שאל את הרב

כבר הזכרת בדבריך תירוץ דהמצוה (בליל פסח) קובעתו לברך עליה המוציא.
אמנם לענ”ד קושיה מעיקרא ליתא, שהעיקר בזה דכל שמברכים עליו המוציא אם קובעים עליו סעודה, יוצאים בו ידי חובה בפסח, שיש עליו שם “פת”, ולא המעיט אלא דבר שאי אפשר לעולם לברך עליו המוציא, אפילו ע”י קביעות.

והארכתי בזה בס”ד בשו”ת מחקרי ארץ ח”א (סי’ מח) ע”ש. (נמצא באוצר החכמה).

אין שום סיבה הלכתית לזה.

אולי אמך רחצה אותם מפני האבק שהצטבר עליהם במחסן במשך שבעת ימי הפסח.

לענ”ד עדיף לקרוא מעט בדקדוק ובטעמים מאשר הרבה בלי, על דרך מה שאמרו חז”ל “טוב מעט בכוונה מהרבות בלא כוונה” כי הטעמים יסודם בהררי קודש, ויש בהם סודות ועניין גדול, וכל שכן שעל ידי זה אתה מדקדק בתיבות לקרותן כהוגן. והקב”ה מונה שעות ואינו מונה דפים, כנודע, והוא הדין בזה.

אפשרי בהחלט

מזל טוב. הבן יכול לעלות לתורה באותו יום שחוגג בר מצווה כיון שיום שנולד בו הוא 13 ויום. (רק יש לשים לב שאכן נולד בד’ כסלו כי לפעמים נולד בליל ה’ בכסלו ונכתב בתעודת הזהות ד’ בכסלו עקב התאריך הלועזי שמשתנה בחצות הלילה). ודעת מרן הרב עובדיה זצוק”ל שביום שבו הנער מניח תפילין פעם ראשונה אפשר להקל להעלותו לתורה אפילו אם עדין לא הגיע לגיל יג’. אך דעת מרן ראש השיבה זצוק”ל שקודם י”ג שנים אי להעלות קטן כלל ביום חול.

יש הרבה יוצאי דופן לכלל זה, כמו שכתב הרד”ק בספר מכלול (דף ק”נ ע”א) ויהיה זה כאחד מהם.

לא ידוע לי שיש השפעה לרעה.

העטים החד פעמיות כגון פילוט ודומיו גורמים נזק לסת”ם ולאחר זמן מחליפים צבעם וגורמים לנזק בלתי הפיך שומר נפשו ירחק מהם. וכתוב ויתייג בנוצה או קנה או נירוסטה בטבילה כדין כנהוג.

החתן עולה עליית רביעי בספר תורה מיוחד שמוציאים לכבודו וקורא פסוק ומתרגמים אותו עד שנגמר הקטע ולברך ברכה אחרונה ומקיף עם הס”ת את התיבה.

קטע זה בקדיש נוסף במשך הדורות ולא הקפידו מלהשתמש במילים שמשמעותן זהה כשיזבא (מילוט) והצלה. כמו בקטע שלפני כן יתרומם ויתנשא ויתהדר.