רבני בית ההוראה

משחת שינים צריכה כשרות לפסח כמ”ש בה’ נסי ח”ב עמ’ פג.

מאת הרב דוד נחום שליט”א

האחרונים לא הקשו על הבית מאיר אלא שנתקשו בטעמו של בעל התרומות, והכוונה לבעל החוו”ד בסי’ קע”ב (ביאורים ס”ק יג) ע”ש ולא עסקו בדברי הבית מאיר כלל. ומ”ש הרב ברית יהודה שם משא”כ הכא וכו’ הוא סיום דברי עצמו. באופן שלא נשמע כלל מדברי האחרונים לאסור ברבית לגוי כשאין עליה שם ריבית. וע”ע בספר הוראה ברורה בביאור הלכה שבסוה”ס סי’ קע ד”ה אינו צריך (קטע המתחיל והלום ראינו)

טעם המנהג שלא להרבות בשמחה משום שבאותו זמן מתו תלמידי רבי עקיבא. וכל שיש לו כוונה ליהנות אסור ורק באינו מתכוון כלל לא מכריחים אותו לסתום אוזניו. (עי’ מקור נאמן ח”ג עמ’ קלא והלאה) ומ”מ יוכל לעשות סיום מסכת בסעודה בטיול ואז חשיב סעודת מצוה וכך יהיה אפשר לשמוע שירים בסעודה.

הרב ברוך חורב

הערה זו מהזוהר כתבה מרן הגרע”י ביביע אומר (ח”ו סי’ יא בתחילת אות ג’) וציין אליה גם מרן ראש הישיבה ר’ מאיר מאזוז זצוק”ל הכ”מ בספרו קובץ מאמרים (ח”ב עמ’ רסז ע”ש). ולכן דעתם שמבטא ג’ רפויה דומה לרי”ש המקובלת כיום (משא”כ רי”ש שהיא בזעזוע הלשון בחיך ובשיניים) ומבטא ג’ דגושה (דגש קל) כמו הגימ”ל המקובלת כיום.

הרב אהרן מיימון

כן, מועילה הגעלה לנירוסטה אבל אם נגע בבשר צונן די בשטיפה בעלמא וא”צ למים חמים. אם נגע בבשר רותח ניתן להגעיל את הכלי ע”י שמכניס את הכלי בתוך מים חמים בכלי ראשון אבל לא עושים את ההגעלה הזאת הרבה פעמים , כלומר לא משתמשים בכלי בשרי ע”י הגעלה לחלבי ולהיפך כל יום מחדש. אלא לאופן קבוע (בשרי לעולם או חלבי לעולם).

הרב אלחנן מאדאר

יש לאחר את התענית ליום ראשון {ש”ע סימן תקס”ח סעיף ט}
וצריך לקבל את התענית בתפילת המנחה ביום שבת קודש.
{הנוסח מופיע בתפילת שמנה עשרה לפני יהיו לרצון האחרון}
בדיעבד אם שכחו לקבל תענית בתפילה אפשר לומר הנוסח עד צה”כ.
ואם נוהגים במשפחתם להקדים התענית יכולים להמשיך במינהגם ולהתענות בשישי.
וכשמתענה ביום שישי ומעוניינים להקדים ולאכול
יש להתפלל מנחה קודם פלג המנחה ולאחר “הפלג” להדליק נרות ולהתפלל ערבית של שבת{גם מי שבדרך כלל לא מתפללת}
ואח”כ אפשר לקדש ולאכול אף קודם צאת הכוכבים.
{צריך להשים לב שבנוסח קבלת התענית לומר שמקבלת תענית עד אחר תפילת ערבית ולא לומר עד צה”כ}

מלרע. כך ענה מרן רה”י זצוק”ל הכ”מ לשואל אחד. ואין זה זרקא ומהפך אלא צינורית. וכשזה זרקא בלי עוד טעם במילה זה צינור. להרחבה בעניין הטעמים של ספר תהלים וכן משךי וחלק מספר איוב עי’ בתהלים בהוצאת הישיבה בראש הספר. ולדעת איך לנגן בהם צריך לשמוע ממי שיודע (ישנן הקלטות של מרן ראש היישבה). ולדוגמא ראה פרק כד פס’ ט’ בשם השם. ובפרק פו פס’ יא.

העונה הרב אהרן מימון

תשובת הרב אלחנן מאדאר

נראה שנתכוון למה שכתב הט”ז שם סק”ב, אולם לענ”ד אינו ענין לנ”ד, דמלבד שאין הדבר מוסכם עי’ מ”ש בביאור ההלכה (שבהוראה ברורה שם) , עוד בה שלא אמר הט”ז כן אלא באופן שטועם על מנת לפלוט ואם ירגיש איסור ימנע משא”כ במסטיק שגם אם יטעם טעמים מסוימים זה לא יעזור לו לידע אם הטעם הזה הוא כשר או לא, שהרי טעמים אלו נמצאים בשני אופנים. ומכיון שהחשש קרוב מאד ואיכא רעותא לפנינו דלהכי לא קיבלו כשרות, ליכא למימר סד”ר לקולא. כנלע”ד. ובלא”ה ממה שהט”ז גופיה הסבר טעם הדין שבתערובות אין מועיל לטעום ויש לעשות כן ע”י גוי מבואר דבכל כהאי גוונא אסור לטעום ע”י יהודי מאחר שמתיר את התערובות גופא.

1. אין הפרש בשמיעה. ויש הרבה מילים מעין אלו בעברית כגון מושה (מהמים) – ומשה רבנו. וכן את השמיים – ואת חפירה. וכדו’.
2. התשובה על זה ארוכה. וראה בספר דקדוקי אביע”ה להרה”ג ר’ אדיר עמרוצי בעמ’ 339 ואילך.
3. גם בזה ישנה אריכות. עי’ בספר הנ”ל בעמ’ 35 ואילך.
4. דעת מרן רה”י זצוק”ל שאין אנו בקיאים כראוי בכללי הדקדוק בארמית, ולכן יש לעשות בשוא נח.
5. סמ”ך ושׂין אותו היגוי. וצד”י זה יותר בחוזק, שלוחצים יותר את הלשון על החיך. וצריך ללמוד מאדם שיודע ואי אפשר לפרש כל כך בכתיבה.
6. אין הבדל. ובסתמות שורוק זה תנועה גדולה והיא יותר ארוכה מקובוץ.
7. חטפים נאמרים בחטיפה ובמהירות ואי אפשר להאריך בהם כלל. (משא”כ בתנועה קטנה שפעמים מאריכים בה כגון שיש בה הטעמה). ובחטף קמץ זה נקרא כמו חולם (בחטיפה).
8. אין הבדל
9. דגש קל זה הגיה שונה מעט בגוף האות מהאות הרפויה. אבל דגש חזק הוא נאמר אותו דבר כמו האות הרגילה רק בחוזק. ויש לשמוע מאדם בקי. ומתי מגיע הדגש עיין בספר הנ”ל עמ’ 49 ואילך. ואגב כדאי מאוד ללמוד בספר זה על הסדר שמבאר הכל בבירור ובקצרה.

העונה הרב אהרן מיימון