי, כגון שמתפלל קצת מהר, ועד שכל האנשים יצאו יסיים תפלתו, עדיף. וכן אם יודע שהגבאי מסכים לחכות לו ואינו ממהר לדרכו יתפלל בבית הכנסת. אולם אם יודע שהגבאי ממהר ולא מוכן להמתין, עדיף שיתפלל מחוץ לבית הכנסת, שלא יהיה בבחינת מצוה הבאה בעבירה ח"ו.

1. מן הראוי לומר שניהם יחד - ולטללי ברכה ולגשמים בעיתם. וכן שמעתי בשם מרן ראש הישיבה נר"ו. [כן כתב בהגהתו על ספר בן איש חי שנה שניה פרשת ויקרא אות י"א, לגבי ראש חודש ניסן. המערכת].
2. נראה שאין צריך להשלים.

אם עדיין לא סיים את התפלה - יחזור לברכת "רצה" ויזכיר שם יעלה ויבוא כהוגן. אבל אם סיים תפלתו - אינו חייב לחזור, אבל ראוי שיחזור בתורת נדבה (חזון עובדיה - חנוכה עמוד ע"ר).

עד שתשאל על קידוש תשאל למה לא תקנו סעודה בראש חודש בפת (וכידוע שאין קידוש אלא במקום סעודה, ואי אפשר לתקן קידוש בלי סעודה). ולמה לא אסרו מלאכה בראש חודש כבשבת ויום טוב? וגם למה בחנוכה לא תקנו כל אלה הדברים? ואין להשוות כל הדברים יחדיו, ודרגות דרגות יש. והקידוש בשבת ויום טוב הוא מהתורה.