בלי להדגיש את הי’.
כך מנהג הספרדים שלא לבטא י’ שאחרי צירי כלל, כמו שאין מבטאים י’ אחרי חיריק. וראיה למנהגנו ממה שמנתה הגמ’ בברכות (דף ט”ו ע”ב) את כל ההפרדה בין הדבקים שיש בק”ש, כמו על לבבך, ולא מנתה דבר אל בני ישראל.
עוד ראיה מהפסוק “ובני פרץ” (בראשית מ”ו י”ב) המלה פרץ רפויה, ואם איתא שמבטאים את הי’ היינו צריכים לעשות את הפ’ של פרץ דגושה. וזה רק דוגמא יש עוד מאות פסוקים כאלו.
1) ודאי שעל האורח לשלם בעצמו מה שנתחייב, אולם אם יזכה המארח את הכסף לאורח (ע"י אחר) ואח"כ יעבירנו לצדקה לזכותו – מסתבר שיועיל זה להצילו מאיסור.
2) נראה לענ"ד שצריכים לעשר, שהרי לא שילמו על הלימודים על דעת שזו הלואה העתידה לחזור אליהם, שלא כל סטודנט זכאי למלגה.
3) א"צ לעשר.
אדם כזה אינו פסול לכתוב תפילין, שלדעת מרן בש"ע הולכים אחר הכתיבה, ודינו כאיטר, ויכתוב סת"ם ביד שמאל, שנחשבת ימין לגביו. ואין חילוק בזה בין ס"ת לתפילין ומזוזות.
אמנם כיון שיש סוברים שהולכים אחר שאר המלאכות (ולא אחר הכתיבה), לכן יש מהדרים שלא לקנות תפילין או ס"ת מסופר כזה, אלא יהיה ימני גמור, או שמאלי ברור. (ע' הלכה ברורה סי' ל"ב סעיף ט"ו), אבל מדובר על חומרא, ולא על איסור.
לדעת מרן הגרע"י יש להקל בזה
Facebook
Google