הרב אליהו מאדאר

יהודי יקר! אשריך שאתה שם לב למעשיך ואשריך שרצונך לתקן את מעשיך, אשריך שאתה נזהר, ואשריך שבאמת כואב לך הדבר.

מכל מקום, דע כי אמרו חז”ל אל תאמן בעצמך עד יום מותך, ושום אדם אסור לו להיות בוטח בעצמו שלא יכשל באיסור זה או אחר, כי היצר של מחר אינו כמו של היום, ושל שנה הבאה לא כמו של השנה.

ועוד שגם הראיה לבדה היא איסור עצמי ואיסור תורה, כמו שנאמר “ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם”, ובפרט בדברים אלו שהיצר רודף אחרים ונפשו של אדם מחמדתן, ועיקר קדושת האדם מתחילה בעיניים ובהם זוכים לקבל את עיקר השכר לעתיד לבוא.

ודע כי מצווה זו היא מצווה תמידית ובכל רגע, כמ”ש בספר החינוך בהקדמה. וכל רגע שאתה מתגבר מקיים מצווה ומקבל שכר. המונה עובד ומוסיף.

והנה על העבר, עבר, ולא ניתן להחזיר הגלגל אחורה, ויש בידינו רק מצוות התשובה, שהיא מכפרת על כל העברות ומנקה את האדם ועושה אותו כבריה חדשה.

לכן אתה צריך לעשות תשובה, גם על העבר הרחוק וגם על העבר הקרוב, על המעשים ועל הראיות, הגדולות והקטנות ועל כל דבר שהוא נגד רצון ה’.

ואם אתה יכול להתענות תעשה תענית לפחות יום אחד ותתן כסף לצדקה באותו היום לפדיון שאר התעניות שצריך. ותעשה כל חלקי התשובה, עזיבת החטא לגמרי וחרטה כנה, וידוי אמיתי מקירות הלב, וקבלה לעתיד. והיינו ע”י שלא תתקרב למכשירים אלו כלל ועיקר.

ונכון שתקרא מזמורי תהילים בכל יום, וכן כמה דקות בספר הזוהר הקדוש בכל יום.

ובזה יתוקן הדבר בס”ד. חזק ואמץ!

אם הכל בסדר ב”ה, א”צ להחליף.

ואם אתה מרגיש לא נוח עם זה

וקשה לך, אפשר להחליף לשם דומה,

וכדאי לשם ישראל, שזה אותן אותיות,

והוא שם של יעקב אבינו, ועם ישראל,

ואותיות ישר א-ל. שיהיה בהצלחה

א. פעמים שיוצאת טיפה קטנה שאינה ניכרת, ויש שרוצה לבדוק עצמו לראות אם יצא משהו, וחושב שזה נכון, על זה אמרו חז”ל שאינו נכון ואסור לעשות כן, שלא יגיע לידי חימום ואיסור. [ועצה נכונה לאדם החושש מענין זה, שלא יתייחס לזה כלל, ויעבור ממנו].

ב. שיכור, כל שלא הגיע לשכרותו של לוט, מעשיו נחשבים מעשה גמור. כמו אם קידש אשה קידושיו קידושין (ש”ע אבן העזר סימן מ”ד סעיף ג’). וכן מכר או קנה, המקח נתפס (ש”ע חושן משפט סימן רל”ה סעיף כ”ב). וגם אם הזיק חייב לשלם, (הרמב”ם הלכות חובל ומזיק פרק א’ הלכה י”א).

ונראה שגם בענין זה, הרי זה מעשה אסור וצריך תשובה ותיקון על זה.

א. שיתחרט ויקבל על עצמו שלא יעשה כן יותר, ויתודה על זה.

ב. שישמור על עצמו שלא יגיע למצב של שכרות, גם בפורים.

ג. אם יכול להתענות יום אחד, או לפחות חצי יום, ויתן צדקה כפי כחו.

ד. שיחבק וינשק ספר תורה. ועיין להגרי”ח ז”ל בספרו לשון חכמים חלק א’ סימן ע”ה, תיקון על זה.

וה’ לא ימנע טוב להולכים בתמים.

אוי לנו על שברנו כי הגענו בדורנו לשפלות כזאת, ודברים שהיו פשוטים וברורים בכל הדורות, נתהפכו בימינו, ואיסורי תורה חמורים ותועבה, נעשו בימינו מותרים בפרהסיא ובגלוי, ודברים שהיו מתבייישים מהם בעבר ומבינים שמעשה נתעב ובזוי הוא, ואף מי שעשאו מחמת יצרו הרע, הבין שמעשה איסור הוא. נעשה בימינו גאוה וגסות ומשתבחים בזה, דבר שהיה מושכל ראשון ופשוט אצל כל בן דעת שאסור באופן מוחלט, נעשה בימינו מקובל ואפשרי. ומי שמוחה וזועק מכאב לב, בזים ולועגים לו, ובעוה”ר נתקיים בנו הפסוק “וסר מרע משתולל”, כדרשת חז”ל בסנהדרין (צז.). ע”ש.

ולעצם השאלה הנה אע”פ שהם חוטאים בכל מקום, וגם אם לא יבואו אתכם, יחטאו במקומם, ואין אתם מוסיפים להם על עוונם, וחטאם ישאו. מכל מקום הרואה עבירה, פעם אחר פעם, מתקרר לבו לאט לאט. ומה שבפעם הראשונה אומר אוי, וחמור בעיניו, בפעם השניה אינו זועק אותה זעקה, ובשלישית בשקט וברביעית לא נורא, וכן הלאה.

ולכן אף שאין בכחנו למחות בעוה”ר, כי אין דורנו דומה יפה, ומה בכחנו לעשות, מכל מקום להתחבר לזה אין לנו. ואף שאין להרחיק, מכל מקום אין לקרב. ויש להתפלל עליו שיחזור בתשובה, ושה’ יכניס בלבו את הדרך הנכונה והישרה. כנלע”ד.

ובקרוב יקוים בנו הפסוק “ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ”.

יהודי יקר!

אנחנו אומרים בתפילה ג”פ בכל יום, “על חיינו המסורים בידיך, ועל נשמותינו הפקודות לך”! החיים שלנו, הבריאות שלנו, הפרנסה שלנו, הכל תלוי אך ורק בידו יתברך. למה לדאוג?! וכי הדאגה תעזור?! וכי המתח יציל את המצב?!

ידידי!

עליך לחזק את עצמך באמונה וביטחון, שהכל, בכל, מכל, כל, תלוי רק בעיניים של הבורא ב”ה, וברצונו הגמור. אין אדם יכול להזיק לך או להיפך לעזרך בלי רצונו יתברך. תקרא על זה ספרים, אם הספרים של קדמונים, כגון חובת הלבבות שער הבטחון, או ספרים של דורנו, במה שאתה מתחבר, ותחזק את עצמך בזה, ותהיה משוחרר לגמרי מדאגות וחרדות, פחד בהלה, כי לא יוסיפו לך כלום!

עם זה, כדאי שתלך למישהו מומחה, ירא שמים ומבין בעניינים אלו, ותדע שהרבה בזמננו יש להם בעיות כאלו, בגלל המצב, השמועות וכ’ו. ויש לזה טיפול ואפשר לצאת מזה בעזהי”ת

לבינתיים, תלמד במה שתוכל, אין צריך להעמיק בדברים קשים, תלמד דברים קלים. ונכון שתקרא כל יום תהילים כמה מזמורים לפי יכולתך, ותן צדקה מעל, ותבקש מה’ שישחרר אותך מזה. ובעזהי”ת תרגיש טוב רפו”ש ובשורות טובות

את לא יחידה בזה, דעי כי בדורנו רבים העוברים עניינים כאלו, אם חרדות אם דאגות, אם לחצים וכיוצא.

אף שאדם מעצמו צריך להשתדל להוציא מלבו את כל זה, כי לא יוסיף לו כלום ולא יעזור לו מאומה, הדאגה מפני הדאגה, מוסיפה דאגה, והרוגע והשלווה והשמחה, יסירו את הדאגה. 

יש ללמוד ספרים המחזקים באמונה ובטחון ושמחה. עם זה, צריך ללכת למטפלת הבקיאה בתחום אם המטפלת שאת נמצאת עמה אינה עוזרת לך, יש לנסות אשה אחרת, או רופאה. אפשר שימליצו על כדורים לתקופה מסוימת, אם לא תהיה ברירה, אפשר להשתמש בזה בינתיים, כי ההכרח לא יגונה. אבל אין להישאר כך.

פעמים שטיול במקום נוף וים וכיוצא, יכול לעזור, לעשות דברים שמקילים, אבל עם זה לטפל אצל מומחים.

וה’ יעזור וישלח רפואה שלימה בקרוב!

אין אני מכיר אותו ואת דעותיו ואת הכרעותיו. לפי מה ששמעתי הרבה מהרבנים יצאו חוצץ נגדו מחמת דעותיו השונות.

איני יודע את הדברים בשרשם ולא ראיתים. אבל אם נכון הדבר שהרבה מחכמי ישראל מתנגדים לו נחרצות, אין לילך אחריו.

וכי חסר רבנים בישראל?! ב”ה לא אלמן ישראל, ויש לילך בהלכה ובהנהגה ובהשקפה ע”פ רב וחכם שדעותיו והשקפותיו מקובלות על רוב חכמי הדור באופן כללי. גם אם יש מחלוקות בין החכמים בפרטים, אבל יש דברים שהם שרש הדת, ואין להקל בהם חלילה.

ידוע כי אמרו חז”ל: לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן.

ועוד אמרו: ברית כרותה לשפתיים, דהיינו מה שאדם מוציא משפתיו ומפיו, נתפס ומשפיע על האדם, ולכן הזהירו מאד לא להוציא שום קללה או דיבור לא טוב, אף אם אין אדם מתכוין לזה, וכמה סיפורים מובאים בגמרא מעניינים אלו.

לכן יתכן שמשפט זה שהוצאת מפיך בלשון זו או בלשון דומה, אף שלא נתכוונת בו לקללה ח”ו, פעמים שמדת הדין מקטרגת לומר הנה הוא עצמו אמר כך.

ולכן עצתי לקחת שלשה בנ”א ועדיף שיהיו ת”ח ומבינים ולפחות אחד מהם כך, ולבקש מהם שיעשו לך התרת קללות אם אפשר בנוסח הארוך שאומרים בערב ר”ה, או בנוסח קצר. ובזה מתירים כל הקללות שיצאו מפיך או מפי אחרים עלייך, ומדת הדין לא תקטרג עוד, וכדאי ליתן אח”כ צדקה כפי האפשר. ויה”ר שיפתח המזל ותמצאי בן זוגך בשעטו”מ בס”ד.

אם עדיין לא קראו עדיף שלא יקראו, ויקראו בשם אור גמור, כמו אורה, הילה וכיוצא.