אמרו סליחות רגילים (רק דלגו את הוידוי מכיון שזה ערב ראש חודש). וכינוי "יום כיפור קטן" מובא בפרי חדש (אורח חיים סימן זי"ת) בשם הרמ"ק, ואינו שייך לאשכנזים דוקא.

המברכים לקרוא את ההלל גם חותמים, כאשר יראה הרואה בסידורי בית עובד ושאר סידורים של הנוהגים לברך. ואף שכן נהגו רוב קהלות הספרדים בחו"ל, ובהם גם בתונסיה (וא"כ גם מרן הגאון הקדוש איש מצליח זצ"ל נהג כן). אבל בארץ הקודש המנהג שלא לברך כמו שכתב מרן בשלחן ערוך אורח חיים (סימן תכ"ב סעיף ב'). ואף העולים מחו"ל לארץ הקודש יש להם לשנות המנהג, אלא א"כ גרים בערים שנתייסדו על ידם שאז יכולים להמשיך במנהגם, וכפסק מרן אבי הישיבה מר זקני רבי רחמים חי חויתה הכהן זצ"ל.
ולכן בישיבתנו "כסא רחמים" אשר בעירנו בני ברק תבנה ותכונן, שהיא עיר שהיתה מיושבת מלפני כן, לא מברכים על ההלל בראש חודש. ועיין עוד בהקדמת מרן ראש הישיבה נר"ו לספר ברית כהונה השלם.

מלשון הפוסקים (הגאון רבי חיים פלאג'י בשם חמדת ימים, מנהגי וורמייזא, נתיבי עם, ועוד, הובאו בירחון אור תורה טבת התשנ"ה סימן מ"ב) שכתבו לומר "בשנת העיבור" ולכפרת פשע, משמע שיש להזכיר לפי מנין השנים שלנו מראש חודש חשון עד אלול (ראש חודש תשרי הוא ראש השנה).
ויש ליתן טעם לפי מה שכתב הרב חמדת ימים (הובא באור תורה שם) שעיקר תיקון השובבי"ם אשר תקנו הוא בשנת העיבור וכו'. ע"ש. לפי זה אין הדבר תלוי אלא במנין השנים לבריאה, שאותה שנה היא מסוגלת יותר לכפרת פשעים.

נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה בראש חודש, והוא מנהג טוב. אבל לא נהגו לאסור עליהם כל מלאכה, אלא רק מלאכת טויה וכדומה. וכל מה שלא נהגו לאסור - מותר. וכן מותר לסרוג ולתפור לצורך בני ביתם, ללא קבלת שכר. וכן מותרות לכבס במכונת כביסה, שאין בה טורח.
והעובדות במלאכה באיזה מפעל לצורך פרנסתן, שאם לא יעבדו בראש חודש יפסידו פרנסתן - מותר להם לעבוד בראש חודש. (חזון עובדיה - חנוכה עמוד רמ"ו). ובליל ראש חודש ג"כ מותרות בכל מלאכה (שם בהערות עמוד רמ"ט).

1. כידוע שהמנהג בארץ ישראל שלא מברכים על ההלל שקוראים בדילוג, וכמו שכתב מרן בשלחן ערוך (סימן תכ"ב סעיף ג'), אבל בחו"ל בג'רבא ובעוד מקומות רבים נהגו לברך. וכשעלו ארצה נשאל בזה מרן זקני ראב"ד ג'רבא רבינו רחמים חי חויתה הכהן זצ"ל, והשיב שאם באו אחד אחד ונתערבו עם תושבי המקום ההוא, אז ראשון ראשון בטל. ואם באו מנין שלם בבת אחת לארץ ישראל וייסדו עיר חדשה או מושב חדש, ימשיכו במנהגם שנהגו בחו"ל (עיין בשו"ת שמחת כהן מהדורא בתרא חלק אורח חיים סימן ק"א). וכן מנהג עד היום בעיר נתיבות ובשאר המושבים שנוסדו על ידי עולי ג'רבא (עיין בספר ילקוט כהונה חלק אורח חיים הלכות ראש חודש סעיף א'), ומכללם במושב גילת. אך לגבי בית שאן צריך לבדוק כיצד היה בזמן היוסדה, על ידי מי נוסדה, ולהתנהג כפי ההוראה הנ"ל.
2. אמת שכן נהגו בתונס להעלותו רביעי שיום טוב שלו הוא על דרך שכתב מור"ם (ריש סימן קל"ה). וכן עשה מעשה הגאון הקדוש רבינו מצליח מאזוז זצ"ל לבנו מו"ר ועט"ר הגאון הנאמ"ן נר"ו, כמו שכתב מו"ר הנזכר נר"ו בהגהתו בספר רפאל המלאך (דף כ"ז ע"ד). אם כי למעשה ראיתי שבא לתפלה נכדו לעלייה לתורה, אבל התאריך האמיתי של הבר מצוה הוא רק בשבת הקרובה, שאמר מו"ר שחושש הוא לדעות החולקים, ולכן הורה שיעלה הנער רביעי אחר הקדיש וללא ברכה לפני ואחרי הקריאה. וכן היה. ומכל מקום מנהג תונס מיוסד על אדני פז ואינו מנהג טעות.