א. מרן החיד”א בשם הגדולים כ’ שמזכיר את מהר”ם מרוטנבורג והרא”ש. וכן ראיתי בספר אחד שכ’ שהוא תלמיד הרא”ש. אבל שמו לא נודע.

ב. מרן החיד”א בספר שם הגדולים ערך כלבו הביא השערות שונות והסיק שלא נודע מחברו. גם אין ידיעה על התקופה בה הוא חי (כ”כ במבוא לכל בו הוצאת פלדהיים).

ספר הוראה ברורה על הלכות אלו כבר בעימוד ויצא בקרוב בעז”ה.

אם אתם רוצים ממש עכשיו תוכלו לשלוח בקשה נוספת ושם תבקשו לקבל את הקבצים של הוראה ברורה סי’ קפ”ו ונשלח לכם בל”נ.

נשמח לראות את כתב היד.

ןמכל מקום נראה שדעת מרן שליט”א להגיה בכל אופן כדי שהלשון תהיה יותר מתוקנת (וכנראה מדבריו באור תורה שם שהגיה אע”פ שהוסיף תנועה אחת למשקל).

לגבי ההגהה “יהיה לו חומה נשגבה” באמת היא יותר מסתברת, בפרט שכבר בבית הבא אמר המשורר “יזכה לאחרית טובה”.

כרגע אין באפשרותינו להעביר את השאלה למרן שליט”א.

• מדברי המנוח”א ח”ב (פז סעיפים כז – כח) מבואר להחמיר בתערובת בגדים בגדים וספרים.
• אמנם אם הוצאת בחושך ספר שאינך צריך ללמוד בו, נראה שא”צ לעיין בו, כיון שמלכתחילה לא היתה כאן פעולת ברירה ותיקון, אלא נטלתו כסומא בארובה גרידא. [ולו היה הדבר אסור, לא היה מועיל מה שתעיין בו], ועיין במנוח”א שם הערה 35 דמ”מ לכתחילה אין לעשות כן, ונראה דה”ה בנ”ד.

אין באפשרותינו להרחיב כ”כ במסגרת זו, אך תוכל לעיין בספר עלי הדס על מנהגי תונס פרק י”ח שהרחיב בכל זה.

כמדומה שיש אפשרות לשמוע שיעורים באתר, כמובן יש אפשרות ללמוד בספרי מרן שליט”א (ארים נסי, דרכי העיון ועוד).

כרגע לצערנו לא נמצא בידינו הקלטות משיעוריו (יותר ממה שיש באתר).

האמת אתכם בהגהה של מנחת שי.

אם תוכלו לשלוח לנו הערה זו וההערה האחרונה להזכיר את מנהג התימנים, כמכתב אל הרב שלמה מועלם שליט”א, נמסור לו בל”נ.

בצירי, כי אין זה מלת קישור אל הקטע הקודם כמובן למי שיתבונן בזה. וכוונת המשורר “לבקש סליחתך היום משכימים” – ה’ שאתה “אל מלך יושב על כסא רחמים”.

ע”פ הפסוק בשיר השירים “דומה דודי לצבי או לעופר האיילים”, והכוונה ליופי.

אפשר, וגם הסגולה הזאת ידועה מספרים ורבנים (איני זוכר כעת היכן ראיתי).

א. לא מוכרח שיש בזה מסורת לפעמים משתבשים סתם.
ב. אין זה מעכב.

אם תוכלו לפרט מה הבעיה שיכולה להיות בכלי מתכת בשלחן שבת.

א) לא.
ב) לא שמענו.

בדרך כלל אם זו מימרא דל אמוראים כתוב דכתיב שהיא לשון ארמית, ובמימרות של תנאים (לפעמים גם אמוראים של א”י) – לשון שנאמר שהוא בלשון הקודש.

נראה שאפשר, דלא גרע מהמסמנים לקורא בתורה, ע’ ברש”י ברכות (דף ס”ב ע”א ד”ה טעמי תורה). ועכ”פ לא כדאי שהדבר יגרום למחלוקת בביהכ”נ.