הבחירה במה להשקיע

וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבול ויהי למס עובד – הדבר הוא פלא, אם יששכר זכה לארץ טובה ולמנוחה גדולה, מדוע עליו לסבול ולהיות למס עובד. משל לאדם עשיר שיש לו משרתים לרוב, היעלה על הדעת כי יפשיל שרוולים ויעבוד בניקיון ביתו וחצרו? אם כן מהי הסיבה שיששכר הטה שכמו לסבול כחמור הנושא משאו, ועוד לקח על עצמו מיסים?

הענין הוא ככתוב “אדם לעמל יולד”. כל אדם שנולד בעולם הריהו מוכרח לעמול קשה. אין אחד הפטור מעמל, כי זהו חוק הבריאה, כמו מדינה המחייבת מיסים. אמנם יש אדם המשלם את המס בזמן, ויש המתחמק ולבסוף משלם בכפליים בריבית דריבית והצמדה ועיקול נכסים, וכמובן האדם החכם בוחר לשלם את המס בזמן ולא להסתבך בבתי משפט.

כך כל אדם יצטרך לעמול בעולם הזה ולשלם מיסים. אך יש לאדם אפשרות לבחור באיזה עמל להשקיע, ובאיזה מסלול של מיסים לשלם. רוב העולם מתפתים ואינם עומדים בניסיון ומשקיעים את עצמם בעול דרך ארץ, במטרה להרוויח ולבסוף מפסידים מכאן ומכאן, אך האדם הנלבב יודע להשקיע את עצמו בעול תורה, וזוכה למה שאמרו חז”ל “כל המקבל עליו עול תורה, מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ”.

והנה יששכר זכה לעושר גדול “וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה”, וידע שהוא חייב לעמול או בארץ או בתורה, ואפילו שהיתה פתו גדולה ויכול היה להרויח הרבה, “ויט שכמו לסבול”, העדיף את העמל והסבל בתורה מאשר בדברים בטלים. העדיף להיות למס עובד, לפסוק הוראות לעם ישראל במקום לשלם מיסים אחרים, וזו המנוחה האמיתית. “וירא מנוחה כי טוב” מעול מלכות ועול דרך ארץ, דווקא ע”י “ויט שכמו לסבול” עול תורה.

קשים ומרים היו ימי ילדותו של רבי יחזקאל לוינשטיין זצ”ל. בהגיעו לגיל בר מצווה הביאו אביו לחנות פרחים שבעיר מגוריהם, והורה לו: “כאן תעבוד כנער שליח!”. החל הנער מחלק זרי פרחים ועציצים לבתיהם של הלקוחות העשירים וצבר פרוטה לפרוטה. באחד מימי ששי, כשיצא הנער יחזקאל מבית המרחץ – גילה לתדהמתו כי כל הכסף שהשתכר במשך השבוע החולף נעלם מכיסו ואיננו. אמר הנער אל לבו: “אם זהו הכסף, שיכולים לנשל אותך ממנו בן רגע – לא כדאי לבזבז בעבורו את החיים!”. צעיר היה הנער, אך למרות גילו הרך השכיל להבין עד כמה אפסי הוא העולם הזה, ועד כמה חסרות ערך כל שאיפותיו הגשמיות של האדם. ואז גמלה בלבו החלטה: “אלך ללמוד בישיבה!”. קם ונסע אל ישיבת ראדין, ושם למד תורה מפי “החפץ חיים” ומפי המשגיח רבי ירוחם ליבוביץ.

באדיבות עלון “פניני הפרשה”, לצפיה בעלון במלואו לחץ כאן