שהייה במקום סכנה. לגרום לשהות במקום סכנה.

הלכות גילוי: מים מגולים בזמננו. מים בקומקום. יין מגולה לשתיה ולקידוש.

בשר ודגים: בישול דג ובשר, וייחוד כלים נפרדים. הכשרת כלים בין דג לבשר. צליית בשר ודגים במנגל אחד. אכילת בשר לאחר דג. אכילת דג ובשר באותה צלחת. דין ביצי הדגים.

נגיעה בגוף בשעת האוכל. אכילה לאחר נגיעה בזיעת הפנים. הנחת כסף בפה. דברים נוספים האסורים משום סכנה.

הבטיח לתרום צדקה – האם נחשב כנדר. הבטיח עזרה לחבירו – האם נחשב לנדר. הבטיח לחברו כסף, האם חייב לקיים. הבטיח לחבירו סיוע בגופו. נדר לזרז עצמו למצוה או למניעת איסור. האם אפשר לסמוך על התנאי שעושים בתחלת השנה לבטל את כל הנדרים והשבועות. מנהגים שרוצה להתירם. באלו אופנים אסור להתיר נדר שנדר בעת צרה. התרת נדרים מועילה ע”י קרובי משפחה. כיצד עורכים התרת נדרים. אופנים בהתרת נדרים – בעמידה, בקרובי משפחה, בלילה, בשבת קודש. התרת נדרים ב”פתח מתוך חרטה”. אם יש חיוב לגלות את הנדר קודם ההתרה.

האם למחות בחילוני המברך על העומר, אף שלא ספר כמה ימים. אם ספירה בטעות מועילה שיוכל לברך ביום הבא. שליח ציבור שלא ספר את העומר. אמירת מנין העומר ללא כוונה. “לעומר” או “בעומר”. טעה במספר הימים בספירת העומר. ההנהגה הנכונה למי ששכח לספור יום אחד את העומר. אכילה קודם ספירת העומר.

פטירת תלמידי רבי עקיבא. מנהגי האבילות בימי העומר. דין ליל יום ל”ג או ל”ד לעומר. שבע ברכות בימי העומר. סעודת בר מצוה בעומר. בגדים חדשים ופירות חדשים בימי העומר. תספורת בשיער הראש ומקומות אחרים בגוף. תספורת לילדים קטנים, וחלא’קה בליל ל”ג לעומר. הטעם שעושים חלא’קה במירון.

הטבלת כלים לחוזרים בתשובה.

אלו כלים הטעונים טבילה. דין כלי פלסטיק. כלי העשוי חלקו מתכת וחלקו פלסטיק. כיריים, שפודים ותנור. צלחות חרסינה.

כלים תוצרת הארץ ותוצרת חוץ, ממפעלים שלא ידועה זהות בעליהם.

מיניבר וקולר העשויים מתכת.

מקור דין טבילת כלים. חיוב טבילת כלים מן התורה או מדרבנן, והנפק”מ.

טבילת כלים ע”י ילד קטן. הטעם שלא מגעילים כלים חדשים. שימוש באוכל ושתיה צוננים בכלי לא טבול. כלים שלא באים במגע עם האוכל.

חיוב כלים חשמליים בטבילה. כלי האולמות והמסעדות אם טעונים טבילה. הקונה ומטביל כלים עבור חבירו.

משלוח לפני פורים. לתת במשלוח מנות פסלונים בצורת אדם, יצירת צורות אדם וחיות. קריאת מגילה בפחות מעשרה. זכר למחצית השקל. חצי שקל ישראלי בחו”ל. קריאת מגילה יחד עם הש”ץ. משלוח מנות בלילה. כלים למשלוח מנות. כמה משלוחים צריך לתת.

שמיעת מגילה בטלפון. משלוח מנות על ידי שליח. ברכות המגילה לנשים. כל הפושט נותנים לו. סכום מתנות לאביונים. עבור מי צריך לתת. טעימה קודם הקריאה. קריאת המגילה בצהריים. מגילה ומילה, מה קודם.

הגיע להתפלל ומצא את הציבור עומדים לפני הקריאה, כיצד ינהג. הגיע לקריאה לאחר שהציבור התחילו. בן עיר שהלך לכרך או להיפך. “פורים שושן” או “שושן פורים”. מקומות שיש בהם מחלוקת, כיצד ינהג. שהה בעלות השחר בעיר אחרת באופן עראי, כיצד ינהג. מה הדין במי שדיבר באמצע הקריאה. דיבר בין הקריאה לברכה אחרונה.

חיוב קריאת המגילה וברכת שהחיינו. דין “מתנות לאביונים” בן פרוז למוקף ולהיפך. חיוב הנשים וחינוך הילדים במגילה. קריאת המגילה בעמידה או בישיבה. קריאתה ע”י כמה אנשים ביחד. טעם לשון הברכה “על מקרא מגילה”. מי שמחזיק מגילה כשרה ושומע מהחזן בבית הכנסת. מגילה שחסרים בה מלים או פסוקים. ספרדי ששומע קריאת המגילה מאשכנזי. דין קריאת המגילה למפרע. מי שלא שמע כמה פסוקים באמצע הקריאה בתחילתה או בסופה. לדייק בקריאת המלים במגילה.

חיוב צדקה במחשבה. סמכות התורם על התרומה לאחר שנתרמה. סמכות הקונה מצוה על תרומתו קודם שנתן את הכסף. סמכות המתנדב נדבה קודם שנתן את הכסף. פרסום דו”ח על ידי הגבאים. העברת כסף שבקופה למוסד אחר. שינוי תרומה לייעוד אחר על ידי הגבאי. אמר שתורם “למקדש”. חרטה על התחייבות לצדקה. התחייב למקום אחד, האם יכול לשלם למקום אחר. הבטיח לחברו כסף, האם חייב לקיים. אסמכתא בצדקה. אינו זוכר כמה התחייב. תשלום ארנונה עבור בתי כנסת.

ימי השובבי”ם. התרחקות מן הנשים. קריאת האשה בשמה. איסור ההבטה באשה. איסור הנאה מריח הבשמים שעל האשה. איסור ההסתכלות בשוק של אשה. איסור הסתכלות בבגדיה של אשה. הליכה בדרך אחורי אשה. איסור כוונה ליהנות מהסתכלות באשה. החילוק בין איסור הסתכלות באשה צנועה לאשה שאינה צנועה.

הראויים לקבל צדקה. קבלת תרומה או בקשת תמיכה מאדם הרחוק משמירת תורה ומצוות. קניית כרטיס הגרלה מכספי מעשר. הפסקה באמצע לימוד תורה כדי לתת צדקה. הזמן הראוי לאסוף צדקה מהמתפללים. חרטה על התחייבות לתרום לצדקה. הפסקת תרומה באופנים שקיבל תמורה ובשלא קיבל. נתינת צדקה בלילה. נתינת צדקה שלא ברשות בעלה.