לסור ולראות

במראה הסנה, מאריכה התורה לבאר מה היו המחשבות של משה רבנו, והדבר צריך ביאור מה עומק הענין ומה המעלה של המחשבות הללו? מבאר הספורנו כי אין כאן סתם רצון לראות, אלא להתבונן וללמוד, שכן הוא הבין שיש כאן מראה שכינה, וזכה לכל הגילוי הנורא על פי מאמר חז”ל: “הבא ליטהר מסייעין אותו”.

ומבאר עוד בספר “מכתב מאליהו” שהיה משה רבנו מוכן לסור מדרכו, כדי לזכות לראות את המראה הגדול של הסנה, וזה גרם לכל גדלותו וזיכהו לגילוי שכינה. וכן בכל ענין שאדם מתפעל מפלאי הבריאה ומדברים היוצאים מגדר הטבע ומתבונן בהם, זוכה לגילויים נוראים ונפלאים כמו אאע”ה שהתבונן בבריאה, וראה בירה דולקת עד שהציץ עליו בעל הבירה והכיר את בוראו.

וכבר דרשו חז”ל “ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי על נהר כבר”, אך אעפ”כ השפחה נשארה שפחה, ויחזקאל זכה להיות מהנביאים הגדולים שגילה מראות אלוקים. וצריך להבין במה זכה יחזקאל לגלות את כל המראות הללו יותר מכל אלו שראו מראות גדולים יותר ביציאת מצרים? אומרים בעלי המוסר, יחזקאל התבונן וסר לראות וללמוד את המראות, ולכן זכה לראות וללמד מעשה מרכבה. וכן בכל אדם המתבונן וסר לראות ולהתעורר אם זה על ידי ספרי מוסר או התבוננות במעשיהם של צדיקים, שאז יזכה להשפעה גדולה מן השמים.

מסופר על החפץ חיים אשר היה בצעירותו דבוק ברבו רבי נחום מהורדנה, ולמד ממנו דרכי חיים שהשפיעו על אישיותו ומעשיו למשך כל ימי חייו. מדי יום ביומו, היה הח”ח שם לב שרבו רבי נחום נעלם בחצות. התחקה איפוא אחר עקבותיו, וראהו נכנס לבית הכנסת כשהוא נועל את הדלת בפניו. חפץ הח”ח לדעת מה עושה רבו, ותכנן להישאר אחר תפלת ערבית בבית הכנסת ולהסתתר בעזרת הנשים, הגבאי ינעל את הדלתות והוא ימתין לבוא רבו בחצות הלילה. וכך עשה. הגיע הרבי מהורודנה ולא ידע כי הנער מתחבא בעזרת הנשים. עלה על הבימה הוציא ספר קבלה והחל להגות בו. פתאום ראה הח”ח אש קודש בוערת סביב רבי נחום, והמראה מבהיל ונורא. כל גופו של הנער החל רועד מול חיזיון זה, ועד הבוקר כאשר פתח הגבאי את בית הכנסת היה הנער משותק למקומו בפחד. מראה זה נחרט בלבו כל חייו כאש התורה, כעין חכמי הגמרא אשר היו עוסקים במעשה מרכבה והיתה אש מלהטת סביבם.

באדיבות עלון “פניני הפרשה”, לצפיה בעלון במלואו לחץ כאן