רבני בית ההוראה

שווא,ארמית

ע”פ הפשט הש”צ עומד והציבור יושבים, אך אין בזה חיוב.
וע”פ רבותינו המקובלים צריך לשבת, אך לענין הש”צ לא נהוג כמותם.

העי’ן נבלעה כדרכם של בני אדם להבליע אותיות אה”ע. ובירושלמי יש ר’ לעזר ור’ ליעזר במקום ר’ אלעזר ור’ אליעזר. ואין צורך לחפש בזה טעמים נסתרים. כיון שמקור השם הוא זְעֵירָא (יידוע של זְעֵיר), הרי שבהשמטת העי’ן קוראים זֵירָא.
וכמובן א”צ לבטא את הע’ שהרי אינה נמצאת כלל.

חי בפתח הוא ההיפך ממת, אך חי בצירי פירושו חַיֵּי, כמו חֵי פרעה (בראשית מ”ב ט”ו) שהכוונה שיוסף נשבע בחייו של פרעה (עיין רש”י שם). ועיין במשנה תורה להרמב”ם (פ”ב מהלכות יסודי התורה ה”י) שכתב: הבורא יתברך הוא ודעתו וחייו אחד מכל צד וכו’ ולפיכך אומר חֵי פרעה וחֵי נפשך, ואין אומר חֵי ה’ אלא חַי ה’, שאין הבורא וחייו שנים כחיי הגופים החיים וכו’ עכל”ק.

לפיכך האומרים חַי העולמים  כוונתם שה’ יתברך הוא חי לעולמים, והאומרים חֵי העולמים כוונתם שה’ יתברך הוא חיי העולמים. וכ”ה בספר דניאל (י”ב ז’) וישבע בחֵי העולם. וכן הרמב”ם בפירוש המשניות לברכות (סוף פ”ו) כתב בעצם כתי”ק בברכת בורא נפשות “חיי, העולמים, ואם טכי אנחנו נוהגים לומר חי, מ”מ בצירי הוא ענין אחד, מה שאין כן בפתח הוא ענין אחר וכנ”ל. כמו כן מגוף ברכת בורא נפשות יש להוכיח, כימה שה’ יתברך ברא את כל הנבראים ומה שהוא חיי העולמים הוא ענין אחד, אך אם נקרא בפתח נמצא שגוף הברכה וחתימתה אינם קשורים זה לזה.

מסתמא כוונתך על הים התיכון. ובזה יש דעות בפוסקים, כי במסכת ברכות שנינו שהרואה את הים הגדול מברך “שעשה את הים הגדול”, ואילו על שאר הימים בעולם מברך “עושה מעשה בראשית”. ויש מחלוקת איזה ים נקרא הים הגדול, כי יש מרבותינו הראשונים שכתבו שהוא האוקיינוס המקיף את כל העולם (חז”ל ורבותינו לא חילקו את האוקינוס לחלקים כמו שמקובל כיום, אלא התייחסו אליו כאל ים אחד כפי האמת). ולפי דרכם יש לברך על הים התיכון “עושה מעשה בראשית”. אך דעת ראשונים אחרים שהים הגדול הוא הים התיכון (ומרן רה”י שליט”א העיר שכן הוא בכל מקום במקרא), וכ”פ מרן בש”ע (א”ח סי’ רכ”ח), אך המשנ”ב פסק לברך “עושה מעשה בראשית” מספק, וכן דעת הכה”ח. אמנם דעת מרן הגרע”י זצ”ל לברך “שעשה את הים הגדול” כדעת מרן הש”ע. לכן איך שתברך יש לך על מה לסמוך. ובני אשכנז נוהגים כהמשנ”ב.

השורוק בא תמיד להורות על הניקוד של האות שלפניו, כגון שוּב, השי”ן בשורוק ואילו הוי”ו אינה נהגית. לכן אם האות שלפניה היא עם ניקוד אי אפשר שתהיה הנקודה סימן לשורוק כי אין אות עם שני ניקודים, אלא הנקודה מורה על דגש. אם האות שלפניה ללא ניקוד הרי שהנקודה מורה על שורוק. לדוגמא, המילה צִוּּי, בצד”י יש חיריק ולכן הוי”ו הראשונה בדגש, ואילו הוי”ו הראשונה עצמה בלי ניקוד ולתכן הוי”ו השניה באה לסימן שורוק.

בסידור וחומשי איש מצליח הדגש החזק מסומן כריבוע, ומכאן ואילך אין מקום לטעות.

אמרו חז”ל במדרש (בראשית רבה וירא פמ”ח י”ד) עלת לקרתא הלך בנימוסה. פירוש, נכנסְתָּ לעיר נְהַג במנהגיה. הלבוש של אבותינו אע”פ שיש בו יתרונות על הלבוש של בני אשכנז, מכל מקום איננו מקודש, ולכן אל לו לאדם לבדל את עצו מחברה שאיננה רעה.

נאמר בפרשת כי תצא (כ”ד ט”ו): לא יומתו אבות על בנים וגו’ איש בחטאו יומתו. אין אדם נענש לא בעוה”ז ולא לעוה”ב חלילה, בעוונותיהם של אחרים. מ”מ נצטוינו בפרשת קדושים (י”ט י”ז): הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא. ואמרו חז”ל (שבת דף נ”ד ע”ב): כל מי שאפשר לו למחות באנשי ביתו ואינו מוחא נתפס על אנשי ביתו וכו’ (ומאמר זה נכלל בכוות הפסוק ולא תשא עליו חטא). לכן צריך לשקול ריוח מול הפסד, כי כמו ששאלת בדורנו קשה מאד למצוא בחורה צנועה כנדרש, ומאידך מזה הטעם ממש ראוי שאדם לא יתעכב בשידוכין כי הנסיונות אינם מתמעטים. אלא הראוי לענ”ד לחפש בחורה שצנועה יותר מהרמה הממוצעת בציבור, ואחרי החתונה ועשית כחכמתך לשכנע אותה בדרכי נעם ובשום שכל להוסיף מעט מעט בצניעות. אם תשמע – מוטב, ואם לא – כבר אינך בכלל מי שאפשר לו למחות.

בהצלחה.

גם בלי לומר את המילה חג אנו מתכוונים חג חנוכה שמח.

אותו דבר “פורים שמח” ר’ ינון חורי זצ”ל היה אומר “פורים שמחים”, אך מרן שליט”א היה אומר שאפשר לומר פורים שמח כי הכוונה חג פורים שמח.

חזק וברוך! שאלתך יפה מאד. אך האמת עם החכם ששאלת, כי כיון שאמר “מכיפת” הרי זה כאילו אמר מכיפת הירדן “שיעור” כל שהוא.