הרב אהרן מאזוז

אם חותך בו חתיכות דקות אסור מן הדין ואפשר שיש כזה איסור תורה. ואם חותך בו חתיכות גדולות אין בזה משום טוחן אבל כיון שבדרך כלל על פי רוב מי שעושה חתיכות גדולות אין משתמש במכשיר זה ועיקר השימוש בו הוא לעשות חתיכות קטנות

נראה שאין להשתמש בו בשבת כמו שאסור לפורר גבינה קשה בפומפיה  וכמבואר בש”ע סי’ שכא ואף שאין כזה איסור טוחן שאין גבינה מגידול קרקע מ”מ אבור משום עובדין דחול וכמבואר במשנ”ב שם

1. 1) נחלקו בזה הפוסקים שדעת מוה”ר מנוחת אהבה זצ”ל לאסור וכמבואר במנוח”א (ח”א פ”ג סעיף כז) ודעת מרן הגר”ע יוסף בחזו”ע (ח”א עמ’ ס”א) להקל בזה וצירף בזה כמה צירופים ע”ש.
2. 2) לדעת האוסרים גם בזה יש לאסור לדידן דנקטינן כדעת מרן שהטמנה במקצת שמה הטמנה (אלא שיש יותר להקל בזה בצירוף דעת המתירים).
3. 3) אם יש חורים בשקית מותר לכל הדעות שהרי זה כנותן חתיכת בשר בתבשיל שמותר.

דברי השואל נכונים שמדברי הגרשז”א ז”ל במנחת שלמה מוכח שסומך על תפארת ישראל שהתיר בגוי והוסיף עליו שאפי’ בישראל יש להתיר. ומה שהערתי מבור שפתחו הגוי באיסור שאסורים הלפתות שבתוכו יש לחלק דהתם הרי נעשה מעשה מלאכה בבור עצמו שיש ו לפתות ונחשב שנעשה בה איסור ואינו דומה למפתח שנעשה בו איסור שאם פתח בו דלק נמצא שלא נעשה איסור בפתיחת הדלת ולכך אין לאסור להנות מהבית (אלא שמה שהתיר בתפארת ישראל להנות ממכתב שנפתח באיסור ע”י גוי לכאו’ נסתר מדין בור שפתחי גוי הנז’).

ולעצם השאלה אם דברי שש”ך (פל”א הערה לב) בענין הנאה מכלים שהדיח גוי לאור נר, שאסר, נראה באמת שלדברי הגרשז”א ז”ל והאחרונים במנחת שלמה יש להתיר ודו”ק.

נראה שבאופן זה עדיין נחשב מבושל ומותר לערות עליו אפילו מכלי ראשון כדין קפה וקפה נמס.

אמנם להכינו על הפלטה נראה שאסור. שגם לדעת האומרים שאין איסור חימום על פלאטה זהו משום שאין דרך לבשל שם ואינו נראה כמבשל אלא כמפיג צינה וכמ”ש הרשב”א בחידושיו לשבת (מ’ ע”ב). ע”ש וא”כ כאן שאינו בא לחמם בעלמא אלא לבשל את הכוסכוס שאינו ראוי לאכילה יש סברא גדולה שאסור משום נראה כמבשל. וכ”ש למ”ש הר”ן בהלכות שם שדבר שאין דרך לאפות בכירה אפשר שמותר לחממו בכירה כל שהוא מצטמק ורע לו שהדבר מוכיח שאינו נעשה אלא בשביל לחמם ע”ש. וא”כ בנ”ד שהדבר מוכח שבא לתקן את האוכל כמבשלו שם שאין להקל.

נראה שדברי הגרשז”א זצ”ל במנחת שלמה הם רק לענין הנאה ממלאכת ישראל בשבת שאסור משום עצם הנאה מאיסור ולא משום גזירה שמא יאמר לו, אבל גוי שעשה מלאכה לצורך ישראל אסור להנות ממעשיו גם מדבר שלא נעשה בו איסור וכמבואר במ”ב (סי’ תקי”ח ס”ק מ”ה) שאם פתח גוי בור שיש בו לפתות לצורך ישראל אסור ליהנות מהם ביו”ט. והיא מדברי המ”א שם (ס”ק יד) וע”ע בכה”ח שם (אותיות סז סח) שכ”כ הרבה אחרונים ע”ש.

אם נתייבש עד שאין ראוי לאכילה רק ע”י עירוי רותחים עליו נחשב כדבר שאינו מבושל ואסור לערות עליו אפילו מכלי שני כל שהם עדיין רותחים בחום שהיד סולדת בו.

בספר ויקרא אברהם במסקנה שם לא כתב דמנהג כמו ספרד לילך בזה אחר הרשב”א והר”ן אלא שיש לסמוך על סברא זו עכת”ד. והנה מה שהעיד שנהגו לעשות כן היינו ע”י גוי. וא”כ נראה בפשטות שרק בזה דיבר. שאף שקודם לכן פקפק שאין להתיר בנ”ד אפי’ ע”י גוי כיון שדעת רוב הפוסקים להחמיר, מ”מ כאן חזר להקל בזה כיון שישראל אדוקים במצוות עונג שבת וכו’ ומעתה ע”י ישראל וודאי שאין להקל שאין מנהג להקל בזה. ומי שנוהג להקל יש למחות בידו וכמו שפסק מרן בש”ע סי’ רנג ודו”ק.

מים בכלי שני ממיחם רותח עדיין הם רותחים ולכן אם כוסכוס זה התייבש עד שאינו ראוי לאכילה רק ע”י עירוי ממים רותחים הרי יש בו משום בישול ואסור לערות עליו מים רותחים אפילו הם בכלי שני או שלישי. ואם אפשר להכינו לאכילה גם במים פושרים נמצא שאין הכשרתו לאכילה ע”י בישול ולא נתבטל בישול ראשון ממנו ומותר לערות עליו מים רותחים כדין קפה וקפה נמס.

מים בכלי שני ממיחם רותח עדיין רותחים הם. (ולענין עצם השאלה שכוסכוס זה מבושל במאת האחוזים נ”ל שכדאי לברר זאת שהרי דרך שמבשלים אותו פעמים (ע”י אידוי) ויש שמאדים אותו פעם אחת ואח”כ גומרים בישולו ע”י עירוי מרק רותח וכמ”ש במנוח”א (ח”ב פ”י סעיף לז וע”ש בהערה 118) בשם מטה יהודה. ואולי כוסכוס שמיוצר במפעלים נעשה באופן זה שמאדים אותו פעם אחת וגמר מעשהו נעשה ע”י עירוי בבית הלקוחות. ואם זו המציאות א”כ וודאי שאסור להכינו בשבת ע”י עירוי רותחים אפי’ כלי שני או שלישי אלא רק כפושרים שאין היד סולדת בהם).