בית הדין "משפט וצדק" לענייני ממונות שע"י הישיבה תכב"ץ

כבר הזכרת בדבריך תירוץ דהמצוה (בליל פסח) קובעתו לברך עליה המוציא.
אמנם לענ”ד קושיה מעיקרא ליתא, שהעיקר בזה דכל שמברכים עליו המוציא אם קובעים עליו סעודה, יוצאים בו ידי חובה בפסח, שיש עליו שם “פת”, ולא המעיט אלא דבר שאי אפשר לעולם לברך עליו המוציא, אפילו ע”י קביעות.

והארכתי בזה בס”ד בשו”ת מחקרי ארץ ח”א (סי’ מח) ע”ש. (נמצא באוצר החכמה).

אין שום סיבה הלכתית לזה.

אולי אמך רחצה אותם מפני האבק שהצטבר עליהם במחסן במשך שבעת ימי הפסח.

א. בָּזָךְ

ב. בְּזִיכִים בפשטות רפוי, כי על פי רוב הטיה כזאת תהיה ברפוי ורק לעיתים דגוש, כמ”ש הרד”ק במכלול (דף קנ”ו ע”א)

ודע שהרבים של בזך הוא הוא בְּזָכִים או (בְּזַכּים), והיחיד של בְּזִיכִים בוא בָּזִיך, וזה מוזר שהשתמשו חז”ל ביחיד בלשון זה וברבים בלשון אחרת.

כלל גדל בידינו: אין מחליפים את השם רק במקרה של מחלה חס וחלילה או עיכוב שידוך וכדומה. וגם אז רק “מוסיפים” ולא משנים לגמרי (ספר מקור נאמן חלק ב’ סי’ אלף תש”כ) אמנם שם רחל יש שלא העדיפוהו מכמה סיבות אך, אך באופן כללי הוא שם טוב (שם בסימן אלף תרס”ד). איני מציע לכם להחליף את השם ובפרט ששם רחל יותר טוב משם ליבי (עי’ שם בספר סימן אלף תש”ז) . רק אם יש עיכוב שידוך או חולי וכיוצא, יש להוסיף שם ולא לשנות. לולא זה כבר ארבעים וחמש שנים הסתדרתם עם שם זה כדאי להשאר איתו מקסימום לעשותו שם חיבה “רחלי” וכיוצא.

כלל גדל בידינו: אין מחליפים את השם רק במקרה של מחלה חס וחלילה או עיכוב שידוך וכדומה. וגם אז רק “מוסיפים” ולא משנים לגמרי (ספר מקור נאמן חלק ב’ סי’ אלף תש”כ) איני יודע מה הניסיונות וההתמודדויות שכתבתם כל אדם יש לו ניסיונות והתמודדויות בחיים, ורק אם זה ממצב בלתי ממש בלתי נסבל כמו עיכוב שידוך וכיוצא אפשר להוסיף שם. לולא זה לא כדאי.

לא כל צרה יש לתלות בשם, צריך להתחזק באמונה שהכל ממנו יתברך ולהיות בשמחה להתפלל לבורא עולם ותת כל יום פרוטה לצדקה ובע”ה תראו נפלאות.

יישר כח. כבר תוקנה הטעות במהדורת שנת התשע”ט. כנראה לפניכם יש מהדורא ישנה יותר.

הרי”ש נקראת כמו בחולם (קמץ קטן), אולם מרן רה”י ע”ה הכ”מ כתב ששם זה מתאים יותר לבנים, ולבת עדיף רונית או רינה. (מקור נאמן ח”ג סי’ אלף תרס”א)

תשובת הרב אלחנן מאדאר

נראה שנתכוון למה שכתב הט”ז שם סק”ב, אולם לענ”ד אינו ענין לנ”ד, דמלבד שאין הדבר מוסכם עי’ מ”ש בביאור ההלכה (שבהוראה ברורה שם) , עוד בה שלא אמר הט”ז כן אלא באופן שטועם על מנת לפלוט ואם ירגיש איסור ימנע משא”כ במסטיק שגם אם יטעם טעמים מסוימים זה לא יעזור לו לידע אם הטעם הזה הוא כשר או לא, שהרי טעמים אלו נמצאים בשני אופנים. ומכיון שהחשש קרוב מאד ואיכא רעותא לפנינו דלהכי לא קיבלו כשרות, ליכא למימר סד”ר לקולא. כנלע”ד. ובלא”ה ממה שהט”ז גופיה הסבר טעם הדין שבתערובות אין מועיל לטעום ויש לעשות כן ע”י גוי מבואר דבכל כהאי גוונא אסור לטעום ע”י יהודי מאחר שמתיר את התערובות גופא.

לכבוד הרב יונה כהן נר”ו שלום וברכה. בזמנו מרן זצוק”ל למד עם כיתתו עמוד לשבוע בגפ”ת מטה מעלה. ובנוסף מהרש”א ועוד.

ישנו יסוד חשוב בעיון, שכל דבר בסוגיא צריך להיות מוכרח מהיסוד. (כגון מדוע הקשו מהברייתא ולא מהמשנה, מדוע הוסיף האמורא עוד מילה, מדוע פירש רש”י כך, איך יבארו התוס’ את המשך הגמ’ לשיטתם ועוד. ובדרך זו בנויים המהרש”א, מהרש”ל, המש”ך והרש”ש ועוד)

לגבי ההלכה, מרן אמר בדרשה קודם ידע לעיין טוב בגפ”ת ואח”כ יתנסה בכתיבת תשובות.

ועי’ עוד בספר דרכי העיון בסופו בנושא ההלכה שהרחיב בזה.

ואפשר לצפות בשיעורי העיון באתר הישיבה.

בקישור הבא

https://www.ykr.org.il/series/1376/

בודאי שבסיום י”ב חודש לפטירת הצדיק שאנחנו עדיין אבלים על פטירתו אין ראוי לעשות הילולא ושמחה וששון.

אשה הרגילה להתפלל שחרית חל עליה חובת קידוש רק אחרי תפילת שחרית, ואם רגילה גם במוסף חובת הקידוש חלה אחרי מוסף, ואשה שאינה רגילה להתפלל חובת הקידוש חלה מיד בקומה.

ולעצם השאלה, נכון שתחזור ותקדש שנית ואולם אם קשה לה הדבר מאד אפשר להקל לה. (ועי’ חזו”ע שבת ח”ב עמ’ קסח)