הרב אליהו מאדאר

תחילה, להתיר לעשות הפלה אפילו במקרים קשים ל”א הדבר במחלוקת גדולה בחכמי הדור, ואינו דבר פשוט. ועוד שהרבה פעמים אין הדברים ברורים והרופאים פעמים משערים ונדמה להם חששות רבות, ולבסוף מתבדות כמו שקרה פעמים רבות. ולכן אנחנו מעדיפים לסמוך על ה’ יתברך ומשום שע”פ רוב הילד בריא, וכך עשו במשך כל הדורות, התפילה בעניין זה עדיפא.

אין בספרי ההלכה הקדמונים שיעור בזה. כי אין עניין זה אלא מצד צניעות, והכל לפי העניין. וכמדומה שבספרי חכמי הדור קבעו שאם הוא פזור אז עד הכתף, ואם הוא אסוף אפשר ארוך יותר. ועיקר הכל שלא תעשה לראות ולהתבלט אלא להצטנע ומה’ תשא ברכה.

בגלל דברים מעין אלו יש נמנעים לילך למקווה בזמננו. ויש הסוברים שכן צריך לנהוג. כי אע”פ שהטבילה מעלתה גדולה ומוסיפה טהרה וקדושה לאדם, אם הדבר גורם הרהורים רעים וכיו”ב שב ואל תעשה עדיף. והנכון להימנע ולעמוד על עיקר הדין שא”צ טבילה לאיש בזה”ז כלל.

אמנם אם אפשר לו לילך בזמן שאין הרבה אנשים ולא עומדים כך בתור, רק יטבול בזריזות ויצא, הוא טוב ונכון, שמרויח תוספת קדושה וטהרה. ואם הוכרח לילך בזמן שיש ריבוי אנשים יראה לשמור את עצמו, וכגון אם יש לו משקפיים במספר גבוה יורידם מתחילה ולא יבוא לידי ניסיון ויזרז עצמו במהירות כל מה שיוכל.

ומכאן אזהרה שלא לשלוח ילדים ונערים כלל, כי במקום להוסיף להם טהרה, אפשר שיהיה להפך חלילה, וכשיגדלו ילמדם שישמרו עצמם ויזדרזו וכו’. אבל לשלוח נער לבדו שכשאינו יודע מה קורה עמו, אינו נכון. ולצערנו אירעו גם מעשים מאנשים שאינם יראים, וכל ערום יעשה בדעת.

ולעצם השאלה, איני יודע איך אותו אדם, אם יקבל או יתריס, אם שומע לעצה או לא, ועשית כחכמתך אם החלטת לדבר עימו תדע איך לומר אולי דרך אגב עניין אחר. ויותר צריך לדבר עם האחרים שיזהרו וישמרו עיניהם וליבם. וטוב להם.

לענ”ד עדיף לקרוא מעט בדקדוק ובטעמים מאשר הרבה בלי, על דרך מה שאמרו חז”ל “טוב מעט בכוונה מהרבות בלא כוונה” כי הטעמים יסודם בהררי קודש, ויש בהם סודות ועניין גדול, וכל שכן שעל ידי זה אתה מדקדק בתיבות לקרותן כהוגן. והקב”ה מונה שעות ואינו מונה דפים, כנודע, והוא הדין בזה.

ולכן אף שעריכת “חינה” היא לצורך הנישואין, אין להקל ואפשר להקדימה. כי ימי בין המצרים נועדו לזכור את החורבן ולהתאבל עליו על ידי אמירת תיקון חצות ביום, ושאר דברים שנהגו ישראל, ואיך ישמחו ישירו וירקדו, והם ימי צער לכלל ישראל. ולכן יש להקדים את עריכת החינה, ואת הנישואין יעשו מיד אחרי ט’ באב. וכל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בשמחתה.

שלום וברכה!
נכון הוא דבר קשה לעבור פעם אחר פעם, תוחלת ושוב אכזבה, מקוים לטוב ושוב ח”ו.
אבל אין איתנו יודע חשבונות שמים, ומה טעם כל דבר, רק יש לזכור שגם הנפלים חיים בתחית המתים בקרוב. כי גם להם יש נשמה וכל שבאו קצת לעוה”ז, באו על תיקונם, ואשריכם שזכיתם לתקנם.

וכדאי לקרוא בספרים של אמונה ובטחון, אם בשער הבטחון בחובות הלבבות, אם בשאר ספרים שמחזקים ענין זה. וכדאי לקרוא תהילים באופן קבוע בכל יום, וזה יחזק את האדם להיות מקושר לבורא ב”ה, ויהיה יותר רגוע ושליו, שהוא וכל משפחתו נמצאים בידים הטובות ביותר בעולם.

ובאמת כי הפחד, לא יעזור לאדם כלום, וכי כשיפחד הענין יסתדר, להיפך ידוע שרפואת הגוף תלויה הרבה ברפואת הנפש והפסוק אומר “רוח איש יכלכל מחלהו”.
ולכן תשתדל להיות רגוע, וגם להרגיע את האשה, ושלא תלחץ ושלא תחשוב ותחשוש שכביכול היא אשמה ח”ו, אלא לומר לה שהכל מלמעלה, וכשיעלה רצון לפניו שהכל יעבור בשלום, כך יהיה.

ומ”מ יש כמה סגולות לזה. א. לכתוב על קלף בדיו ע”י סופר יר”ש פסוק והיה כעץ שתול וגו’ ולתלותו על האשה (כיסוי על כיסוי) כל ההריון. ב. שהאשה תמזוג בעצמה את טיפות המים בכוס הקידוש למתק הדין. ג. יש עצה למכור את העובר לאיזה ת”ח, כלומר לבוא לחכם שיודע מזה והוא יקנה בסכום משהו את העובר, ואז יתקיים בעזהי”ת.
ויה”ר שכל הריון זה ילך למישרים, ותלד האשה לחיים טובים ולשלום לה ולולד. בשורות טובות.

נ.ב.: אני מניח שהלכה לרופאה והיא בקשר איתה, לראות אם יש משהו טבעי שגורם לזה חלילה. ואם צריך לעשות איזה דבר, יש לשמוע בקולה ולעשות, רק לזכור שלא זה העיקר, אלא להתפלל לבורא יתברך שהכל ילך למישרים, וזה בתור השתדלות לבד. וה’ יעזור.

[בשולי דברי הרב אליהו מאדאר:
כדאי מאוד שתתרמו גם סכום מסוים, כמה פעמים מרן אמר שהברכה חלה יותר כאשר תורמים.
הרב חנוך כהן]

יה”ב – גימטריה 17 כמנין טו”ב

אמנם לא שמענו שם זה, והוא מהשמות החדשים שבדורנו, אבל אם נתכוונתם לומר שזו נתינה מאת ה’ וזהו “יהב” – נתן, והיא מרגישה טוב והכל בסדר, יש להשאיר לה את השם הזה.

ויה”ר שתגדלו אותה בבריאות והצלחה לצניעות ומצוות ושמחה.

בנוגע לשאלה הראשונה – שאלה אחת מתרצת את חברתה, ט”ס נפל בזמן שהקלידו את התשובה, וצ”ל בתחלה סי’ קפ”ג, סימן ק”צ וכו’. וכן צ”ל שוב אח”כ. וכן מבואר ממה שציינתי ללמוד סוגיה אחרונה והיא שייכת לסי’ קפ”ג. וברור.

ולגבי השאלה השניה – לא כל הפוסקים כתבו שצריך בדיקה ביום וסת שאנו קבוע, ויש שהקילו עפ”ד מרן הב”י שציינתם. ועיין במ”ש בספה”ק אמרות טהורות ח”א סי ז’, ובהוראה ברורה סי’ קפ”ט ס”ק מ”ט ובשעה”צ שם.