הרב אהרן כהן

רק בלמ”ד להשלים את הלמ”ד החסרה (מלשון כלולות) משא”כ הכ”ף שאמנם הייתה צריכה להיות דגושה מדין בג”ד כפ”ת בראש מילה, אך כיוון שבאה עתה אחר אותיות אהו”י האות רפויה.

כאשר השנה מעוברת החודש העיקרי הוא אדר ב’ אלא א”כ הפטירה היית גם בשנה מעוברת ונפטר באדר א’ שאז בשנה מעוברת העיקר יהיה אדר’ א’.

עיקר האזכרה היא ב12 חודש לפטירה. ומ”מ נהגו לערוך אזכרה קטנה גם ב11 חודש לפטירה ואם קשה לעשותה בזמנה אפשר להקדים אבל לא לאחר.

בודאי שבסיום י”ב חודש לפטירת הצדיק שאנחנו עדיין אבלים על פטירתו אין ראוי לעשות הילולא ושמחה וששון.

ספר מקור נאמן ח”ב סי’ פג וז”ל: לא ישנה מהמנהג כיון שיש עוד טעמים לאמירת ציצית בשווא (עי’ בברכ”י סימן ח’ סק”ד בשם ר’ מנחם די לונזאנו שגם בזמן התכלת צ”ל בציצית בשוא והכוונה להתעטף בבגד עם ציצית אבל בפתח משמע שהציצית עצמה היא העיטוף וזה אינו שאין מתעטפים בחוטים אלא בבגד עכת”ד ודפח”ח ).

עי’ מה שכתב בתפילה למשה (ח”ג סי’ י”ד) שם צירף כמה צירופים להקל בליבון קל או הגעלה בלבד, ולא הצריך ליבון בנידו”ד.

מעלה גדולה לצאת לבית הכנסת בטלית ותפלין.  אמנם מי שיודע בעצמו שלומד יותר טוב בבית המדרש ולא בבית עדיף שילמד שם. וטרם התפילה יכול לצאת ולהניח תפילין חוץ לבית הכנסת.

השאלה אינה ברורה. אם הכהן עומד בתפילת הלחש אינו פוסק כלל לעלות לברכת כהנים, אלא אם כן היה מתפלל עם הש”צ שאז עוקר רגליו בברכת “רצה” לדוכן מברך ברכת כהנים וחוזר לסיים תפילתו. ואם אינו עומד בתפילת לחש, אז בברכת “רצה” עוקר רגליו ועולה לדוכן גם בלי שיזמינו אותו.

באופן שסיים את המאכל הראשון ורק אז רצה לאכול עוד מאכל אחר מזונות, כיוון שאכל בתחילה באופן עראי – צריך לחזור ולברך על המזונות השני שאוכל.

ואם בעודו אוכל את המזונות הראשון ביקש לאכול עוד ממאכל נוסף אפילו אם עברו 72 דק’ אינו צריך לשוב ולברך מזונות (ואם בירך יאמר ברוך שם וכו’) (ברכת ה’ ח”ג פ”ט ה”ב).

יש להבחין בין בשר חם שאין היד סולדת בו לבין בשר רותח שהיד סולדת בו.

שחתך בשר רותח שהיד סולדת בו בסכין פרווה מעתה הפכה הסכין לבשרית וכדי להחזירה לפרווה צריכה הגעלה. אבל בחתך בשר שאינו רותח שאין היד סולדת בו די לסכין בשטיפה היטב. (עי’ שו”ע יו”ד סי’ צד ס”ז)