הרב חנוך הכהן

לעיתים אות שוואית לאחר ה הידיעה מנוקדת כשווא נח ללא דגש חזק ולעיתים שווא נע עם דגש חזק כפי שראוי. מדוע השינוי והאם יש כללים לעניין זה.בד"כ צריך להיות דגש חזק באוות שאחרי ה' הידיעה (וממילא השוא נע) אולם באותיות קמי"ל מנוקדת בשוא כמה פעמים נשמט הדגש 

 האם החפץ "מחק" (החפץ שמוחקים אתו את העופרת של העיפרון, לאפוקי מהפעולה של המחיקה בעבר שגם היא נכתבת "מחק") נאמרת במלעיל או במלרע?מנוקד בפתח ומלעיל -מַחַק בפלס בַעַל

לכבוד הרבנים שליט"א על התיבות בשירת הים "עם זו גאלת", הביא המנחת שי מהארחות חיים, דיש לקרות בגימל דגושה, כדי שלא ישתמע כמו גיעול ונמצא מחרף ר"ל. וכן הובא בט"ז או"ח סי' נא. ולא הבנתי פירוש הדברים, מה הקשר בין גימל דגושה או רפויה, ובין לשון גאולה או גיעול? תודה רבה דוד דומברובסקיבשו"ת איש מצליח ח"א חאו"ח סימן י"ז דן בזה באריכות, והקשה מכמה מקומות ותירץ וחזר והקשה דלא מצינו בשום מקום שינוי משמעות בבג"ד כפ"ת אם רפויים או לא. וסוף דבר העלה שכיון שיש בזה מסורת בא הארחות חיים לתת לה טעם כל שהוא ע"ש באורך.

בענין הטעמת המלה ״אפילו״ מלעיל או מלרע, כותב המחבר של הסידור ״עוד יוסף חי״: ״תיבה זו היא בלשון ארמית (עיין תרגום ישעיה מ, כד), ואף שהיא קיצור של שתי תיבות בעברית ״אף אלו״, בכל זאת שגור בפי העולם והחכמים והזקנים לאמרה מלעיל, הטעם הפ״א ולא בלמ״ד, וזאת משום שהיא נעשית לשון חז״ל גם בשפת היום יום כמו בעברית, וקבלה צורה בפני עצמה של מלעיל.״ האם אתם מסכימים לשיטה הזאת?מרן שליט"א ודאי לא סובר כן שהרי בסידור בברכת "אשר יצר" מפורש שהוא מלרע. ובאמת זה טעם מחודש מכיון שנהיתה מילה בפני עצמה לאמרה מלעיל, למה לא נלך למקורות המלה ומשם נלמד איך לאומרה? ומה שכתב שנהגו בעניני דקדוק אין שום ראיה מהמנהג כידוע.

מדוע בכל תפילת שמונה עשרה אנו פונים לקב"ה בללשון זכר למעט המילה "לך" ("ומי דומה לך", "מודים אנחנו לך", "נשמותינו הפקודות לך")?מלה זו, אם היא בהפסק אומרים לָךְ (כ"ה בכל התנ"ך) גם בזכר ובכל הדוגמאות האלו היא בהפסק.

1מה זה יתד ותנועהיתד זה שוא נע או חטפים עם התנועה שאחריהם, ותנועה זה כל סוג ניקוד (חוץ מהשוואים) לדוגמא שמענו - שמ-יתד ע-תנועה נו-תנועה .

יש לי שם שני על שם סבי ז"ל השם זה "פרג'י" רציתי לדעת איך כותבים את זה כי ראיתי כמה אופציות(פרג'י,פרז'י,פראז'י וכו...) ,כמו כן רציתי לדעת מה משמעות השם ?

פראג'י.