שאל את הרב

בגלל דברים מעין אלו יש נמנעים לילך למקווה בזמננו. ויש הסוברים שכן צריך לנהוג. כי אע”פ שהטבילה מעלתה גדולה ומוסיפה טהרה וקדושה לאדם, אם הדבר גורם הרהורים רעים וכיו”ב שב ואל תעשה עדיף. והנכון להימנע ולעמוד על עיקר הדין שא”צ טבילה לאיש בזה”ז כלל.

אמנם אם אפשר לו לילך בזמן שאין הרבה אנשים ולא עומדים כך בתור, רק יטבול בזריזות ויצא, הוא טוב ונכון, שמרויח תוספת קדושה וטהרה. ואם הוכרח לילך בזמן שיש ריבוי אנשים יראה לשמור את עצמו, וכגון אם יש לו משקפיים במספר גבוה יורידם מתחילה ולא יבוא לידי ניסיון ויזרז עצמו במהירות כל מה שיוכל.

ומכאן אזהרה שלא לשלוח ילדים ונערים כלל, כי במקום להוסיף להם טהרה, אפשר שיהיה להפך חלילה, וכשיגדלו ילמדם שישמרו עצמם ויזדרזו וכו’. אבל לשלוח נער לבדו שכשאינו יודע מה קורה עמו, אינו נכון. ולצערנו אירעו גם מעשים מאנשים שאינם יראים, וכל ערום יעשה בדעת.

ולעצם השאלה, איני יודע איך אותו אדם, אם יקבל או יתריס, אם שומע לעצה או לא, ועשית כחכמתך אם החלטת לדבר עימו תדע איך לומר אולי דרך אגב עניין אחר. ויותר צריך לדבר עם האחרים שיזהרו וישמרו עיניהם וליבם. וטוב להם.

לענ”ד עדיף לקרוא מעט בדקדוק ובטעמים מאשר הרבה בלי, על דרך מה שאמרו חז”ל “טוב מעט בכוונה מהרבות בלא כוונה” כי הטעמים יסודם בהררי קודש, ויש בהם סודות ועניין גדול, וכל שכן שעל ידי זה אתה מדקדק בתיבות לקרותן כהוגן. והקב”ה מונה שעות ואינו מונה דפים, כנודע, והוא הדין בזה.

ולכן אף שעריכת “חינה” היא לצורך הנישואין, אין להקל ואפשר להקדימה. כי ימי בין המצרים נועדו לזכור את החורבן ולהתאבל עליו על ידי אמירת תיקון חצות ביום, ושאר דברים שנהגו ישראל, ואיך ישמחו ישירו וירקדו, והם ימי צער לכלל ישראל. ולכן יש להקדים את עריכת החינה, ואת הנישואין יעשו מיד אחרי ט’ באב. וכל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בשמחתה.

שלום וברכה!
נכון הוא דבר קשה לעבור פעם אחר פעם, תוחלת ושוב אכזבה, מקוים לטוב ושוב ח”ו.
אבל אין איתנו יודע חשבונות שמים, ומה טעם כל דבר, רק יש לזכור שגם הנפלים חיים בתחית המתים בקרוב. כי גם להם יש נשמה וכל שבאו קצת לעוה”ז, באו על תיקונם, ואשריכם שזכיתם לתקנם.

וכדאי לקרוא בספרים של אמונה ובטחון, אם בשער הבטחון בחובות הלבבות, אם בשאר ספרים שמחזקים ענין זה. וכדאי לקרוא תהילים באופן קבוע בכל יום, וזה יחזק את האדם להיות מקושר לבורא ב”ה, ויהיה יותר רגוע ושליו, שהוא וכל משפחתו נמצאים בידים הטובות ביותר בעולם.

ובאמת כי הפחד, לא יעזור לאדם כלום, וכי כשיפחד הענין יסתדר, להיפך ידוע שרפואת הגוף תלויה הרבה ברפואת הנפש והפסוק אומר “רוח איש יכלכל מחלהו”.
ולכן תשתדל להיות רגוע, וגם להרגיע את האשה, ושלא תלחץ ושלא תחשוב ותחשוש שכביכול היא אשמה ח”ו, אלא לומר לה שהכל מלמעלה, וכשיעלה רצון לפניו שהכל יעבור בשלום, כך יהיה.

ומ”מ יש כמה סגולות לזה. א. לכתוב על קלף בדיו ע”י סופר יר”ש פסוק והיה כעץ שתול וגו’ ולתלותו על האשה (כיסוי על כיסוי) כל ההריון. ב. שהאשה תמזוג בעצמה את טיפות המים בכוס הקידוש למתק הדין. ג. יש עצה למכור את העובר לאיזה ת”ח, כלומר לבוא לחכם שיודע מזה והוא יקנה בסכום משהו את העובר, ואז יתקיים בעזהי”ת.
ויה”ר שכל הריון זה ילך למישרים, ותלד האשה לחיים טובים ולשלום לה ולולד. בשורות טובות.

נ.ב.: אני מניח שהלכה לרופאה והיא בקשר איתה, לראות אם יש משהו טבעי שגורם לזה חלילה. ואם צריך לעשות איזה דבר, יש לשמוע בקולה ולעשות, רק לזכור שלא זה העיקר, אלא להתפלל לבורא יתברך שהכל ילך למישרים, וזה בתור השתדלות לבד. וה’ יעזור.

[בשולי דברי הרב אליהו מאדאר:
כדאי מאוד שתתרמו גם סכום מסוים, כמה פעמים מרן אמר שהברכה חלה יותר כאשר תורמים.
הרב חנוך כהן]

יה”ב – גימטריה 17 כמנין טו”ב

אמנם לא שמענו שם זה, והוא מהשמות החדשים שבדורנו, אבל אם נתכוונתם לומר שזו נתינה מאת ה’ וזהו “יהב” – נתן, והיא מרגישה טוב והכל בסדר, יש להשאיר לה את השם הזה.

ויה”ר שתגדלו אותה בבריאות והצלחה לצניעות ומצוות ושמחה.

יהודי יקר! אשריך שאתה שם לב למעשיך ואשריך שרצונך לתקן את מעשיך, אשריך שאתה נזהר, ואשריך שבאמת כואב לך הדבר.

מכל מקום, דע כי אמרו חז”ל אל תאמן בעצמך עד יום מותך, ושום אדם אסור לו להיות בוטח בעצמו שלא יכשל באיסור זה או אחר, כי היצר של מחר אינו כמו של היום, ושל שנה הבאה לא כמו של השנה.

ועוד שגם הראיה לבדה היא איסור עצמי ואיסור תורה, כמו שנאמר “ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם”, ובפרט בדברים אלו שהיצר רודף אחרים ונפשו של אדם מחמדתן, ועיקר קדושת האדם מתחילה בעיניים ובהם זוכים לקבל את עיקר השכר לעתיד לבוא.

ודע כי מצווה זו היא מצווה תמידית ובכל רגע, כמ”ש בספר החינוך בהקדמה. וכל רגע שאתה מתגבר מקיים מצווה ומקבל שכר. המונה עובד ומוסיף.

והנה על העבר, עבר, ולא ניתן להחזיר הגלגל אחורה, ויש בידינו רק מצוות התשובה, שהיא מכפרת על כל העברות ומנקה את האדם ועושה אותו כבריה חדשה.

לכן אתה צריך לעשות תשובה, גם על העבר הרחוק וגם על העבר הקרוב, על המעשים ועל הראיות, הגדולות והקטנות ועל כל דבר שהוא נגד רצון ה’.

ואם אתה יכול להתענות תעשה תענית לפחות יום אחד ותתן כסף לצדקה באותו היום לפדיון שאר התעניות שצריך. ותעשה כל חלקי התשובה, עזיבת החטא לגמרי וחרטה כנה, וידוי אמיתי מקירות הלב, וקבלה לעתיד. והיינו ע”י שלא תתקרב למכשירים אלו כלל ועיקר.

ונכון שתקרא מזמורי תהילים בכל יום, וכן כמה דקות בספר הזוהר הקדוש בכל יום.

ובזה יתוקן הדבר בס”ד. חזק ואמץ!

א. פעמים שיוצאת טיפה קטנה שאינה ניכרת, ויש שרוצה לבדוק עצמו לראות אם יצא משהו, וחושב שזה נכון, על זה אמרו חז”ל שאינו נכון ואסור לעשות כן, שלא יגיע לידי חימום ואיסור. [ועצה נכונה לאדם החושש מענין זה, שלא יתייחס לזה כלל, ויעבור ממנו].

ב. שיכור, כל שלא הגיע לשכרותו של לוט, מעשיו נחשבים מעשה גמור. כמו אם קידש אשה קידושיו קידושין (ש”ע אבן העזר סימן מ”ד סעיף ג’). וכן מכר או קנה, המקח נתפס (ש”ע חושן משפט סימן רל”ה סעיף כ”ב). וגם אם הזיק חייב לשלם, (הרמב”ם הלכות חובל ומזיק פרק א’ הלכה י”א).

ונראה שגם בענין זה, הרי זה מעשה אסור וצריך תשובה ותיקון על זה.

א. שיתחרט ויקבל על עצמו שלא יעשה כן יותר, ויתודה על זה.

ב. שישמור על עצמו שלא יגיע למצב של שכרות, גם בפורים.

ג. אם יכול להתענות יום אחד, או לפחות חצי יום, ויתן צדקה כפי כחו.

ד. שיחבק וינשק ספר תורה. ועיין להגרי”ח ז”ל בספרו לשון חכמים חלק א’ סימן ע”ה, תיקון על זה.

וה’ לא ימנע טוב להולכים בתמים.

אוי לנו על שברנו כי הגענו בדורנו לשפלות כזאת, ודברים שהיו פשוטים וברורים בכל הדורות, נתהפכו בימינו, ואיסורי תורה חמורים ותועבה, נעשו בימינו מותרים בפרהסיא ובגלוי, ודברים שהיו מתבייישים מהם בעבר ומבינים שמעשה נתעב ובזוי הוא, ואף מי שעשאו מחמת יצרו הרע, הבין שמעשה איסור הוא. נעשה בימינו גאוה וגסות ומשתבחים בזה, דבר שהיה מושכל ראשון ופשוט אצל כל בן דעת שאסור באופן מוחלט, נעשה בימינו מקובל ואפשרי. ומי שמוחה וזועק מכאב לב, בזים ולועגים לו, ובעוה”ר נתקיים בנו הפסוק “וסר מרע משתולל”, כדרשת חז”ל בסנהדרין (צז.). ע”ש.

ולעצם השאלה הנה אע”פ שהם חוטאים בכל מקום, וגם אם לא יבואו אתכם, יחטאו במקומם, ואין אתם מוסיפים להם על עוונם, וחטאם ישאו. מכל מקום הרואה עבירה, פעם אחר פעם, מתקרר לבו לאט לאט. ומה שבפעם הראשונה אומר אוי, וחמור בעיניו, בפעם השניה אינו זועק אותה זעקה, ובשלישית בשקט וברביעית לא נורא, וכן הלאה.

ולכן אף שאין בכחנו למחות בעוה”ר, כי אין דורנו דומה יפה, ומה בכחנו לעשות, מכל מקום להתחבר לזה אין לנו. ואף שאין להרחיק, מכל מקום אין לקרב. ויש להתפלל עליו שיחזור בתשובה, ושה’ יכניס בלבו את הדרך הנכונה והישרה. כנלע”ד.

ובקרוב יקוים בנו הפסוק “ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ”.