מרן שליט"א ודאי לא סובר כן שהרי בסידור בברכת "אשר יצר" מפורש שהוא מלרע. ובאמת זה טעם מחודש מכיון שנהיתה מילה בפני עצמה לאמרה מלעיל, למה לא נלך למקורות המלה ומשם נלמד איך לאומרה? ומה שכתב שנהגו בעניני דקדוק אין שום ראיה מהמנהג כידוע.
אין כאן סתירה הג' הרפויה היא כר' שאומרים היום, וזה "דומה" כלומר קרוב במבטא לכ"ף רפויה (ויכול כ"א לנסות בעצמו שהג' הרפויה יוצאת מהחך במקום קרוב מאד למקום של הכ"ף הרפויה).
לגבי מי שאינו יודע לעשות ר' כתקונה, אינו מקלקל כאשר מבטא את הג' הרפויה כתקונה, אא"כ היא סמוכה לר' ואז נוצר בלבול ביניהם. וכן שמענו ממרן ראש הישיבה שליט"א.
אם היה כתוב ומשמיעים ביראה יחד קול דברי אלקים - היה אפשר לומר כדבר כבודו, אבל מכיון שכתוב בקול חייבים לפרש משמיעים בקול - בקול שלהם, ומה הם משמיעים? דברי אלקים חיים.
אם הדבר עדיין טעון בירור אשמח שתחזור ותכתוב את דעתך
געיא נקראת גם מאריך וגם מתג, והיא מופיעה בכל ספרי התנ"ך בתוך המילים, ומטרתה היא לעמוד בה מעט (ועיקר ההעמדה היא בטעם) נזכרה בספר מכלול להרד"ק (דף קל"ח ע"ב). כמו כן יש "מאמר המאריך" של המדקדק הנודע בעל המנחת שי בסוף ספרו, ושם מאריך בכללי הגעיא. ע"ש.
א. הראב"ע במקום מבאר שבאותיות בג"ד כפ"ת יש ב' שוואים בסוף - יהיה שוא בסוף מלה, ומביא דוגמאות: וישת, וישב, וכאן ג"כ היה צריך להיות ב' שוואים, רק שהח' היא גרונית לכן הוחלף השוא לפתח.
ב. בדרך כלל זה משנה משמעות, ויתכן שיש מקומות שאינו משנה.
ג. לדעת הרו"ה קוראים כך, אבל היום לא ידוע לי מי שקורא כן בכל המגילה, ובג'רבא נהגו לומר כן בב' פסוקים בלבד.
איני מבין כ"כ בדקדוק השפה הארמית. אבל הפירוש הזה קשה לי כי חימום זה מלה כללית ואינה מתפרשת דוקא כחימום והתלהבות, ולא מצוי שבנוסח הקדמונים תפסו לשון חימום על התלהבות וכ"ש לא בסתמא.
!שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.