הרב אליהו מאדאר

את לא יחידה בזה, דעי כי בדורנו רבים העוברים עניינים כאלו, אם חרדות אם דאגות, אם לחצים וכיוצא.

אף שאדם מעצמו צריך להשתדל להוציא מלבו את כל זה, כי לא יוסיף לו כלום ולא יעזור לו מאומה, הדאגה מפני הדאגה, מוסיפה דאגה, והרוגע והשלווה והשמחה, יסירו את הדאגה. 

יש ללמוד ספרים המחזקים באמונה ובטחון ושמחה. עם זה, צריך ללכת למטפלת הבקיאה בתחום אם המטפלת שאת נמצאת עמה אינה עוזרת לך, יש לנסות אשה אחרת, או רופאה. אפשר שימליצו על כדורים לתקופה מסוימת, אם לא תהיה ברירה, אפשר להשתמש בזה בינתיים, כי ההכרח לא יגונה. אבל אין להישאר כך.

פעמים שטיול במקום נוף וים וכיוצא, יכול לעזור, לעשות דברים שמקילים, אבל עם זה לטפל אצל מומחים.

וה’ יעזור וישלח רפואה שלימה בקרוב!

אין אני מכיר אותו ואת דעותיו ואת הכרעותיו. לפי מה ששמעתי הרבה מהרבנים יצאו חוצץ נגדו מחמת דעותיו השונות.

איני יודע את הדברים בשרשם ולא ראיתים. אבל אם נכון הדבר שהרבה מחכמי ישראל מתנגדים לו נחרצות, אין לילך אחריו.

וכי חסר רבנים בישראל?! ב”ה לא אלמן ישראל, ויש לילך בהלכה ובהנהגה ובהשקפה ע”פ רב וחכם שדעותיו והשקפותיו מקובלות על רוב חכמי הדור באופן כללי. גם אם יש מחלוקות בין החכמים בפרטים, אבל יש דברים שהם שרש הדת, ואין להקל בהם חלילה.

ידוע כי אמרו חז”ל: לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן.

ועוד אמרו: ברית כרותה לשפתיים, דהיינו מה שאדם מוציא משפתיו ומפיו, נתפס ומשפיע על האדם, ולכן הזהירו מאד לא להוציא שום קללה או דיבור לא טוב, אף אם אין אדם מתכוין לזה, וכמה סיפורים מובאים בגמרא מעניינים אלו.

לכן יתכן שמשפט זה שהוצאת מפיך בלשון זו או בלשון דומה, אף שלא נתכוונת בו לקללה ח”ו, פעמים שמדת הדין מקטרגת לומר הנה הוא עצמו אמר כך.

ולכן עצתי לקחת שלשה בנ”א ועדיף שיהיו ת”ח ומבינים ולפחות אחד מהם כך, ולבקש מהם שיעשו לך התרת קללות אם אפשר בנוסח הארוך שאומרים בערב ר”ה, או בנוסח קצר. ובזה מתירים כל הקללות שיצאו מפיך או מפי אחרים עלייך, ומדת הדין לא תקטרג עוד, וכדאי ליתן אח”כ צדקה כפי האפשר. ויה”ר שיפתח המזל ותמצאי בן זוגך בשעטו”מ בס”ד.

אם עדיין לא קראו עדיף שלא יקראו, ויקראו בשם אור גמור, כמו אורה, הילה וכיוצא.

אפשר שמות מקוריים כמו שרה, רבקה, אסתר, הדסה וכיוצא.

ואם רוצים שמות חדשים, אפשר אוֹרה, יפה, יפית, אהובה וכיוצא.

ובכל אופן יש לילך לטפל אצל מומחים, בגדר השתדלות.

להקפיד על נטילת ידים בכל בקר מיד אחר הקימה, בכלי ג”פ לסרוגין, וכן אחר כל יציאה מבית הכסא, ואחר גזיזת ציפורניים.

ואם הצניעות בלבוש רופפת,להקפיד ולהוסיף חיזוק בדבר אחד לפחות.

לקרוא תהילים בכל יום כמה דקות. ויה”ר שיקויים בה “בורא ניב שפתיים… אמר ה’ ורפאתיו”.

(כ”א אדר א’ תשפ”ב) לבנתיים אזל מהשוק, ואי”ה ברצוני להוציאו לאורה בל”ן שוב, ה’ יזכנו.

אבל כמדומה שיש אותו בארצות הברית אצל איזה אנשים, אולי אפשר לברר אצל ר’ יששכר דב הופמן הי”ו ויישר כח.

לפי הנשמע ניב הוא שם של בן. וכיון שהילדה לא מרגישה טוב, כדאי להחליף לשם דומה לו. או לפחות להוסיף שם אחר. ובעזהי”ת תרגיש טוב רפו”ש ובריאות איתנה.

יש לברר אצל שני רופאים מבינים בענין, ולקבל מהם חוו”ד רפואית מה השלכות של זה לגבי הפוריות. לפי מה שראיתי באיזה ספרים יש לזה השלכות מסויימות וקושי בהולדה. ואם זה נכון שהדבר גורם לקושי לא רגיל, צריך לספר על זה קודם שמשתדכים, אפשר לספר אחר שמתחילים מעט, אבל בשום אופן אסור להעלים.

והכלל בזה “מה ששנוי עליך אל תעשה לחבריך”, וכמו שאדם לא רוצה שישדכו לו דבר שיש לו קושי רציני בעניינים אלו וכיוצא, אסור לו לעשות לחבירו. ומתוך נסיון נודע שאם מעלימים בעיה רפואית וכיוצא, הדבר גורם לצרות ובעיות קשות בשלום בית, ואחריתה מי ישורנה.

ואם רואים שאחרים לא רוצים להשתדך עם דבר כזה, יש לחפש אחד עם בעיה רפואית קלה, ויבינו זה את זה ויסתדרו יחד, וה’ ברחמיו יזכם לזרע קדש של קיימא. אמן.

הנה הבאת דברי הרב חסד לאלפים והאול”צ שלדעתם שעדיף לשתות בתוך הסעודה בלא ברכה, מאשר לברך ברכמ”ז כשהוא צמא, וטעמם ונימוקםעמם, ובודאי העושה כדבריהם י”ל ע”מ שיסמוך.

אבל לענ”ד י,ל דאפשר דאילו הוה שמיע להו דלדעת ראשונים רבים צריך לברך על השתיה בתוך הסעודה, עיין בשו”ת יצחר ירנן (ח”א חאו”ח סי’ כ”ג), אפשר דהוו חשו להו, דאף שלדעת היראים והמאורות אם לא ישתה , אינו חייב רק מדרבנן, מ”מ יחידים הם לעומת כל שאר הראשונים. עיין למוה”ר זצ”ל בספר ברכת ה’ ח”ב פ”ד סעיף ו’, שפסק שהמסופק ם אם לא שתה בסעודה והוא צמא, יחזור ויברך ואין לחוש לסב”ל בזה, ודלא כהכה”ח (והאול”צ שם).

ובפרט שאם ישתה בלא ברכה, נמצא שעושה מעשה בקום ועשה לשתות בלא ברכה לדעת הרבה פוסקים, משא”כ אם לא שותה, וכ”ש שאין איסור לשום דעה, רק שי”א שהוא מדרבנן, ועדיף שיהיה לאדם מטבעות כסף נקיות ויוצאות בהוצאה לכל הדעות, משא”כ מטבעות זהב שהגיעו אליו בדרכים שאינם ישרים לכל הדעות.

ומ”מ יש לצדד כיון שרוב העולם אינם נזהרים לברך קודם הסעודה, קיל טפי, ובפרט שיש לו תקנה לשתות ע”י שיאמר “בריך רחמנא” כמ”ש החס”ל, ומסכים עמו הבא”ח בעלמא כנודע. אלא שגם בזה נכנס למחלוקת, אמנם בהרהור לכ”ע שפיר דמי, אלא שאינו מוסכם דמועיל.

והנה אם היה צמא קודם הסעודה וברצונו היה לשתות רק שלא שתה מאיזה סיבה חיצונית, לענ”ד אין להקל לשתות בתוך הסעודה בלא ברכה, כמו שכתבנו במק”א. ולכן או יברך על השתיה, ואם חושש, יברך ברכמ”ז ואח”כ ישתה בברכה.

ואם נצמא מחמת האכילה, שבזה מחלוקת הראשונים, הנה מה שיעשה י”ל ע”צ שיסמוך, ולענ”ד נכון יותר לברך ברכמ”ז ואח”כ ישתה בברכה, או לכל הפחות ישתדל להשיג דבר שמברכים עליו שהכל, או לפחות יאמר הברכה בלא שם ומלכות (וכשיזכיר שם ה’ יאמר תיבת השם ולא אדנו”ת),ולא ישתה בלא כלום, לחוש לסוברים שצריך לברך, שגם החסל”א לא כתב לשתות סתם, רק ע”י תקנה. כנלע”ד.