בראש השנה אני צריך להתארח אצל ההורים שלי, כמו בכל שנה הקהילה שלנו עושה את החג עם רב הקהילה כולם יחד וכמובן שאני חפץ להיות עם הרב שלי וחבריי ביום החשוב הזה, ולנצל אותו לתפילות תחנונים ושעורי תורה בצורה הכי מהודרת, עם חזן תוקע ובעל קורא ירא שמיים.
ההורים לא שומרים תורה ומצוות, אך משתדלים מאוד לכבד (כשרות מהודרת ולא מדליקים אש או חשמל כלל), ולמרות זאת קשה מאוד למנוע אותם מדבורי לשון הרע פולטיקיה ליצנות וכדומה. מכיון שאין אפשרות לעשות את החג בלעדיהם בלי שהדבר יגרום למריבות וכעסים, רציתי לדעת האם אפשר להזמין את משפחתי לבית שלי לארוחת חג ולסדר להם מקום ללון אע"פ שוודאי יחזרו לביתם עם רכב לאחר הסעודה או לוותר על זה וללכת אליהם.כדאי להזמין אותם שיבואו לפני החג. ולסדר להם מקום לינה בבית מלון וכדומה (אפשר לקחת ממעשר כספים). ואם נסעו לית לן בה.

בחזון עובדיה (ימים נוראים) פסק: משכימים בערב יום הכפורים לומר סליחות, ואומרים וידוי ונפילת אפים. השאלה היא האם אומרים גם אם הסליחות הם לאחר נץ החמה? ולכאורה, מדוע בכלל לומר וידוי? הרי מלשון השו"ע בהלכות ראש השנה (סי' תקפא ס"ג), ששם כתב שאין נופלים על פניהם בערב ראש השנה בתפילה, אע"פ שנופלים על פניהם באשמורת בסליחות. משמע שלא אומרים כלל, כיון ששם חילק מרן להדיא בין אשמורת לתפילה, וכאן סתם וכתב "אין נופלים", משמע בין באשמורת הבוקר בסליחות ובין בתפילה?אם אירע שעלה עמוד השחר ועוד לא הגיעו בסליחות לוידוי ונפילת אפים, בכל זאת יאמרו וידוי ונפילת אפים, כיון שרוב הפעמים מגיעים לוידוי ונפילת אפים קודם עמוד השחר תקנו כן גם אם אירע ונתאחרו (עיין במשנה ברורה סימן תקפ"א ס"ק כ"ג, ובכף החיים שם אות ע"ג, ובספר חזון עובדיה - ימים נוראים עמוד מ"ו).
ומכל מקום אם התחילו לומר הסליחות אחר עמוד השחר, אין אומרים וידוי ונפילת אפעים (ראה בספר יוסף לקח - מועדים חלק א' סימן ה', וכן דעת מו"ר הגאון הנאמ"ן נר"ו בתשובה שנדפסה בשו"ת דבריך יאיר חלק ד' סימן כ"א, ואף שיש מקום לפרש דבריו שם אחרת, מ"מ כוונתו כנ"ל וכמו שביאר בכתב יד קדשו בגליון).

האם למנהג טוניס יש לומר בכיפור וידוי גם בסדר תשר"ק ?לא נהגו בו. וכן כתב בספר עלי הדס (פרק ט' אות ז') עיין שם.

מה דעת הרב בפתיל צף לחברו ביום טוב (את הפתילה לתוך העיגול שמקיף אותה) אם יש בזה משום מתקן מנא או לא מאחר שראיתי מפרסמים דעות של רבנים שונים ואנחנו הולכים כדעת הרב.תבדוק מה דעת הרב משה לוי בזה עליו יש לסמוך.
[דעתו היא לאסור משום מתקן מנא, ע"פ השלחן ערוך וכף החיים ומשנה ברורה בסימן תקי"ד סעיף ח' - ט'. ע"ש. כן כתוב בסידור איש מצליח לראש השנה (עמוד 27). ודין זה מצוי בליל יום השני של ראש השנה שמדליקים נרות ביום החג. המערכת].

ראיתי במחזור הנפלא איש מצליח לראש השנה, שצריך להאריך בתקיעה של תשר"ת 6 שניות. ופעם שמעתי בשם הרב עובדיה זצ"ל שהשיעור של ח"י טורמיטין הוא לפי הקצב כל תוקע ותוקע. והסתפקתי האם מו"ר הרב מאזוז שליט"א מסכים לזה או חולק. שיש אצלינו בבית הכנסת איש אחד שדורש שיעשו 6 שניות אע"פ שלתוקע זה קשה, כי כך כתוב במחזור איש מצליח. ושוב שמעתי בשיעור במוצ"ש שעבר שהסיבה שצריך 6 שניות היא שהרב מצליח זע"ל הי"ד קנה שעון שהמחוג של השניות שלו זז 3 פעמים בשניה, ומכאן יצא לו שכל טורמיט הוא שליש שניה, וח"י טומיטין הם 6 שניות. ואחר המחילה הדבר תמוה להביא משם ראיה, שמה היו עושים התוקעים אם אותו שעון עתיק היה זז 2 פעימות בשניה? היו צריכים לתקוע 9 שניות? אנא גלו לנו מה דעת הרב מאזוז שליט"א בנדון זה.1. השמועה בשם הרב עובדיה זצ"ל מוזרה מאוד, לפי זה שברים של תוקע מתחיל יהיו שווים לתקיעה של תוקע מומחה. וזה לא יתכן, הרי אין המצוה על התקיעה אלא על השמיעה. ומה יהיה הדין כשהתוקע הוא מתחיל והשומע ממנו הוא מומחה?
2. אילו היה השעון זז רק 2 פעימות בשניה, כנראה שלא היה מביא ממנו ראיה, אלא אחר שנראה לו לרב מצליח זצ"ל שיעור זה, מצא "אסמכתא" מהשעון. למעשה מבואר במחזור איש מצליח שגם בארבע-חמש שניות יצא ידי חובת תקיעה.

מה מנהג תונס וג'רבא לגבי אמירת שיר השירים בליל שבת שחל במוצאי ראש השנה?בג'רבא - כמדומה שלא אומרים, אלא שרים פיוטים מתאימים מספר קול יעקב וכיוצא בזה. אבל בתונס איני יודע כיצד נהגו. וכן בספר עלי הדס הכולל מנהגי תונס לא כתב בזה מאומה. ויש לברר אצל זקני תונס. [אמר המעתיק: שאלנו את מורנו הרב הגאון רבי רחמים מאזוז שליט"א, ואמר שנראה לו כמעט ברור שכן היו אומרים בתונס. המערכת]. אבל ודאי שאין כל איסור לומר שיר השירים.

הגמרא בראש השנה (דף כח.) מביאה את דברי רבה שיש חילוק בין שמע מקצת תקיעה מחויבת ומקצתה לא שמע (תקיעה בבור) – שיצא, לעומת שמע תקיעה שמקצתה בחיוב מקצתה בפטור (תקיעה לפני ואחרי עלות השחר) – שלא יצא. הגמרא ניסתה להעמיד את דברי רבה לפי האפשרות של "שמע סוף תקיעה בלא תחילת תקיעה – יצא", והוקשה לה מהמשנה, ולכן תירצה שרבה דיבר בתוקע ועולה לנפשיה (ואה"נ ששמע סוף תקיעה.. – לא יצא).
נחלקו הראשונים מה לפסוק בדין של "שמע סוף תקיעה..": רוב הראשונים פוסקים שלא יצא. אך רבינו ירוחם (הובא בבית יוסף סימן תקפז, ג) כותב שיש אומרים שיצא. למאן דאמר שיצא – צריך להסביר שהסוגיה תירצה 'בתוקע ועולה לנפשיה' בדרך דחיה בעלמא; וא"כ כפי הנראה נשאר חילוקו של רבה בין תקיעת עלוה"ש (שמקצתה בפטור, ולא יצא) לבין תקיעה בבור (שכולה בחיוב ויצא). א"כ גם למ"ד "שמע סוף תקיעה.. יצא" – שמע מקצת תקיעה קודם עלוה"ש ומקצתה לאחר עלוה"ש – לא יצא, שמקצתה בפטור. אך גם רבינו ירוחם כתב שלמ"ד יצא – יצא גם במקצתו בפטור, וגם לפי דברי הרמ"א (תקפח, א) למ"ד יצא – יוצא במקצתה לפני עלוה"ש ומקצתה אחרי. א"כ למה רבינו ירוחם לכאורה מתעלם מחילוקו של רבה בגמרא?לא הבנתי הקושיא, דלפום ריהטא נראה ברור דסבירא להו ליש אומרים שהביא רבינו ירוחם [וכן כתב הטור בסימן תקפ"ז] שלא אמרו בגמרא דשמע מקצת תקיעה בפטור לא יצא, אלא רק כשלא היה בה שיעור תקיעה, אבל כשהיה בה שיעור, לא איכפת לן מחציה השני, ויוצא ידי חובה בחצי זה ששמע בחיוב. וכן מבואר בשלחן ערוך ובאחרונים. וברור.

א. כתב מרן הבית יוסף (סימן תק"צ אות ה') בשם הכל בו וזה לשונו: כתב הכל בו (סי' סד כח:) בשם הרי"ג הוי יודע שאין פירוש שברים שישבור הקול ויפסוק אלא שבר כאדם הגונח משבר ומכאב לב והן יבבות ארוכות וטועין התוקעין המפסיקין לגמרי. עד כאן לשונו. ומה שכתב והן יבבות ארוכות כבר נתבאר שיעורן, ומה שכתב וטועין המפסיקין לגמרי פשוט הוא. עכ"ל. וכתב מור"ם בדרכי משה שכן כתב הרא"ש שצריך לעשות הג' שברים בנשימה אחת.
אמנם לעניות דעתי נראה שכוונת הב"י היא שהשברים צריכים להיות כקול אחד ארוך שמשתנה ג' פעמים כמו שנוהגים כמה קהילות. וראיה לדבר שאם כיוון מרן לדברי מור"ם אז היה לו להביא דברי הכל בו באות ד' כסיוע לדברי ר"ת גבי השברים.
ב. פסק הגאון הרב מצליח זצוק"ל הי"ד ששעור תרועה הוא ג' שניות אבל במציאות כשאנו מריעים במשך הזמן הזה, עושים יותר מתשע טרומיטין. האם אפשר לעשות רק ט' קול בעלמא שהוא קרוב לב' שניות?1. לפום ריהטא דבריך נכונים בהבנת דברי הכלבו ומרן הבית יוסף, ודברי מור"ם צריכים ישוב, ויש לחפש באחרונים אם העירו בזה, ולא נפנתי כעת. ועמו הסליחה.
2. כבר העירו רבים בענין שיעור הטרומיטין. אבל אני בעניותי נראה לי שאין דבריהם מוכרחים, דלשיטתם לרש"י ז"ל שתקיעה היא שלשה טרומיטין, היא חצי שניה או פחות, ושבר פחות מזה. והוא רחוק, ולא נשמע מעולם מי שינהג כן. ולמעשה אנחנו נוהגים להאריך בתקיעה הרבה, והשבר פחות משניה, ואין לדקדק יותר מדאי. ואין כאן מקומו להאריך.

אני מתפלל בבית כנסת שהחזן תוקע את התרועה בראש השנה בנענוע הראש או היד.[תימני]. רציתי לדעת האם זה מותר? מהו המקור ההלכתי שבו לומדים כיצד צריך לתקוע את התרועה. הוא טוען שמכיון שאין אזכור בגמרא על אופן ביצוע התרועה מותר לו לעשות אותה איך שהוא יכול. יש לציין שהוא לא יכול לתקוע אותה עם האויר. תודה מראש-אבקש פירוט הלכתי וכן מקורות בגמרא ובאחרוני דורינו לנושא זה.יש ספר שו"ת "שערי רחמים" לרבי רחמים זיאת הי"ו, ושם (כמדומני) הביא שהנכון לתקוע כתרועה התמנית לוּ לוּ לוּ (וכמו שנהגו בעבר גם בעירק ובתוניסיה, ומסתמא בכל עדות המזרח) ולא כמו באשכנזים טו טו טו...
עם זאת כאן שרבים מהתוקעים אינם בקיעים בתרועה זו, לכן מרן הרב עובדיה זצ"ל היה מעדיף את התרועה האשכנזית, שלדעתו גם בה יוצאים ידי חובה. כמדומה כן דעת מרן ראש הישיבה שיוצאים גם באשכנזית.
אמנם התוקע הזה שעושה התרועה בתנועות הראש או היד, בזה כתב הרב יצחק רצאבי נר"ו בשלוחן ערוך המקוצר (חלק ג' עמוד קע"ח) בשם גדולי חכמי תצימן שהעבירו ממשרתם תוקעים שהריעו על ידי נדנוד היד. עיין שם טעם הדבר.