בית הדין "משפט וצדק" לענייני ממונות שע"י הישיבה תכב"ץ

כבר הזכרת בדבריך תירוץ דהמצוה (בליל פסח) קובעתו לברך עליה המוציא.
אמנם לענ”ד קושיה מעיקרא ליתא, שהעיקר בזה דכל שמברכים עליו המוציא אם קובעים עליו סעודה, יוצאים בו ידי חובה בפסח, שיש עליו שם “פת”, ולא המעיט אלא דבר שאי אפשר לעולם לברך עליו המוציא, אפילו ע”י קביעות.

והארכתי בזה בס”ד בשו”ת מחקרי ארץ ח”א (סי’ מח) ע”ש. (נמצא באוצר החכמה).

אין שום סיבה הלכתית לזה.

אולי אמך רחצה אותם מפני האבק שהצטבר עליהם במחסן במשך שבעת ימי הפסח.

כמדומה שהמנהג היותר פשוט שלא לומר, ויש שאמרו, עי’ בספר למען ידעו דורותיכם חלק א’ (פ”א הע’ 40) וחלק ב’ (פ”א סע’ כז). וגם בעדות אחרות יש לא נהגו לומר, עי’ בספר חזון עובדיה שבת ח”ב (עמ’ יג). וכן הגר”ע יוסף גופיה לא אמר בר”ה שחל בשבת כמו שכתב בגליון עונג שבת (כו אלול תשע”ו) הובא בספר למען ידעו דורותיכם ח”א הנ”ל.

אף שיש סמוכות לשיטה זו ולשיטה זו, אין נכון לעשות חלק כך וחלק כך באותה הטלית, דהוי כעין תרתי דסתרן, אמנם אין הכרח שיש כאן סתירה ממש שיתכן והוא לדעת הרמב”ם, ורק הוסיף עוד פתיל שהיה צריך להיות לבן וצבעו לחינם, מ”מ אין זה מהודר.

עי’ בשאלה מספר 128434. ובנידון זה ממש כתבו בשם מרן האיש מצליח (בשבחי המחבר ח”א פ”ו ובמהדו”ח נדפס בחלק יו”ד עמ’ 54) שיש להקל בזה וכן הם הטבילות בשמים, ומ”מ לכתחילה נכון להוריד קצת ממפלס המים (בתנאי שנשאר אח”כ שיעור מ’ סאה ברווח (7000 ליטר למקווה גברים) כדי שהמקווה יהיה כשר לכו”ע.

וכל האמור דווקא בטבילת עזרא וכדו’ אבל טבילת נשים או כלים דעת רוב האחרונים להחמיר בזה באופן שהמים נשפכים, ויש מקום להחמיר בזה גם לדעת מרן ואכמ”ל.

מותר שזה צורך רבים וצורך המועד.

במחזור שיצא ע”י מרן ראש הישיבה זצ”ל בשנת תשע”ו השוא נע.

ראיתי דבר זה בחלק הדקדוק של מהרי”ץ ובחלק ספרים מצויין שם מהרי”ב – ולא ידעתי מי הוא.

לגוף העניין, כוונתו להעיר שמלת אַחַד באה בפתח כדרך סמיכות לתיבה הבאה (ולא כרגיל אֶחָד), למרות שאין כאן סמיכות, שהרי אף פעם אין סמיכות למילה שיש בה מ”ם השימוש.

רק החזן, ויכולים להצטרף בניגון “וישתבח ויתפאר” וכו’ – כמה מילים אחר שגמרו לענות עד דאמירן בעלמא.

עומדים קצת באות ה”א, והלמ”ד בשוא נח, ויבטא אל”ף של שם ה’ ברוך הוא. והכל בנשימה אחת.

מנהג ג’רבא להמנע מדגים הוא בראש השנה ע”פ דברי התשב”ץ שחוששים לשמו מלשון דאגה. אבל בשאר שבתות ויו”ט לא אכלו דגים מצד שהיו מצוים בשפע, וכבוד שבת ומועד בבשר ועופות.

ומי שחביבים עליו דגים יותר מבשר יכול לאכול דגים כאשר תאווה נפשו. וכן היה מעשה באדם אחד בג’רבא שאמר לו מוהרמ”ך זצ”ל שיאכל דגים במקום בשר אם מתענג בהם יותר.

יש סוג אחד, והוא ה בסוף מילה עם נקודה בתוכה. אז משמיעים את האות כאילו היא עם שוא נח, וצריך לשמוע מהיודעים.