בית הדין "משפט וצדק" לענייני ממונות שע"י הישיבה תכב"ץ

כבר הזכרת בדבריך תירוץ דהמצוה (בליל פסח) קובעתו לברך עליה המוציא.
אמנם לענ”ד קושיה מעיקרא ליתא, שהעיקר בזה דכל שמברכים עליו המוציא אם קובעים עליו סעודה, יוצאים בו ידי חובה בפסח, שיש עליו שם “פת”, ולא המעיט אלא דבר שאי אפשר לעולם לברך עליו המוציא, אפילו ע”י קביעות.

והארכתי בזה בס”ד בשו”ת מחקרי ארץ ח”א (סי’ מח) ע”ש. (נמצא באוצר החכמה).

אין שום סיבה הלכתית לזה.

אולי אמך רחצה אותם מפני האבק שהצטבר עליהם במחסן במשך שבעת ימי הפסח.

עי’ בספר יעלה הדס (פרק כ”ג סעיף כד) שכך מנהג תוניס מרוקו ואלג’יר. ומפסיקים לומר קדיש עד שבוע פקידת השנה (סוף יב חודש).

קדיש על ישראל אחר הלימוד אין נכון להפסיק כלל, כמ”ש בשו”ת רב פעלים ח”ב  (יו”ד סי’ לב), ובספר זכרי כהונה ח”א (מערכת ק אות ז) ובספר חזון עובדיה אבילות (ח”א עמ’ שלו).

סיום מסכת חשוב מאד, בפרט באזכרת הי”ב, אלא אם כן באזכרת הי”א יהיו יותר אנשים שזיכוי הרבים גדול מאד.

לא ידוע לי. ומאי נפקא מינה.

הנכון כמו שהערת לה. ומ”מ מאחר שאין מזה תועלת ואדרבא מגע למצבים לא נעימים, קיימא לן כשם שמצוה לומר דבר הנשמע, כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע. ומוטב שיהיו שוגגים (באופן מסוים) ולא מזידים. וההי”ב. ולהתפלל לה’ שהדברים יפעלו בליבה.

הרואה ס”ת בחלום מורה על בן זכר (ס’ מנחת יהודה של גאון המקובל ר’ יהודה פתאיה זצ”ל סוף פרשת וישב). ולגבי הכובד אולי את בשמירת הריון? יה”ר שיהיה בסימן טוב והצלחה ותלדי בשעה טובה וולד של קיימא בריא בגופו ונפשו. כדאי לעשות פדיון נפש לך ולעובר, ולתת כל יום פרוטה לצדקה ולהתפלל שהכל יעבור בשלום בע”ה.

1. מן הדין אין איסור אף בשבת, אך שמצד דרך ארץ נכון שלא לעשות כן אף בחול (עי’ בשו”ת רבבות אפרים חלק ח’ סי’ תקס”ד)

2. אזכרת האחד עשר יום לפני יום הקבורה דהיינו ליל כג ניסן (או כג ניסן ביום) מותר לעלות בחודש ניסן בתנאי שיתאפקו מלבכות, אם יש חשש לבכייה עדיף לדחות זאת. מותר להשען ולהניח את הראש על המצבה (וע”ע בהגהת מור”ם בשו”ע יו”ד ק”ס שפד).

העיקר לאומרו בתפלה וא”צ לזכור בעל פה. (יש לדון כשאומר הפסוק בעל פה מצד דברים שבכתב אין אתה רשאי לאומרם על פה – ומ”מ העיקר להקל בזה כמ”ש ביבי”א (ח”ט או”ח סוף סי’ יג).

אין צורך. הכלל במקרים כאלו שאומדים דעת בעל הבית. וודאי אין כוונתו להטריח עד כדי כך את עובדיו (כמו שאף אחד לא מצריך את העובד לקחת איתו את המחשב למטבחון וכדו’).

1. מה זה משנה אם גונב נסיעה שלמה או חצי נסיעה, אם הבעלים לא מסכימים הדבר אסור.

2. כמדומה שמסכימים רק ילד או שניים, תשאלו מישהו מהחברה כי יש ללכת אחר דעת בעלים.

3. אין דבר כזה, גם חברה של גוים אסור לגזול. מה שכן הוא רק היכן שהמדינה חייבת לו כסף באופנים מסוימים והכסף של הנסיעות הולך למדינה וגם בזה אין להקל בדרך קבע, כי גם החברה מפסידה מזה רווחים מסוימים אם הרבה לא יתקפו באופן קבוע. ואכמ”ל.

4. אם הבעלים לא מסכימים אסור. ואם זה רק חד פעמי יש מקום להקל, בפרט אם הוא בחור ישיבה או אברך כולל. ואכמ”ל.

5. דעת הבעלים שישלמו בתחילת הנסיעה. לא חייבים לרוץ מיד, אלא בהזדמנות הראשונה. לעיתים יש שם תור וכיוצ”ב או שזו אשה עם עגלה שמחכה עד שתסדר את העגלה וכל כיוצ”ב.

עי’ ביביע אומר ח”ט (או”ח סי’ יג) שאין לחוש מצד הפסק אף שאומרו קודם “יהיו לרצון” האחרון. וכ”כ מר בריה דרבינא בהלכה ברורה (ס”ס קכ”ב). ולעניין שהסגולה “תפעל” – משמע שמועיל כל סוג פסוק).

השם “אריאה” או “ארייה” לא מוכר כשם יהודי, גם השם “ליה”. אפשר לקרוא בשם נועה או  אלישבע.