בראש השנה אני צריך להתארח אצל ההורים שלי, כמו בכל שנה הקהילה שלנו עושה את החג עם רב הקהילה כולם יחד וכמובן שאני חפץ להיות עם הרב שלי וחבריי ביום החשוב הזה, ולנצל אותו לתפילות תחנונים ושעורי תורה בצורה הכי מהודרת, עם חזן תוקע ובעל קורא ירא שמיים.
ההורים לא שומרים תורה ומצוות, אך משתדלים מאוד לכבד (כשרות מהודרת ולא מדליקים אש או חשמל כלל), ולמרות זאת קשה מאוד למנוע אותם מדבורי לשון הרע פולטיקיה ליצנות וכדומה. מכיון שאין אפשרות לעשות את החג בלעדיהם בלי שהדבר יגרום למריבות וכעסים, רציתי לדעת האם אפשר להזמין את משפחתי לבית שלי לארוחת חג ולסדר להם מקום ללון אע"פ שוודאי יחזרו לביתם עם רכב לאחר הסעודה או לוותר על זה וללכת אליהם.כדאי להזמין אותם שיבואו לפני החג. ולסדר להם מקום לינה בבית מלון וכדומה (אפשר לקחת ממעשר כספים). ואם נסעו לית לן בה.

בראש השנה אני צריך להתארח אצל ההורים שלי, כמו בכל שנה הקהילה שלנו עושה את החג עם רב הקהילה כולם יחד וכמובן שאני חפץ להיות עם הרב שלי וחבריי ביום החשוב הזה, ולנצל אותו לתפילות תחנונים ושעורי תורה בצורה הכי מהודרת, עם חזן תוקע ובעל קורא ירא שמיים.
ההורים לא שומרים תורה ומצוות, אך משתדלים מאוד לכבד (כשרות מהודרת ולא מדליקים אש או חשמל כלל), ולמרות זאת קשה מאוד למנוע אותם מדבורי לשון הרע פולטיקיה ליצנות וכדומה. מכיון שאין אפשרות לעשות את החג בלעדיהם בלי שהדבר יגרום למריבות וכעסים, רציתי לדעת האם אפשר להזמין את משפחתי לבית שלי לארוחת חג ולסדר להם מקום ללון אע"פ שוודאי יחזרו לביתם עם רכב לאחר הסעודה או לוותר על זה וללכת אליהם.כדאי להזמין אותם שיבואו לפני החג. ולסדר להם מקום לינה בבית מלון וכדומה (אפשר לקחת ממעשר כספים). ואם נסעו לית לן בה.

מובא ברמ"א בהגה (סוף סימן תקפ"ג) "וגם נוהגים שלא לישן ביום ראש השנה (ירושלמי) ומנהג נכון הוא" (מרן הרב עובדיה זצוק"ל בחזון עובדיה ימים נוראים דף קפג כתב ולא נמצא הירושלמי לפנינו). מה המקור למנהג?
חשבתי כי ע"פ מדרש בראשית רבה (פרשה יט' אות ג') היכן היה אדם בעת שפיתה הנחש את חוה וגרמה לפגם עד היום? עונה המדרש כי עסק בדרך ארץ וישן. (עיין בלשון המדרש), או אז ניצל הנחש את המצב והצליח במזימתו. וידוע כי אדם נולד בראש השנה ובאותו היום נצטוה, חטא, נשפט ויצא בדימוס. אם כך, הנשמות כולן שהיו באדם חטאו ועלינו לתקן את החטא באותו היום ואין לנו לישון ביום זה בכל שנה ושנה כעין דוגמת עסק התורה כל הלילה לפני קבלת התורה כמו שכתבו האחרונים שבעת מתן תורה, בני ישראל נרדמו...מהר"ץ חיות שציין לו בחזון עובדיה, כתב שהקדמונים רגילים לכנות כל המדרשים אשר נתחברו בארץ ישראל בשם ירושלמי, ויתכן וזה אחד מהם. ע"ש. אלא שעדיין צריך עיון וחיפוש בזה כי הלשון שבמדרש שהזכיר כבודו אינו כלל אותו לשון שמביאים בשם הירושלמי. אם כי פירושו נחמד ונעים.

האם לדעת המחמירים שלא להתודות בין התקיעות בראש השנה יהיה ניתן להתוודות ביום השני שהוא מדרבנן?כיון שהטעם משום חשש הפסק בין הברכה לתקיעות שאין אנו יוצאים ידי חובה בודאי רק לאחר כל השלושים קולות, אין חילוק בין היום הראשון ליום השני. וכן הפוסקים המחמירים (מרן הגר"ע יוסף ודעימיה) לא חילקו בזה.

הגמרא בראש השנה (דף כח.) מביאה את דברי רבה שיש חילוק בין שמע מקצת תקיעה מחויבת ומקצתה לא שמע (תקיעה בבור) – שיצא, לעומת שמע תקיעה שמקצתה בחיוב מקצתה בפטור (תקיעה לפני ואחרי עלות השחר) – שלא יצא. הגמרא ניסתה להעמיד את דברי רבה לפי האפשרות של "שמע סוף תקיעה בלא תחילת תקיעה – יצא", והוקשה לה מהמשנה, ולכן תירצה שרבה דיבר בתוקע ועולה לנפשיה (ואה"נ ששמע סוף תקיעה.. – לא יצא).
נחלקו הראשונים מה לפסוק בדין של "שמע סוף תקיעה..": רוב הראשונים פוסקים שלא יצא. אך רבינו ירוחם (הובא בבית יוסף סימן תקפז, ג) כותב שיש אומרים שיצא. למאן דאמר שיצא – צריך להסביר שהסוגיה תירצה 'בתוקע ועולה לנפשיה' בדרך דחיה בעלמא; וא"כ כפי הנראה נשאר חילוקו של רבה בין תקיעת עלוה"ש (שמקצתה בפטור, ולא יצא) לבין תקיעה בבור (שכולה בחיוב ויצא). א"כ גם למ"ד "שמע סוף תקיעה.. יצא" – שמע מקצת תקיעה קודם עלוה"ש ומקצתה לאחר עלוה"ש – לא יצא, שמקצתה בפטור. אך גם רבינו ירוחם כתב שלמ"ד יצא – יצא גם במקצתו בפטור, וגם לפי דברי הרמ"א (תקפח, א) למ"ד יצא – יוצא במקצתה לפני עלוה"ש ומקצתה אחרי. א"כ למה רבינו ירוחם לכאורה מתעלם מחילוקו של רבה בגמרא?לא הבנתי הקושיא, דלפום ריהטא נראה ברור דסבירא להו ליש אומרים שהביא רבינו ירוחם [וכן כתב הטור בסימן תקפ"ז] שלא אמרו בגמרא דשמע מקצת תקיעה בפטור לא יצא, אלא רק כשלא היה בה שיעור תקיעה, אבל כשהיה בה שיעור, לא איכפת לן מחציה השני, ויוצא ידי חובה בחצי זה ששמע בחיוב. וכן מבואר בשלחן ערוך ובאחרונים. וברור.

א. כתב מרן הבית יוסף (סימן תק"צ אות ה') בשם הכל בו וזה לשונו: כתב הכל בו (סי' סד כח:) בשם הרי"ג הוי יודע שאין פירוש שברים שישבור הקול ויפסוק אלא שבר כאדם הגונח משבר ומכאב לב והן יבבות ארוכות וטועין התוקעין המפסיקין לגמרי. עד כאן לשונו. ומה שכתב והן יבבות ארוכות כבר נתבאר שיעורן, ומה שכתב וטועין המפסיקין לגמרי פשוט הוא. עכ"ל. וכתב מור"ם בדרכי משה שכן כתב הרא"ש שצריך לעשות הג' שברים בנשימה אחת.
אמנם לעניות דעתי נראה שכוונת הב"י היא שהשברים צריכים להיות כקול אחד ארוך שמשתנה ג' פעמים כמו שנוהגים כמה קהילות. וראיה לדבר שאם כיוון מרן לדברי מור"ם אז היה לו להביא דברי הכל בו באות ד' כסיוע לדברי ר"ת גבי השברים.
ב. פסק הגאון הרב מצליח זצוק"ל הי"ד ששעור תרועה הוא ג' שניות אבל במציאות כשאנו מריעים במשך הזמן הזה, עושים יותר מתשע טרומיטין. האם אפשר לעשות רק ט' קול בעלמא שהוא קרוב לב' שניות?1. לפום ריהטא דבריך נכונים בהבנת דברי הכלבו ומרן הבית יוסף, ודברי מור"ם צריכים ישוב, ויש לחפש באחרונים אם העירו בזה, ולא נפנתי כעת. ועמו הסליחה.
2. כבר העירו רבים בענין שיעור הטרומיטין. אבל אני בעניותי נראה לי שאין דבריהם מוכרחים, דלשיטתם לרש"י ז"ל שתקיעה היא שלשה טרומיטין, היא חצי שניה או פחות, ושבר פחות מזה. והוא רחוק, ולא נשמע מעולם מי שינהג כן. ולמעשה אנחנו נוהגים להאריך בתקיעה הרבה, והשבר פחות משניה, ואין לדקדק יותר מדאי. ואין כאן מקומו להאריך.

מה מנהג תונס וג'רבא לגבי אמירת שיר השירים בליל שבת שחל במוצאי ראש השנה?בג'רבא - כמדומה שלא אומרים, אלא שרים פיוטים מתאימים מספר קול יעקב וכיוצא בזה. אבל בתונס איני יודע כיצד נהגו. וכן בספר עלי הדס הכולל מנהגי תונס לא כתב בזה מאומה. ויש לברר אצל זקני תונס. [אמר המעתיק: שאלנו את מורנו הרב הגאון רבי רחמים מאזוז שליט"א, ואמר שנראה לו כמעט ברור שכן היו אומרים בתונס. המערכת]. אבל ודאי שאין כל איסור לומר שיר השירים.

ראיתי במחזור הנפלא איש מצליח לראש השנה, שצריך להאריך בתקיעה של תשר"ת 6 שניות. ופעם שמעתי בשם הרב עובדיה זצ"ל שהשיעור של ח"י טורמיטין הוא לפי הקצב כל תוקע ותוקע. והסתפקתי האם מו"ר הרב מאזוז שליט"א מסכים לזה או חולק. שיש אצלינו בבית הכנסת איש אחד שדורש שיעשו 6 שניות אע"פ שלתוקע זה קשה, כי כך כתוב במחזור איש מצליח. ושוב שמעתי בשיעור במוצ"ש שעבר שהסיבה שצריך 6 שניות היא שהרב מצליח זע"ל הי"ד קנה שעון שהמחוג של השניות שלו זז 3 פעמים בשניה, ומכאן יצא לו שכל טורמיט הוא שליש שניה, וח"י טומיטין הם 6 שניות. ואחר המחילה הדבר תמוה להביא משם ראיה, שמה היו עושים התוקעים אם אותו שעון עתיק היה זז 2 פעימות בשניה? היו צריכים לתקוע 9 שניות? אנא גלו לנו מה דעת הרב מאזוז שליט"א בנדון זה.1. השמועה בשם הרב עובדיה זצ"ל מוזרה מאוד, לפי זה שברים של תוקע מתחיל יהיו שווים לתקיעה של תוקע מומחה. וזה לא יתכן, הרי אין המצוה על התקיעה אלא על השמיעה. ומה יהיה הדין כשהתוקע הוא מתחיל והשומע ממנו הוא מומחה?
2. אילו היה השעון זז רק 2 פעימות בשניה, כנראה שלא היה מביא ממנו ראיה, אלא אחר שנראה לו לרב מצליח זצ"ל שיעור זה, מצא "אסמכתא" מהשעון. למעשה מבואר במחזור איש מצליח שגם בארבע-חמש שניות יצא ידי חובת תקיעה.

האם מותר לחפוף שיער בשבת וביום טוב עם שמפו כדרכו בחול? כי לעניין תלישת השיער, מניסיון אין זה פסיק רישיה, ואינו מתכווין כלל. ושמעתי מאיזה חכם אחד, שיש חשש סחיטה בשיער בשעת מריחת השמפו, והדבר רחוק בעיניי.שמעתי שיש מקילים בדבר, אך לעניות דעתי העיקר להחמיר בזה, ומה שכתבת שאין זה פסיק רישיה, המציאות לא כן היא, כי מטבע הדברים האדם שופך שמפו רק על מקצת שערותיו, וכדי להחדיר אותו לעומק השערות ולשטח רחב יותר - בעל כרחו לחפוף ולשפשף אנה ואנה, ועל ידי זה מתפשט ג"כ על כל השיער, לעומק ולרוחב. ופעולה זו היא סחיטה גמורה שמוציא את השמפו שנספג בשערות מתחילה, ומעבירו על שאר השערות.
גם אם אולי יש אנשים "עדינים" שמורחים רק את השכבה העליונה של השמפו, ואותה בלבד משפשפים אנה ואנה - אי אפשר לתת לכל אחד תורתו בידו. ויש להחמיר בזה.