במה קינאו קרח ועדתו

המעט מכם כי הבדיל אלוקי ישראל אתכם מעדת ישראל להקריב אתכם אליו לעבוד את עבודת משכן ה' ולעמוד לפני העדה לשרתם ויקרב אותך ואת כל אחיך בני לוי אתך ובקשתם גם כהונה – יש להבין מה החסרון בבקשת תפקידים נוספים, הלא אדרבה, ברוחניות לא צריך להסתפק במועט, אלא כמו שנאמר “הרחב פיך ואמלאהו”, ומה פגם יש בכך שהם רוצים להתקרב יותר לעבודת ה' ומבקשים “גם כהונה”?

נקדים בביאור הפסוק בתהלים “ויקנאו למשה במחנה לאהרן קדוש ה'”, מהי ההדגשה “במחנה”? אלא הקנאה שקינאו במשה רבנו לא היתה על מאמציו ומסירות נפשו למען עם ישראל, אלא על הכבוד שזכה לו במחנה, שהכל באים היו לראותו ולדבר עמו, ולאהרן קינאו בהיותו “קדוש ה'”, בבגדי כהונה המפוארים שמתכבד בהם קדוש ה'. קנאתם היתה רק בדברים חיצוניים ובדברים שנעשו כתוצאה מהעבודה, אך לא קינאו בעבודה עצמה של משה רבנו ובאהבת הבריות של אהרן הכהן, וזה היה החיסרון הגדול.

בקשתם היתה איפוא לזכות גם ל”כהונה”. “קנאת סופרים תרבה חכמה” דוקא כשהיא קנאה באדם גדול ובמעלתו, איך הגיע למדרגה זו, אך לחפש ולקנא בתוצאה, זה חסרון גדול, כי הוא רדיפת כבוד וכיבודים. בזה הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ”ל היה ממריץ את תלמידיו ואומר להם: דעו לכם, אתם לומדי תורה, והגם שאין לכם שום עיסוקים אחרים, הנכם מזכי הרבים הגדולים ביותר בכלל ישראל כי עליכם העולם עומד, ואתם המעניקים את הבטחון לכלל ישראל כשבט לוי.

מסופר על החפץ חיים שהיה מחפש דבר שהיה צריך בו חיזוק, והיה כותב עליו ספר, כמו ספר “שמירת הלשון” ועוד ספרים, והיה מוכר ספרים. בקשו ממנו בני משפחתו כי יטול על עצמו משרה של רבנות באחת העיירות, ויתפרנס ביתר רחבות. אמר להם: לו הייתי מחפש כסף וכבוד, הייתי עושה זאת ברצון, אך מחפש אני רק את מה שהקב”ה רוצה שאעשה ובמה שאפשר להרבות כבוד שמים ולתקן עולם במלכותו יתברך, זה הדבר העיקרי, גם אם אין בזה כסף וכבוד, אך יש בזה את רצון ה', וזה הדבר החשוב ביותר בשבילי.