בית הדין "משפט וצדק" לענייני ממונות שע"י הישיבה תכב"ץ

כבר הזכרת בדבריך תירוץ דהמצוה (בליל פסח) קובעתו לברך עליה המוציא.
אמנם לענ”ד קושיה מעיקרא ליתא, שהעיקר בזה דכל שמברכים עליו המוציא אם קובעים עליו סעודה, יוצאים בו ידי חובה בפסח, שיש עליו שם “פת”, ולא המעיט אלא דבר שאי אפשר לעולם לברך עליו המוציא, אפילו ע”י קביעות.

והארכתי בזה בס”ד בשו”ת מחקרי ארץ ח”א (סי’ מח) ע”ש. (נמצא באוצר החכמה).

אין שום סיבה הלכתית לזה.

אולי אמך רחצה אותם מפני האבק שהצטבר עליהם במחסן במשך שבעת ימי הפסח.

גם זה נכלל באיסור נגיעה הנאסר בפוסקים יו”ד קצה סעיף ב. ואין זה דומה למלאכות שאשה עושה לבעלה עי’ כתובות נט: וסא. שאין בהם מגע.

תשובת הרב ברוך חורב

זו בעיה. אבל כמובן לא נוכל לבטל תקנת חז”ל, ובודאי שהם סבורים ויודעים שהתועלת שיש בתפילה עם הציבור גדולה יותר.

אבל אפשר לשלב את שני הדברים, ע”י שיתפלל עם הציבור עד שיגיע לעמידה, ואז יאריך בה כרצונו (ואם החזן הגיע לקדושה והוא עוד לא סיים ישתוק וישמע מהש”ץ את הקדושה ויכוון לצאת יד”ח). או עכ”פ אחר העמידה יתפלל בקצב שלו ויאריך באמירת התחנון, ולדוד אליך, ואבינו מלכנו (ותחילתה היא תפילת ר’ עקיבא במסכת תענית), ואשרי ובא לציון, ותפלה לדוד שכולם דברי תחנונים. ובפרט תפילת והוא רחום הנאמרת בשני וחמישי (וראה מ”ש בחשיבותה בספר מקור ברוך לבעל תורה תמימה). ונמצאו זה וזה מתקיימים בידו. והזוכה לקום מעט יותר מוקדם יכול לצאת מביתו עם טו”ת לביהכ”נ ולהיות מעשרה ראשונים ולהתחיל התפילה מעט לפני הציבור וממילא יתפלל בכוונה יותר ושכרו עצום ורב.

לא ידוע לנו על ישיבה כזו, גם בישיבות חרדיות יש רק מעט מזעיר. אמנם שיטת הלימוד חשובה ויקרה היא עד מאד אבל יש דבר הרבה יותר חשוב ממנו והוא יראת שמים ולימוד תורה לשמה בקדושה. לכן אלה הם הדברים העיקריים שעל פיהם אתה צריך לבחור את הישיבה בה תלמד, רבנים יראי שמים בתכלית, ותלמידים איכותיים וראויים. את השיטה אפשר ללמוד בעיקרון על ידי קביעת לימוד בספרו של מר חמי מרן זצ”ל “דרכי העיון”. אמנם אין כמו ללמוד בשיעור מפי רב כשאפשר, ועוד יש גם את סדרת הספרים “ארים נסי” על הש”ס שאם תלמד סוגיא בגמרא שהרב כתב עליה הרבה ותבונן בדבריו תוכל להשתלם בכך הרבה. ועוד שיש באתר הישיבה שיעורים מצולמים בהם מלמדים איך לומדים בעיון.

אתם צודקים, הקדמא צריכה להיות בא’, ונפלה טעות בתיקון קוראים והחומש של איש מצליח. וכבר שלחתי את הטעות למוה”ר ר’ יהונתן קיויתי שליט”א והסכים לזה, ורשם אצלו לתקן במהדורה הבאה. יישר כח! לחיבת הקודש נשלח לך בלי נדר את מה ששלחתי לה”ר יהונתן קויתי, ומה שהשיב לי.

כמו הקשירה הרגילה 7 – 8 – 11- 13 כמ”ש במקור נאמן (ח”ב סי’ ע”ט). ועי’ עוד שם (סי’ ע”ט) סדר הכריכות.

יש כלל נוסף והוא: שלפני מלה מלעיל בדרך כלל הוא”ו תהיה בקמץ. כמו “והגית בו יומם ולילה” (יהושע א, ח), “חננו מאיתך חכמה בינה ודעת”, “אבדון ומות אמרו” (איוב כח, כב), “ערב ובוקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי” (תהלים נה, יח) ואידך זיל גמור. וראה בכללי הדקדוק שבראש תיקון קוראים איש מצליח ותרווה נחת.

הרב מתנאל מיימון

עי’ באור תורה תמוז תשע”ז סי’ קי שכתב מרן זצ”ל שבאמרך “ועשית עמהם” אפשר להבין עם בני המן שמוזכרים קודם לכן, ולכן הנכון לומר “ועשית עמנו” ע”ש.

מנהגנו לא לפתוח שום ספר בפתיחת ההיכל עי’ בשו”ת בית נאמן ח”ג

מעיקר הדין צריך לחזור. אבל אם כבר שקעה השמש אין תקנה לקרוא בט”ו ותסמוך על מקצת שעות שבדיעבד יצא ידי חובה.

לום וברכה, יתכן מאוד שכן, כי משמעותו טובה להודות ולהלל לבורא עולם. לענ”ד זה שם שיש בו כמה מעלות טובות (האות ה’ שמועילה לפריון), המשמעות היפה של הלל והודאה, אבל כל שזה לא שם ע”ש צדיק/צדקת (לבת) שבכוח הקריאה ע”ש הצדיק/ה יושפע שפע רב בנוסף למעלות הנ”ל, הרי שבשבילי הוא מוגדר בתור שם נטרלי “שם מצויין אבל ללא ידיעה על השפעה מיוחדת שעשויה להשפיע לטובה על הילד/ה” (וזו דרגה שנייה במספר), כמו שביארתי בהרחבה בס”ד בס’ הקטן הוראה כהלכה (קו’ שם האדם סימן א’ וסימן ג’).