שאלה • סיפור • תשובה | דרשה קצרה לשבת פרשת ויקרא

פרשת השבוע וחומש ויקרא פותחים בפסוקים “ויקרא אל משה וידבר ה’ אליו מאהל מועד לאמר. דבר אל בני ישראל לאמר אדם כי יקריב מכם קרבן וגו'” זוהי הפתיחה של ההוראה הראשונה של ספר הקורבנות, והפתיחה של הפתיחה היא המילה אדם, רש”י והמפרשים כבר שואלים על המילה אדם, מה נצרכה כאן המילה אדם.

ואחת התשובות הנוגעות לכל אחת ואחת מאיתנו היא שאדם הוא רמז לאדם הראשון שהגיע לעולם והבין שהכל אבל הכל נעשה על ידי הקב”ה, כמעט ולא היתה לו אפשרות לחשוב או להתלבט על דבר שנעשה שלא על ידי הקב”ה כי הרי רק ה’ יתברך היה בעולם, אותו דבר אנחנו עוד קודם שאדם מגיע להקריב מכם, עוד קודם שיש לו משהו קודם כל שיהיה כמו אדם הראשון שיבין שהכל מגיע מה’ יתברך.

מסופר על עיר אחת שהיתה בה מכת גניבות כל ערב היתה נשדדת דירה אחרת, ולפעמים בערב אחד היו מתלבשים חוליות הגנבים על שכונה שלימה ומכים בה מכת מחץ לכמה וכמה בתים שנשארו בחוסר כל, הדברים הועברו לראש המשטרה שלא ידע את נפשו והעביר את הבעיה ישירות אל המלך בארמון המלוכה.

ללא שהיות החליט המלך חוק חדש במדינתו “עוצר לילי” בכל ערב משקיעת החמה ועד לזריחתה אסור לאף אדם לשוטט בכל גבולות המדינה, שוטרי המשטרה אכפו את החוק בתוקף גדול וכל מי שהיה נראה ברחובות היה מושלך מיד לכלא והיה מוטל עליו קנס של אלף זהובים, סכום עתק. ההוראה עשתה את עבודתה וגל הגניבות דעך לגמרי, על תושבי המדינה שיבחו והיללו את המלך.

ערב אחד בזמן העוצר ראו השוטרים הלך אחד ברחוב ללא שהיות וללא דיבורים, מתוך ידיעה והיכרות עם כל אלה המשוטטים ברחוב, לקחו אותו ושמו אותו בכלא, אך כאן קרתה תקלה תוך דקות הם הבינו שההלך שהם תפסו ברחוב הוא לא אחר מאשר בנו של המלך, מנהל התחנה לא ידע מה לעשות האם המלך מתכוין שנכביד גם על בנו והוא ישמח שתפסנו אותו או אולי יכעס עלינו, לקת את בן המלך שם אותו בלשכתו האישית ודאג לו, בינתיים שלח שליח לבית המלוכה לברר מה לעשות.

המלך החליט בתוקף כי בנו ישב במעצר יחד עם כל שאר העצורים ולא רק זה אלא שיצטרך לשלם אלפיים זהובים ולא אלף, וכך עשו בבית המשטרה. יום למחרת שיחררו כל אחד מהעצורים תוך שהוא חותם על כך שתוך עשרים וארבע שעות הוא חוזר עם אלף זהובים, בן המלך יצא כועס וממורמר על הוראת אביו ועוד נתנו לו לחתום על אלפים זהובים ולא על אלף.

הלך כועס עצוב ומדוכדך, לפנות לאביו כמובן לא רצה, הלך ישר לחדרו הקטן, אסף מלא חפצים וניסה למצוא מי שיקנה אך הם היו שוים פחות ממחצית מהסכום. הוא הילך כועס ועצבני ואז הגיע שליח מהמלך ואמר לו המלך שואל בשלומך, אמר לו הנסיך לפני הדיבורים אולי יש לך אלפים זהובים להלוות לי ואני אהיה חייב לך טובה, יצא השליח וחזר עם אלפים זהובים ונתן לבן המלך. ושוב חזר ואמר לו אדוננו המלך שאל בשלומך מן הראוי שתבוא לפני המלך ותדבר איתו.

אמר לו הבן אני לא מכיר לו טובה על כלום, לך אני מכיר טובה, הרי הוא הטיל עלי את העונש הזה ובגללו אני הייתי חייב את האלפים זהובים, ואתה, דוקא לך אני חייב אלפים זהובים כי אתה הלויתי לי…

שוטה שבעולם אותו נסיך, המלך העניש והמלך גם שלח לברר והמלך גם הביא לשליח את האלפים זהובים, אותו דבר אנחנו, אל לנו לחשוב כמו השוטים שאת ההצלחה אנחנו תולים בעצמנו ואילו הדברים הקשים זה ה’ הביא, כל דבר הוא מכוחו ומתנתו של ה’ יתברך אם נזכור את זה נתחיל את דרכנו בתור – אדם!

הוספת תגובה