הזכות להגיע לבית ה’

ויביאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש – רש”י מפרש: אל המקום הזה, זה בית המקדש, ויתן לנו את הארץ הזאת, זו ארץ ישראל. ויש להבין מדוע מקדים את בית המקדש לפני ארץ ישראל, הרי קודם באנו לארץ ישראל ואח”כ נבנה בית המקדש? וכמו שאומרים בהגדה של פסח: אילו הכניסנו לארץ ישראל ולא בנה לנו את בית המקדש, דיינו.

אלא ידוע שכל השפעה של קדושת א”י והשראת השכינה, נובעת מקדושת בית המקדש. ולא רק ההשפעה רוחנית אלא גם ההשפעה הגשמית מושפעת מקדושה זו, כי ע”י בית המקדש היה טעם בפירות, ולכן הקדים הפסוק “ויביאנו אל המקום הזה” שהוא בית המקדש, ואחר כך “ויתן לנו את הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש”, שע”י בית המקדש, יש שפע גדול בא”י שתהיה זבת חלב ודבש.

עיקר מקרא הבכורים הוא להודות על הזכות שזכינו לבוא לבית המקדש ולהביא את הפירות. כך עלינו להרגיש בבואנו לבית הכנסת ולבית המדרש. עלינו להודות על הזכות להגיע למקום הקודש, ולכן פתח דוד המלך את ספר התהלים בפסוק “אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב”, כי זה האושר הגדול והזכות להיות מיושבי בית המדרש ולא מיושבי קרנות.

מסופר על רבי יחזקאל אברמסקי זצ”ל שכאשר היה אב”ד בלונדון, כינס פעם את המתפללים ושח להם את הרגשתו בבואו לבית הכנסת, וכך אמר: יש אנשים שחושבים שכאשר הם באים להתפלל, הם עושים דבר גדול והקרבה גדולה, ובפרט אם באים מוקדם, כי הרי יש אנשים שאינם באים כלל. עתה באתי, סיפר הרב, מבית החולים, שם אמרו לי האנשים כי היו משלמים כל הון כדי לזכות לבוא לבית הכנסת! אם זכינו להגיע לבית הכנסת להתפלל, זה שווה מליונים, וזו צריכה להיות ההרגשה, כדברי דוד המלך ע”ה “ואני ברוב חסדך אבוא ביתך” זה החסד הגדול זכות להגיע לבית ה'.

באדיבות עלון “פניני הפרשה”, לצפיה בעלון במלואו לחץ כאן