פרשת ויגש – המפתח ליחסי אנוש טובים
כשהוא מלוכלך מאבק דרכים, הגיע אל בית הדוד. “גש נא אל הכיור ושטוף את פניך וידיך”, אומר לו הדוד. הוא ניגש, אולם כעבור דקה חוזר: “סלח לי דוד יקר, המים אזלו מן הכיור”. הדוד מחייך למשובתו של הכפרי הנבער, ניגש אל הכיור פותח את הברז למול עיניו הנדהמות, והמים זורמים… גם האכילה לא היתה מלאכה פשוטה כלל וכלל. לא רגיל היה לאכול בכפית ובמזלג, ודקר את עצמו פעם אחר פעם, עד שהצליח להכניס לפיו משהו מן הצלחת…
קרא שאלהפרשת תרומה – רחמנא ליבא בעי!
למעשה אין לקב"ה חפץ בתרומות המשכן, אלא ה’ חפץ בנדבת הלב, כמו שאמרו חז"ל "רחמנא לבא בעי" (סנהדרין ק"ו ע"ב), ולכן ערכה של התרומה אינו נמדד בשוויה הממוני, אלא בעמל ובטורח שהושקעו בה.
קרא שאלהפרשת יתרו – לא גבה לבו ולא רמו עיניו
ויצא משה לקראת חותנו וישתחו וישק לו וישאלו איש לרעהו שלום (יח. ז)
קרא שאלהדברי זכרון לכבוד המנוח רבי יהונתן מאזוז זצ"ל – שנלב"ע ביום חמישי האחרון
"להקיף את הכל אי אפשר, על כן אכתוב מעט זכרונות מהזמן האחרון".
קרא שאלהפרשת במדבר – איש איש ותפקידו
אחד מארבעים ושמונה קנינים שהתורה נקנית בהם הוא "המכיר את מקומו". בעל ה"שם משמואל" זצ"ל לומד את חשיבות קנין זה מהדגלים שהיו לעם ישראל במדבר, והפרידו בין מחנה למחנה כדי שכל אחד יכיר את מקומו ואת שבטו
קרא שאלהיום השואה והגבורה במשנת מרן ראש הישיבה שליט"א
דעות רבות נאמרו על יום זה במובנים ובהבטים שונים, הבאנו כאן קטע המועתק מלשונו של מרן ראש הישיבה שליט"א בו מציג מרן שליט"א את דעתו באופן ברור על היום הזה
קרא שאלהאיך מגיעים לרמה כזו נמוכה של אנושיות
כדי להבין פשר דבר, נפנה להפטרת הפרשה, שם מוכיח הנביא את בני ישראל בדור החרבן ואומר "בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי". איך מגיעים לרמה כזו נמוכה של אנושיות – לכפור בטובה? ממשיך הנביא ומלמדנו חידוש גדול: "עמי לא התבונן"
קרא שאלהמשה שפיר קאמרת!
לא גבה לבו ולא רמו עיניו
מסגולות לשונו של הרמב"ם
הרמב"ם בסוף הקדמתו לחיבורו הגדול כותב: "לפיכך קראתי שם חיבור זה משנה תורה, לפי שאדם קורא תורה שבכתב תחילה ואחר כך קורא בזה ויודע ממנו תורה שבעל פה כולה, ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם". בזה נבין כמה מקומות שהרמב"ם כותב דבריו בקיצור נמרץ ובזהירות מופלגת, בהתחשב בקוראים הפשוטים שחסר להם הקדמות ידועות בתלמוד.
קרא שאלהניגודים שיצרו מנהיגות – שנתיים לפטירת מרן
שולשלת מסירת התורה מדור לדור גדולתו של מרן הגאון בעל יביע אומר" זצוק"ל (חלק א’)
ראה הקב"ה את עוניה של יהדות ספרד, והחזיר את הגלגל קדימה. ובכן: בשנת "גדול מרבן שמו" (תרפ"א) בין כֶּסֶה לעשור, י"ב בתשרי תרפ"א, בימים שכל ישראל מטוהרים ומכופרים (יום א’ של סוכות הוא "יום ראשון לחשבון עוונות" כידוע) – ילד יולד לנו , ובן ארבע שנים עלה ארצה, כשם שיצא מרן ז"ל בגיל ארבע את ספרד ארץ מולדתו. למד בשקידה רבה בישיבת "פורת יוסף" בירושלים. אולם עיקר עילויו לא היה אלא מעצמו. בשעה שחבריו עטו אל הכדור והמשחקים, לא היה לעובדיה יוסף הקטן נחת רוח כי אם בשקידה על לימודו. עוד ספר ועוד ספר, עוד הערה ועוד קושיא,
קרא שאלהרבנו משה ב"ר מיימון – חלק א
יוסף מוקיר תורה
חיזוק לקביעת עתים לתורה
מלך על כסא רחמים
מעמד גדול הדור – חלק א’
שנו חכמים (בסוכה דף כ’ ע"א): "בתחלה כשנשתכחה תורה מישראל עלה עזרא מבבל ויסדה, חזרה ונשתכחה עלה הלל הבבלי ויסדה, חזרה ונשתכחה – עלו רבי חייא ובניו ויסדוה". יש מוסיפים בימינו: "חזרה ונשתכחה – עלה רבינו עובדיה יוסף ויסדה". ומעניין שכל העולים הנ"ל הם עולים מבבל לארץ ישראל..
מאמר זה נכתב על ידי מרן ראש הישיבה הגאון הרב מאיר מאזוז שליט"א בחודש אלול תשנ"ה לרגל הוצאת הספר יביע אומר חלק שמיני על ידי מאור ישראל שר התורה הגאון מרן עובדיה יוסף זצוק"ל