הרב אדיר כהן

אם מבחינתם אתם מזומנים ללמוד איתה כל זמן שהיא רוצה, ורק היא לא הייתה זקוקה לכם או שלא יכלה להגיע, אתם רשאים להקל.

בערב חג מותר.

הפוסקים לא חילקו בין נשים לגברים, ולא שמענו כל יחלוק בזה. ואדרבה בספר יעלה הדס הכולל מנהגי תוניס כתב (פרק כג סעיף כד) שגם באיש הפסיקו לומר קדיש אחר עשרה חודשים וחצי עיין שם המקורות לזה, ומפסיקים עד שבוע של פקודת סיום הי”ב חודש.

בכל אופן, קדיש על ישראל אחרי למוד אין נכון להפסיק מלאומרו כלל, עיין בשו”ת רב פעלים ח”ג (חיו”ד סי’ ל”ב), ובספר זכרי כהונה ח”א (מערכת ק’ אות ז’), ובספר חזון עובדיה אבילות חלק א’ (עמ’ שלו).

סעודת האזכרה החשובה ביותר, אף שיש שעשו את האחד עשר חודש יותר גדולה ומטרתם כדי לפרסם שמפסיק לומר קדיש, ואין מחזיק את אביו לרשע, מ”מ לפי האמת אזכרת השנה צריכה להיות יותר גדולה, שאז יש לו דין בשמים.

לגבי סיום מסכת, יש בדבר מעליות לעילוי נשמת הנפטר, והדבר מבורך.

א. כל תנאי שבממון תנאו קיים, אא”כ יש לי אומדן דעת שלא אכפת להם בזה. לכן אם הם מקפידים שידווחו על שתי התאונות כל אחת בנפרד (שכך ידעו שהוא “מועד” ולא חד פעמי, ויעלו לא את הפרמייה) הדבר אסור.

ב. לא כלכך הבנתי, למה דורש סכום גדול מאד על הפנסים, אם העלות פחותה בהרבה (כמו שנראה מדבריו) ועדיף שילך למקום אחר שיקחו ממנו המחיר הרגיל.

ולעיקר השאלה, היא כנ”ל שכל תנאי שבממון תנאו קיים, אא”כ יש אומדן דעת שלא אכפת להם בזה. כל שאל אכפת להם על מה ישלמו את הנזק של הפנסים, אף שיצא לדברים אחרים, הדבר מותר.

אחרי השנה הראשונה אין אומרים יותר קדיש (ואף שרשאים להמשיך, עי’ בשו”ת ויען הכהן ח”ב סי’ נא). רק בפקודת השנה אומרים קדיש מהשבת שלפני תאריך הפטירה ועד תאריך הפטירה ועד בכלל.

כיון שפשט המנהג לא להסתפר בימים אלה (אף שיש מקילים), מוכח אף שאין אומרים בהם תחנון, מכל מקום הם בכלל ימי האבל, וממילא אין שומעים בהם שירים (ומה שאין מתענים בימים שבסוף ניסן, הוא משום שיצא רוב החודש בקדושה כמ”ש בבית יוסף (סי’ תכט) ולא מחמת עצמם. (ואין זה דומה ליום שישי אחר חצות ור”ח, אף שהם בתוך ימי האבל, מ”מ הותר לכבוד ר”ח ושבת).

עי’ בספר יעלה הדס (פרק כ”ג סעיף כד) שכך מנהג תוניס מרוקו ואלג’יר. ומפסיקים לומר קדיש עד שבוע פקידת השנה (סוף יב חודש).

קדיש על ישראל אחר הלימוד אין נכון להפסיק כלל, כמ”ש בשו”ת רב פעלים ח”ב  (יו”ד סי’ לב), ובספר זכרי כהונה ח”א (מערכת ק אות ז) ובספר חזון עובדיה אבילות (ח”א עמ’ שלו).

סיום מסכת חשוב מאד, בפרט באזכרת הי”ב, אלא אם כן באזכרת הי”א יהיו יותר אנשים שזיכוי הרבים גדול מאד.

1. מן הדין אין איסור אף בשבת, אך שמצד דרך ארץ נכון שלא לעשות כן אף בחול (עי’ בשו”ת רבבות אפרים חלק ח’ סי’ תקס”ד)

2. אזכרת האחד עשר יום לפני יום הקבורה דהיינו ליל כג ניסן (או כג ניסן ביום) מותר לעלות בחודש ניסן בתנאי שיתאפקו מלבכות, אם יש חשש לבכייה עדיף לדחות זאת. מותר להשען ולהניח את הראש על המצבה (וע”ע בהגהת מור”ם בשו”ע יו”ד ק”ס שפד).

1. מה זה משנה אם גונב נסיעה שלמה או חצי נסיעה, אם הבעלים לא מסכימים הדבר אסור.

2. כמדומה שמסכימים רק ילד או שניים, תשאלו מישהו מהחברה כי יש ללכת אחר דעת בעלים.

3. אין דבר כזה, גם חברה של גוים אסור לגזול. מה שכן הוא רק היכן שהמדינה חייבת לו כסף באופנים מסוימים והכסף של הנסיעות הולך למדינה וגם בזה אין להקל בדרך קבע, כי גם החברה מפסידה מזה רווחים מסוימים אם הרבה לא יתקפו באופן קבוע. ואכמ”ל.

4. אם הבעלים לא מסכימים אסור. ואם זה רק חד פעמי יש מקום להקל, בפרט אם הוא בחור ישיבה או אברך כולל. ואכמ”ל.

5. דעת הבעלים שישלמו בתחילת הנסיעה. לא חייבים לרוץ מיד, אלא בהזדמנות הראשונה. לעיתים יש שם תור וכיוצ”ב או שזו אשה עם עגלה שמחכה עד שתסדר את העגלה וכל כיוצ”ב.

1. יש שנהגו כן בג’רבא, עי’ בספר ה’ נסי ח”ב (סי’ יט-כ).
2. לא שמענו על מנהג כזה מעולם, ולכאורה הוא נגד ההלכה, ויש לבטלו. (ואולי מנהג זה נבע ממה ששמע שאומרים שצריך לאכילת מצה בליל הסדר (שמברכים על אכילת מצה) שתהיה שמורה ומזה הבינו שכל מצה שמורה צריך לברך עליה על אכילת מצה. ואין זה נכון).