הלכה יומית ממרן ראש הישיבה שליט”א – מתעדכן

*הלכה יומית מפי מרן רבנו ראש הישיבה שליט”א – יום ששי כ”ד  אב תשפ”ג*

נושא ההלכה: “שהחיינו” על פרי חדש

בן איש חי (ש”א פרשת ראה הי”ד-ט”ז):

פרי שלא נגמר בישולו אינו מברך עליו שהחיינו. וכשיבוא לאכול אותו אחרי שנגמר בישולו, יש מחלוקת אם יברך עכשיו שהחיינו או לא יברך. לכן אדם ימנע מלאכול פרי כזה. ואם אכל פרי שאינו נגמר בישולו לא יברך, וכשיגיע זמן הבישול שלו יחפש מישהו אחר שיברך ויפטור אותו, או שיאכל פרי אחר איתו ויכוין על שניהם.

אכל ושכח ולא בירך שהחיינו, יש אומרים שיברך על מה שיאכל אחר כך, ויש אומרים שאין לברך כי כבר טעם.

כתוב בירושלמי שרבי אלעזר היה מצמצם בפרוטות ואוכל פרי חדש פעם אחת בשנה, למה? כי רבי אלעזר היה עני. ידוע הסיפור במסכת תענית, שפעם בחלום אמר לקב”ה: למה בראת אותי במזל הזה? אמר לו: אתה רוצה שאני אהפוך את העולם ותיברא במזל טוב?! אמר לו: תהפוך את העולם בשבילי?! כמה נשאר לי לחיות? אמר לו: נשאר לך פחות, אמר: טוב לא צריך. ובכל זאת הוא התעשר. ואח”כ נפטר רבי יוחנן, והיה רבי אלעזר בן פדת שנה אחת ראש ישיבה, ואז התעשר. והוא אמר במסכת יומא (דף ע”א) אלו שנותיו של אדם שמתהפכות עליו מרעה לטובה, ובזה הוא מדבר על עצמו. אבל לפני שהתעשר לא היה לו כסף, ולכן היה מצמצם בפרוטות לקנות פרי חדש פעם אחת בשנה ולברך עליו, כי בזמנם היו מברכים “כשרואים” פרי חדש, ואם אדם רואה ואינו אוכל – זה עינוי נפש בשבילו, לכן מצמצם וקונה ואוכל ומברך.

*לע”נ הרבנית הצדקת אסתר בת זהירה ע”ה, אשת מרן שליט”א. ובתו גאולה בת אסתר ע”ה*

*הלכה יומית מפי מרן רבנו ראש הישיבה שליט”א – יום חמישי כ”ג אב תשפ”ג*

נושא ההלכה: להעלים דבר שיגרום למחלוקת. 

בפרשת השבוע כתוב כל פעם “אל המקום אשר יבחר ה'”, “אל המקום אשר יבחר ה'”, מה הוא המקום? לא כתוב. משה רבנו ידע את המקום הזה, ורמז אותו ביום האחרון: “לבנימין אמר ידיד ה’ ישכון לבטח עליו”, כלומר בית המקדש יבנה בחלקו של בנימין. אבל לא רצה לגלות את זה, כי אז יריבו כל השבטים, כל שבט אומר: אני צריך לגור על יד בית המקדש, למה אני צריך לטלטל את הקרבנות עד סוף העולם? לא רוצה לגור שמה. ויתחילו המריבות ביניהם. לכן אמר “המקום אשר יבחר ה'”, כרגע אף אחד מאתנו לא יודע, ומה שה’ יבחר – יבחר. 

צריך ללמוד לקח, כל דבר שעלול לגרום מחלוקת – לא יגלה אותו, אלא יסתום עד שיגיע הזמן. הרבה פעמים אתה לומד מהתורה דברים נפלאים. אילו משה רבנו אמר לישראל “אני חוזר אחרי ארבעים יום”, אז אולי ארבעים וחמשה ימים ואולי חמשים יום, ולא היה קורה כל הסיפור של העגל. אבל הוא אמר להם “ארבעים יום”, טעו ביום אחד, “דניא כלאת” [- העולם נחרב]

כל אדם צריך כל דבר לעשותו במיתון ובשכל ובטעם, וה’ יזכה אותנו שלא נעשה טעויות.

*לע”נ הרבנית הצדקת אסתר בת זהירה ע”ה, אשת מרן שליט”א. ובתו גאולה בת אסתר ע”ה. ור’ מישאל חדאד ז”ל בן אסתר שתבדלח”א*

*הלכה יומית מפי מרן רבנו ראש הישיבה שליט”א – יום שלישי כ”א אב תשפ”ג*

נושאי ההלכה: א. צדקה ביד ימין. ב. ה’ אלקינו לעולם ועד.

מנין לנו שכאשר נותנים צדקה, נותנים ביד ימין? לא בשתי הידים, ולא ביד שמאל, רק ביד אחת. שנאמר ואת תרומת “ידכם” (ד’ שוא נח). לא כתוב ידיכם אלא ידכם – יד אחת. לפני כן כתוב “עולותיכם וזבחיכם ואת מעשרותיכם”, כולם בלשון רבים, אבל כשמגיעה התורה ל”תרומת ידכם”, אמרה “ידכם”, משמע יד אחת. וזה יד ימין.

דבר שני, כתוב “כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו נלך בשם ה’ אלקינו לעולם ועד”. למה לא כתוב כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו “לעולם ועד” – ואנחנו נלך בשם ה’ אלקינו לעולם ועד? משום שהעמים אחרי כמה שנים יתפקחו וידעו שהאלילים שלהם לא שוים כלום, ולכן “ילכו איש בשם אלהיו” – לפי שעה, אבל אנחנו נלך בשם ה’ אלקינו “לעולם ועד”.

צריך ללמוד פשט, ולראות כמה הפשט טעים, זה משהו מיוחד.

*לע”נ הרבנית הצדקת אסתר בת זהירה ע”ה, אשת מרן שליט”א. ובתו גאולה בת אסתר ע”ה. ור’ מישאל חדאד ז”ל בן אסתר שתבדלח”א*

*הלכה יומית מפי מרן רבנו ראש הישיבה שליט”א – יום שני כ’ אב תשפ”ג*

נושאי ההלכה: א. להתפלל לאט ולבטא נכון. ב. הצדיק רבי רפאל מאזוז זצ”ל.

*- ההלכה נמסרה ע”י מרן שליט”א אתמול -*

פעם היה חכם אחד שהיה מתפלל מהר מאד, וקוראים לו “הראגוצ’ובר” – רבי יוסף רוזין. אבל הוא לא אמר שהוא מתפלל מהר, אלא אמר לתלמידיו: “המלים של התפלה מתוקות מדבש, אני רוצה לבלוע אותם”… הרב עובדיה היה אומר בדרך צחות: “ותפלתם מהרה באהבה תקבל ברצון” – אם תתפלל מהר תתקבל ברצון…

אבל למעשה זה לא כדאי, ולפעמים נבלעות אותיות. היום למשל שתי מלים “שומע תפלה” לא שמענו, “ברוך אתה ה'” – ענו ברוך הוא וברוך שמו, “שומע תפלה” – נבלע, וענו “אמן” על האויר. ומי ששמע שמע רק “לה”, זה גם בסדר… ועוד דבר, “כי לישועתך קוינו וצפינו כל היום”, “כוינו” בכ’ זו משמעות אחרת, מלשון כוייה רח”ל, צריך לומר “קוינו” בק’, מחכים ומצפים. צריך לבטא נכון ק’ וכ’, ולא לערבב ביניהם.

לכן צריך לשים לב, ולא כדאי למהר הרבה, וגם כדאי לבטא כל האותיות כהלכה. כשאדם מבטא כל האותיות כהלכה, המלים עולות למעלה תחת כסא הכבוד, ויכולים להחיש את הגאולה.

*

היום [י”ט אב] זה הפטירה של סבא רבי רפאל ע”ה, שהיה צדיק מיוחד במינו. תמיד היה מצפה לגאולה, ותמיד היה מדבר על הגאולה, ועל המשיח, ועל ארץ ישראל. הוא לא זכה לעלות, אבל העלו את עצמותיו. ופעם מוצאי שבת היה שר לי “קומו ונעלה ציון ונראה בבנין אפריון”, מכל הלב שר לי את זה. כולנו היינו מחכים לעלות לארץ לראות בגאולת ישראל. אנחנו זכינו, אבותינו לא זכו.

אבל אולי נזכה אנחנו לא רק בדבר הזה, אלא נזכה לראות בגאולה השלמה, שעם ישראל כולם יתאחדו, ואין ביניהם מריבות, ואין ביניהם ויכוחים, ואין ביניהם חילולי שבת. וכל החוצפה שיש היום תעלם מן העולם בעז”ה.

*לע”נ הרבנית הצדקת אסתר בת זהירה ע”ה, אשת מרן שליט”א. ובתו גאולה בת אסתר ע”ה. ור’ מישאל חדאד ז”ל בן אסתר שתבדלח”א*

 *הלכה יומית מפי מרן רבנו ראש הישיבה שליט”א – יום ששי י”ז אב תשפ”ג*

נושא השיעור: “ונשמרתם מאד לנפשותיכם”

“והסיר ה’ ממך כל חולי”. יש מדרש נפלא, לא בפרשה הזאת אלא בפרשת אחרי מות, בויקרא רבה: “אמר רבי אחא, ממך הוא דלא יבואו חלאים עליך”. כלומר והסיר ה’ – ממך כל חולי, המחלות באות ממך, כי ה’ ברא את האדם בריא, וברא אותו באופן ישר, אבל הוא רוצה מחלות ורוצה הרפתקאות.

זה מוסר לכל אלה שמטיילים בימי החופש, והולכים למקומות מסוכנים, ואח”כ באים להציל אותם עם “הליקופטר”. פעם היה בחור ישיבה (או בחורים), שעלה למדינה להציל אותם מאה שבעים אלף דולר. ואז התחילו החילוניים לרנן: “לצבא אתם לא הולכים, אבל אתם חולים ועולים לנו כך וכך”. דברים בטלים, הולכים או לא הולכים, המדינה צריכה לטפל בהם. אם היו ערבים היתה מטפלת בהם באין אומר ואין דברים. אבל אסור לאדם לתת להם את התענוג הזה, וצריכים לשמור על הבריאות.

הרמב”ם כותב: מי ששומע בקולי ועושה כל הדברים שכתבתי, לא יחלה לעולם, ואני ערב לו, אני נותן ערבות בשבילו שלא יחלה לעולם, עד שיזקין הרבה וימות, או אם היו לו מחלות בגופו מתחילת ברייתו. ובזה תירץ הרמב”ם, למה הבן היחיד שלו רבי אברהם חי חמשים ואחת שנה, והוא לא היה סתם אלא היה מנהל בית החולים במצרים, איך אפשר שיחלה?! יש משוגע אחד שאומר לי: אתה יודע העשיר הגדול בעולם (שכחתי מה השם שלו לא “ביל גייטץ” אלא מישהו אחר), חי שבעים וחמש שנה, איך זה יכול להיות? הרי הוא עשיר גדול. נו עשיר גדול, אז יתן למלאך המוות כסף?… מה יעשה בזה?! אם הוא שותה דברים לא בריאים, אם הוא מתאחר בלילות ומענה את עצמו, אם הוא עושה דברים לא טובים, זה מה שיהיה בסוף.

לכן תשמרו על הבריאות שלכם. יש לכם שבועיים לטייל מעט, וכל יום ויום לפחות חצי שעה או שעה ללמוד גמרא בחברותא. לא לבד, כי לבד יום אחד תקרא יומיים לא תקרא, ותאמר: אני קראתי אתמול לעשרה ימים… אל תעשה ככה, אלא תקרא כל יום, ותלמדו עם החברותא או עם הבנים והקרובים, ותראו להם את היופי שיש בתורה.

וכשתלכו לים או לכל מקום, תזהרו! אל תיכנסו עמוק, שאז אדם צועק: רבותי “עמוק עמוק מי ימצאני”, לא מי ימצאנו אלא מי ימצאני, אני נמצא עמוק. אל תעשו את זה, תשמרו על הבריאות. ובזכות שתשמרו על הבריאות, תקבלו שכר גדול, “ונשמרתם מאד לנפשותיכם”, זה כולל את הנפשות, גם ברוחניות וגם בגשמיות.

*לע”נ הרבנית הצדקת אסתר בת זהירה ע”ה, אשת מרן שליט”א. ובתו גאולה בת אסתר ע”ה. ור’ מישאל חדאד ז”ל בן אסתר שתבדלח”א*

*הלכה יומית מפי מרן רבנו ראש הישיבה שליט”א – יום חמישי ט”ז באב התשפ”ג*

*- ההלכה נמסרה ע”י מרן שליט”א בתחילת השבוע -*

השבוע יש לנו “ט”ו באב”. זה יום שמחה גדולה.

והעולם חושבים שזה היה בזמן רבן שמעון בן גמליאל, אבל לא נכון, בסוף שופטים כתוב “והיה כי תצאנה בנות שילה לחול במחולות”, משמע שכל שנה היה ככה, כאשר הגיע זמן הבציר ויש ברכה והרבה גפנים, אז השנה מבורכת. בתונס במוצאי שבת היו מברכים “בורא פרי הגפן”, והיו עמי הארץ אומרים “מאעומה”, מה זה מאעומה? מלאה על כל גדותיה, הכוס והברכה והכל. אז היו הבנות יוצאות לחול במחולות, ובזמן שבט בנימין שגזרו עליהם שלא להתחתן איתם, אח”כ אמרו: שבט שלם נגדע מישראל? אסור לעשות את זה. לכן אמרו שתבאנה בנות שילה לחול במחולות, וכל אחד יחטוף אשה. 

ומזה נשאר עד היום דומה לזה, ב”אלגריבה” בג’רבא, באים שם בל”ג לעומר, ובאות בנות עם אמותיהן, והיו הבחורים גם כן מהצד השני. ואם הבחור רואה ילדה כזאת שמוצאת חן בעיניו, אומר לאמו: תוכלי לדבר על הילדה בשבילי? ואמו הולכת וחוקרת ודורשת, ואח”כ מחליטים. לא כמו היום, שיש מחליטים קודם ואח”כ הבחור בא עם עובדה מוגמרת: זהו אני רוצה את זאת! כמו שמשון שאמר “אותה קח לי כי היא ישרה בעיני”. ואח”כ ה’ ירחם, מתחרטים וסובלים כל הזמן. לכן טוב לאדם שישאל קודם כל בעצת אביו ואמו, אביו שיודע את המשפחה שהיא משפחה טובה, ואמו שמכירה את הילדה שהיא יפת תואר באמת, ולא תהיה יפת תואר כלפי חוץ אבל בפנים ה’ ירחם. וככה בני ישראל בונים את בתיהם.

והחידוש הוא, ששבוע אחרי תשעה באב, שבוע שעבר יום רביעי היה ערב תשעה באב, מתכוננים, לובשים נעליים של בית, ולא אוכלים בשר, ולא אוכלים שום דבר, ולא שני תבשילים. עד שבאה אחת בבית חולים, שבעלה והיא התווכחו אם כוסכוס עם ירקות נחשב תבשיל אחד או שני תבשילים, אמרתי להם: אם כל הזמן מבשלים ככה זה נחשב תבשיל אחד. איזו שמחה היתה לה… “עכשיו בעלי ירקוד, הוא רוצה לאכול את זה, ואני אמרתי אולי זה שני תבשילים”…

אפילו אנשים שנראים לכאורה פשוטים, יודעים את ההלכה, שומעים את ההלכה, ומתעניינים בהלכה. אבל אנחנו יש לנו קצת אשמה, שלא יודעים לדבר איתם בשפה הנכונה. צריך לדבר איתם, ולהסביר להם שהתורה זה לא עונש לעם ישראל, זה אושר לעם ישראל. עובדה שזה אושר ולא עונש, מהחודשים האחרונים עם ההפגנות ועם הטירוף הזה, זה עם מטורף ממש, לא ראינו עם כזה בעולם שמשתגעים ברחובות, וצועקים “חופש”, כאילו לא היה להם חופש עד עכשיו. היה להם חופש, ועוד איך היה להם חופש. אבל כאשר לומדים שהתורה זה “סם מרפא”, זה רוגע ללב ולנשמה, אז כבר אחרת.

לכן בח’ באב היינו בצער גדול, ובט”ו באב שבוע בדיוק לאחר מכן, לא ביום חמישי אלא ביום רביעי ט”ו באב, יש שמחה גדולה לעם ישראל.

וגם ביום כיפור יש שמחה גדולה. מה יש ביום כיפור? אני הסברתי שביום כיפור קוראים במנחה “ערות אחותך לא תגלה”, “ערות וגו’ לא תגלה”, אז כל אחד יבדוק אם יש לו בחורה שהוא רוצה אותה, האם היא שייכת לעריות או לא. אם יגידו שהיא לא שייכת, אז אומר לאביו ולאמו: אין לי מה לעשות ביום כיפור. עוד לא היו הפיוטים שלנו, ו”סדר העבודה” שלנו שהוא מופלא מאד, ואף אחד לא מכיר אותו. יש “סדר העבודה” של רבי יצחק בן גיאת, שמופיע בספר הסליחות שלנו, אבל אף אחד לא יודע להעריך את זה.

בזמנו כשיצא הסליחות הזה, כתבו “ספר סליחות למנהגי ג’רבא ולוב”, שרק מי ששייכים לעדות האלה יקנו את הספר, בשלושים ושבעה שקלים בלבד, כמנין “זל”, כי הספר הזה זל, כבר הלך וכבר מת. אילו היו יודעים איזו חכמה יש בפיוטים, איזו גאונות, איזו אומנות – היו קופצים ורוקדים. אבל אין עם מי לדבר, אין! אתמול ראיתי בהגהות יעב”ץ בגיטין (דף נ”ז ע”א), שם כתוב שבני ביתר כאשר ראו שירושלים נחרבה לא היה אכפת להם, “אזדקור”, מה זה אזדקור? המפרשים לא אומרים. והיעב”ץ אומר “קפצו ורקדו”. אבל העולם שלנו לא יודע כלום. פעם אחת שאלתי את אחד מרבני ג’רבא: כבודו יש לו הגהות על הסליחות עם פירוש רבי שאול כהן? אמר לי: איזה הגהות? אין הגהות. הוא קורא אותם “מחג’ומה”, קורא אותם כמו “משביע אני עליכם עינא בישא עינא קמא עינא תילתא עינא צהובה עינא חמורים”… תקראו ותבינו איזו מתיקות יש בהם.

אבל מה לעשות, אני כנראה נולדתי לפני אלף שנה, ושם היו קוראים אותם במתיקות, ונפלתי בדור הזה… אבל הדור הזה כולו חושך ואפילה, לא מתיקות. אפילו אשכנזים כותבים חוברות “מסיקס של התורה” – המתיקות של התורה, המתיקות של החגים, המתיקות של תשעה באב, כולם מתוקים מדבש. אבל הספרדים איבדו את כל המתיקות הזאת. וכי יש פה קושיא? יש פה פלפול? יש פה הלכה? יש פה שמות גיטין? בהמות שכמותכם… תלמדו, יא חמורים, תלמדו! גם גדולי עולם כמו הר”ן – רבנו נסים כתב שירים, ואחרים כתבו, ורבי יהודה הלוי כתב, איפה אתם? איפה אתם? נסוגים אלף מעלות אחורנית, למה? אני לא מבין.

אתמול מצא חן בעיני הבחור הזה שעמד ליד הקורא בתורה, ועושה לו סימנים ככה ככה וככה. לא הבנתי מה זה. אמרתי לקורא: אתה מסתכל עליו? אמר לי: לא אני לא מסתכל, אני יודע את הפרשה, אבל הוא עושה סימנים אז שיעשה. אבל כדאי לכם ללמוד את זה, כדי שאם פעם תלמדו גמרא בברכות (דף ס”ב ע”א): “למה לא מקנחים בימין? מפני שמראים בה טעמי תורה”. רש”י הוקשה לו, מה זה מראים ביד ימין טעמי תורה? וכי מראים בסידור זרקא מקף שופר הולך סגולתא? ואמר: ראיתי בקוראים הבאים מארץ ישראל שעושים סימנים, זה תלשא וזה געיא וזה פזר וזה זרקא. אז כנראה הוא נשאר עוד שריד מלפני אלף שנה… שילמד אתכם את זה. ללמוד תורה עם סימנים, זה תענוג, זה נחת רוח. 

אנשים חושבים שזה ביטול תורה. אחד בא ללמוד “תיקון סופרים”, אמר לו רבו: מה זה? אתה “בעל הבית”? עוף מכאן. טפש מטופש הרב המשוקץ והמתועב הזה, בלי טעמים איך תוכל להבין את הפסוק? איך תוכל להבין את רש”י? איך תוכל להבין את הכללים? תהיה לנו “בעל בית” חמור, שאינו יודע מתי כסף (כ’ סגול) ומתי כסף (כ’ קמץ). פעם רבי מיכאל שלנו [חתנו של מרן] קרא באלעד, “וויהם כסף” (כ’ סגול), “ראשיהם כסף” (כ’ קמץ), “מחושקים כסף” (כ’ סגול). והיה מרוקאי אחד שאמר לו: איך אתה יודע פעם כסף (סגול) ופעם כסף (קמץ) ופעם כסף (סגול)? מאיפה אתה יודע? אמר לו: יש אתנח. אמר לו: מאיפה אתה יודע שיש אתנח? זו עוד שאלה… אבל כשאדם מכין הוא נהנה מכל מלה.

פעם היה אחד שאמר לי: למה אתם אומרים בורא פרי “הגפן” (ג’ קמץ)? אני בדקתי בתנ”ך ארבעים ושלוש פעמים כתוב “גפן” (ג’ סגול), ורק שלוש פעמים כתוב “גפן” (ג’ קמץ), למה אתה הולך אחרי שלוש פעמים ולא אחרי ארבעים ושלוש פעמים?! אבל מה נעשה לך, אתה יודע אתנח סוף פסוק?! הוא לא יודע כלום, בור ועם הארץ. לימדו אותם להיות בורים, והבורים האלה בני ברבורים, והברבורים בני ברברבורים, כולם בהמות, אין אחד שמשתחרר מהדמיונות. למה אומרים הגפן (ג’ קמץ)? תגידו אתם למה אומרים “עבד” (ע’ קמץ)? למה אומרים המכין מצעדי “גבר” (ג’ קמץ)? כי זה סוף פסוק, אותו הדבר כאן. שיבינו את זה. אתה לא רוצה לקבל – זה ענין שלך, אבל שתבין שאנחנו לא אומרים סתם. כל דבר ודבר שקול במשקלי השכל, ובמשקלי התבונה, כמו שהיו אבותינו לפני אלף שנה שהיו לומדים הכל. והיום בעוונות הרבים: זה אסור ללמוד, זה אסור ללמוד, זה השכלה, וזה צרפתית, וזה אנגלית, וזה בטטה, וזה פרשנדתא, וזה דלפון ואספתא… לא ככה.

אם תגדלו בעז”ה ותעבירו את הדברים שאני אומר לדורות הבאים – והיה זה שכרי. אני באתי לעולם לא בחנם, באתי לעולם ולימדתי דורות הבאים לדייק בתפלה, לדייק בתיקון סופרים, לדייק בעיון, ולא לעשות “עיון של משוגעים”. אחד כותב: “אני לא מבין את הרב הנאמ”ן הזה שמבלבל לנו את המח”. אתה חמור, וכל החמורים כולם לקחת אותם שם, “רובץ תחת משאו וחדלת מעזוב לו”, וחדלת מלהתווכח איתו. לכן אין טעם לכתוב הסכמות לשום אדם, שום דבר. אם הספר טוב – לא צריך הסכמה, ואם הספר לא טוב – חבל על ההסכמה. היה לי ספר שהמחבר כתב שם הוי”ה ותמונה שלו מתחת שם הוי”ה, ובא אלי “תכתוב לי הסכמה”. אמרתי לו: מה השתגעת? “שויתי ה’ לנגדי תמיד” זה אתה? אמר לי: לא, זה ספר טוב על פי הקבלה. מה קבלה טומבלה… אמר לי “אני אגיד לרב חיים הלוי שתכתוב לי הסכמה”. אבל יש לך חמשים הסכמות, מספר הקוראים בספר פחות ממספר המסכימים… מה אתה עושה? ספר ענק, כולו שטויות והבלים. אין לו דעת ולא תבונה, מה זה? איך ירדנו, איך ירדנו, איך ירדנו.

אתה לומד תורה, לומד מכל דבר, דרך של חיים, דרך של שמחה, ודרך של בריאות. ה’ יזכה אותי, אני מטיפול לטיפול ומבעיה לבעיה, שלוש פעמים ביום יש לי טיפול שלוקח שעה. ור’ ליאור שיהיה בריא [חתנו של מרן] מטפל בסבלנות, לימדו אותו איך לטפל… שאתם תהיו בריאים, לא תצטרכו לא לטיפולים, ולא לבלבולים, ולא לויכוחים, ועם  משוגעים לא להתווכח. “לא יצלחה בעדת משוגעים – אבל איש יהפוך נפשו למשתגעת”, כתב רבי יהודה הלוי. אף אחד לא יצליח בחבורה של משוגעים, רק בתנאי שיעשה את עצמו משוגע כמותם.

פעם היה אחד הבן של המלך שהשתגע, ואמר: “אני תרנגול אני תרנגול”. והוא יושב תחת השלחן ואוכל כמו תרנגולים. כמה שניסו לדבר אתו, “קח אוכל בריא אוכל טעים”, הוא לא רוצה: “לא לא לא”. בא חכם אחד ואמר למלך: אני ארפא אותו. נכנס גם הוא מתחת לשלחן, והתחיל לעשות כמו תרנגול, זה אומר “קוקוריקו” וזה אומר “קוקוריקו”. אמר לו: תגיד לי אתה תרנגול? אמר לו: כמו שאתה תרנגול גם אני תרנגול. שאל אותו: ולמה אתה לובש בגדים של בן אדם? אמר לו: גם אתה יכול ללבוש בגדים של בן אדם. אה טוב, התחיל ללבוש בגדים של בן אדם. והתחילו להגיד “קוקוריקו” מתחת לשלחן. אח”כ הביאו אוכל של בני אדם, ואמר לו: אני לא אוכל את זה, אני תרנגול. אמר לו החכם: גם אני תרנגול ואני אוכל את זה, בוא תראה כמה זה טעים. ולאט לאט שיחרר אותו. מי שהוא יושב עם משוגעים ומדבר איתם בשפה שלהם – הוא יכול להצליח. אבל אם אדם מדבר איתם בחכמה רמה, זה אס”ף [אתנח סוף פסוק] וזה אתנח וזה בתיך… הוא לא יבין, “מה אתה מבלבל לנו את המח, לך מפה”.

לכן תלמדו תמיד לדבר בשפת הבהמות… כתוב במדרש: “ויחכם מכל האדם” – אפילו מן השוטים. מה הפירוש? שלמה המלך ידע להתווכח עם שוטים, ולרדת לעומק דעתם, דעת עמוקה מאד. יש אחד שכתב תירוצים על קושיות שלי על “יביע אומר”, כמה קושיות בודדות, וקרא לזה “עומק יוסף”. אני קורא, לא עומק ולא כלום, עומק תחתית, עומק רום, עומק חושך, עומק אפילה. מה אתה כותב? מה אתה כותב? מה יש לך? מה אתה כותב? “עומק” “עומק”. העומק הזה סופו שילך לאיבוד, ויהיו בני אדם ישרים. תשובה נכונה – למה לא?! יש לנו מכשיר בבית, שיש בו כמה שאלות והילדים עונים, אם ענו תשובה נכונה – הוא אומר “תשובה נכונה”, ואם לא – “תשובה לא נכונה”. וכן על זו הדרך. 

כל שוטה שיש לו עט ביד – כותב. והחידוש הוא, שזה שכותב “עומק יוסף” יש לו סגנון יפה, אז איפה למדת הסגנון הזה? אם ב”כסא רחמים” למדת – עשו אותך, ואם למדת במקום אחר – לא יודעים לכתוב בכלל. היום לא יודעים כלום כלום כלום כלום! כמה שתגיד “כלום” עוד לא אמרת כלום… תגיד ותגיד ותגיד ותגיד ותגיד, “עדת בהמות רועה בשדה”. וההוא אומר “על פי הקבלה”, איזה קבלה? איזה קבלה?! הייתי בבית שמש, ובא הנכד של הרב, והביא לי דפים שהוא מוציא אותם, אמר לי: אני אשאיר לך. אמרתי לו: “אל תשאיר, אל תשאיר”. כל מה שטרח הרב עובדיה ללמד אתכם, זו הלכה וזו קבלה, לא לבלבל אחד בשני, לא עזר שום דבר, כלום. אתה נקרא על שמו ואתה נכדו (או נינו) וכותב, מה אתה רוצה ממני?!

ה’ ירחם עלינו, ויתן לנו דעת ותבונה, להודות על האמת, ונזכה לגאולה שלימה, אמן ואמן.

*לע”נ הרבנית הצדקת אסתר בת זהירה ע”ה, אשת מרן שליט”א. ובתו גאולה בת אסתר ע”ה. ור’ מישאל ז”ל בן אסתר*

*הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה שליט”א – יום ראשון כ”ז תמוז התשפ”ג* 

נושא ההלכה: א. אין משיח לישראל? ב. לצפות כל יום לביאת המשיח.

בגמרא סנהדרין יש דעה מוזרה: “רבי הלל אומר אין להם משיח לישראל, שכבר אכלוהו בימי חזקיה” – חזקיה המלך זה המשיח. “אמר רב יוסף, שרא ליה מריה לרבי הלל” – ה’ יסלח לו. הרי זכריה מתי היה? בבית שני, והוא אומר “גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים, הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע הוא, עני ורוכב על חמור ועל עיר בן אתונות”. משמע שהמשיח עוד לא בא. 

אבל איך רבי הלל אמר את זה? שאלו את הבן איש חי (נדמה לי שהוא חשב שזה הלל הזקן, אבל “רבי הלל” זה לא הלל הזקן, אלא חכם מאוחר מחכמי האמוראים), והוא הסביר כל מיני דרכים. אבל הדרך הפשוטה ביותר, מה שכתב רש”י, שאמר: אין להם משיח אלא יבוא הקב”ה ויגאל אותם בעצמו. כלומר תהיה גאולה לא בדרך הטבע. וכמו שהיה בימינו, שעם ישראל התאספו מכל העולם, ועדיין חסר לנו ברוחניות, ה’ ירחם.  אבל “אין משיח לישראל”, אלא הוא יאסוף אותם.

ועדיין קשה לי, ממה שאומרים בתפלה “ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה”. [כאן אחד התלמידים הביא למרן כוס מים, ומרן אמר: “יעבדוך עמים. תמיד הוא חושש אולי הפה שלי התייבש… תהיה בריא. מי זה הצדיק? ישראל. תמיד היה מישהו אחר ידידיה וזה ישראל, בקריאת המלה “מים” מלרע יש שני יודי”ן – “מיים”. כך היה עושה החזן אלוני שהיה קבוע פה כמה שנים, ואמרתי לו “מים” מלעיל, והוא לא שומע לי ואומר “מיים” מלרע. אז “מיים” – שני יודי”ן אחד ישראל ואחד ידידיה…]. ואיך יכול להיות “ומביא גואל” הכוונה שה’ גואל אותם? הרי משמע שיבוא אדם שהוא גואל. אלא ראיתי פירוש בספר “דרשות אל עמי”, שכתב שרבי הלל הזה היה בתקופת הנצרות, והנוצרים אומרים שההוא שלהם זה המשיח. לכן הוא אמר ברמז: “אין להם – משיח לישראל”, כלומר אין להם לנוצרים, כי משיח זה רק לישראל.

ואנחנו מקוים כל יום שיבוא המשיח. בדורות שעברו היה קשה להאמין, כי עם ישראל היה מפוזר בכל העולם כולו, ואשכנזי וספרדי לא יכולים לדבר אחד עם השני. פעם בא חכם אשכנזי לאיפה שגר רבי חויתו חורי בחו”ל במדנין (לפני שבא לאשקלון), ואמר לו: בוא נעשה ישיבה. אמר לו: אבל אנחנו לא יכולים לדבר אחד עם השני. שאל אותו: למה? אמר לו: אתם אומרים “ויכך כמאה וכלב”, ואנחנו אומרים “ויקח חמאה וחלב”, איך אנחנו יכולים לדבר ביחד? איך אפשר לדבר?!… אבל יגיע הזמן שגם האשכנזים יאמרו “ויקח חמאה וחלב”, ויוציאו מהגרון שלהם את החי”ת, כי יש להם חי”ת, רק שהם לא מבטאים אותה. צריך ללמוד את זה. 

ויגיע הזמן שכל עם ישראל יהיו באותה דעה, ולא יבלעו אחד את השני. גם אלה שעושים הפגנות בלילות בתל אביב המשוגעים האלה, מספיק מספיק, תרגעו קצת.

אנחנו עומדים היום, “תקע בשופר גדול לחרותנו, ושא נס לקבץ גלויותנו, וקבצנו מהרה יחד מארבע כנפות הארץ לארצנו” – מאתיופיה מתימן מרוסיה ומכל העולם. ואחר כך “השיבה שופטינו כבראשונה” – כרגע אין לנו שופטים טובים, יש לנו שופטים שכל דבר עושים הפוך ממה שהתורה אומרת, “אנחנו יש לנו שכל יותר גדול”… אבל השכל שלכם כמו “כעכע” אחד, אפס אחד, כלום. אבל “השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה, ומלוך עלינו מהרה אתה ה’ לבדך בחסד וברחמים בצדק ובמשפט”. נזכה לראות את כל הנבואות האלה מתקיימות לעינינו, ואסור אף פעם להתייאש – תמיד צריך לקוות.

יש אנשים שנפלו למשכב וכל רופא שבא אומר: “אין תרופה לבחור הזה”. אבל הקב”ה אומר: אתם אומרים אין לו – ואני אומר יש לו, אני שולח לו תרופה. וכך קורה. צריך אדם להאמין באמונה שלימה, שהקב”ה אין לו שום בעיה לשלוח תרופות לבני אדם ולרפא בני אדם. פעם היה מישהו שבא לחזון איש, ואמר לו: יש לי תרופה אחת באמריקה, ואנחנו נמצאים בזמן מלחמת העולם השניה, מי יביא לי את התרופה? היא צריכה להגיע עד יום רביעי ואנחנו ביום ראשון, ואם לא תגיע עד יום רביעי אין לי תקוה. אמר לו: אתה יודע מה עשה הקב”ה בארבעה ימים? שאל אותו: מה עשה? אמר לו: ברא את השמים ואת הארץ את הימים את השמש והירח וכוכבים, אז קשה לך להטיס לך תרופה מאמריקה? התפלא: באמת? אמר לו: כן. והנה ביום רביעי הגיע מישהו מהמטוס ואמר לו: זו התרופה שלך – קח.

 *לע”נ הרבנית הצדקת אסתר בת זהירה ע”ה, אשת מרן שליט”א. ובתו גאולה בת אסתר ע”ה*

*ההלכה היומית מפי מרן רבנו ראש הישיבה שליט”א – יום ששי כ”ה תמוז תשפ”ג*

נושא ההלכה: רחיצה במים ואכילת בשר

בימים האלה לא הולכים לשחות בים. ואע”פ שיש מתירים, אבל שמעתי מאדם לא כ”כ דתי שרוב הטביעות קורות בימים האלה. לכן לא כדאי ללכת בבין המיצרים לים.

להתרחץ בערב שבת הזה ובערב שבת הבאה – אין שום בעיה. אבל מראש חודש אב, בג’רבא נהגו שלא להתרחץ במים חמים. ככה כותב ברית כהונה. מן הדין לא חייבים ואפשר להתרחץ, כי האיסור הוא רק בשבוע שחל בו, ורק במים חמים, ורק כל הגוף. אם אדם רוחץ רק את פניו ידיו ורגליו במים חמים, מותר. ואם אדם רוחץ במים קרים, ויש הרבה שרוחצים במים קרים בימים האלה, מותר וגם לפני שבוע שחל בו מותר. ורק לפי מנהג ג’רבא מחמירים מראש חודש.

כמה שהגלות מתארכת – כמה שמוסיפים חומרות. ורואים את זה. בזמן המדרש היו בסעודה מפסקת אוכלים בשר ושותים יין, עד שבאים לומר “איכה” והראש שלהם סחרחר מהיין, אז גזרו חכמים שאדם לא יאכל בשר ולא ישתה יין בסעודה מספקת. זה כתוב במשנה. אח”כ ראו שאנשים לא מרגישים את התענית התחילו לגזור מראש חודש. ועד היום מראש חודש לא אוכלים בשר. חוץ מיום ראש חודש ממש, שמותר לאכול בשר. אמנם גם בזה יש מחלוקת, אבל לדידן מותר לאכול בשר. 

ביום ערב תשעה באב, הרמב”ם כותב: “מימינו לא אכלנו תבשיל בערב תשעה באב”. בשר הוא לא אמר כלום, אבל תבשיל בערב תשעה באב לא. אבל לפני ערב תשעה באב מותר. והתימנים אוכלים. בתונס אוכלים “נקניקים”, ואומרים שזה בשר מלוח ולא שוה לבית המקדש, כי בבית המקדש אין דבר כזה בשר מלוח. אבל מרן כותב שזה אסור, ולא כדאי. ולכן יש לנו מראש חודש אב עד תשעה באב.

בצרפת החנויות של בשר כשר פתוחות כל השבוע, למה? כי יש כאלה שלא רואים בשר אז קונים טרף ובשר חזיר והכל רח”ל. לכן בשבילם מותר לפתוח. וגם לאנשים שומרי תורה ומצוות, אם יש אדם חולה שחייב לאכול בשר, מותר להם לאכול בשר.

אבל גם בחלב יש המון דברים שמשביעים ומזינים, לכן מי שאינו מוכרח לאכול בשר – שלא יאכל. פעם בא השכן שלי ואמר לי: אני חייב לאכול בשר כי אני חולה ב”אולקוס”, שאלתי לאבא, ואמר לי: תגיד לו שיאכל ירקות, כי הם מבריאים יותר מבשר. וזה דבר ידוע שהירקות מבריאים יותר מבשר. ויש לנו כמה דברים טובים שאנחנו לא מודעים אליהם. 

אתמול הביאו לי כתבה ש”קוקה קולה” יש בה המחלה, ולכן צריך להיזהר ממנה. עשרים שנה אמרו שמה שכתוב שמה “ספרטיים” זה בסדר גמור וזה בריא, והתברר שזה לא בדיוק ככה. לכן מי ששותה קולה – ישתה פחות, ישתה מעט. וה’ יעזור שלא יבוא עם ישראל לידי מחלה ולא לידי שום דבר רע.

*לע”נ הרבנית הצדקת אסתר בת זהירה ע”ה, אשת מרן שליט”א. ובתו גאולה בת אסתר ע”ה*

*הלכה יומית מפי מרן רבנו ראש הישיבה שליט”א – יום שלישי כ”ב תמוז תשפ”ג*

נושאי ההלכה: א. קריאת ספר “איוב”. ב. “סבירות” – רק של התורה

כל שנה כשקוראים “איוב” בתשעה באב, לוקח לנו שעתיים וחצי ואנחנו עייפים, אז יש לי הצעה: לקרוא חצי איוב בלילה וחציו השני ביום. וכמו שעושים להבדיל במשלי, בחוץ לארץ חילקו את משלי לשש שבתות מפסח עד שבועות, וכל שבת קראו כמה פרקים חמשה-ששה פרקים. וגם באיוב אפשר לעשות ככה, ולהגיע לאיזה קטע טוב באיוב ולעצור שם.

דרך אגב, רבי מיכאל סגרון כתב פירוש על “איוב”, והסגנון שלו יפה מאד. ויש לו גם פירוש על יהושע ושופטים. כדאי לקנות את הספרים שלו, גם שהוא מרבני הישיבה, וגם שיש לו סגנון יפה, וגם לעודד אותו להוציא עוד ספרים. כאשר לא קונים זה לא בסדר, פירושו: אתה יכול לכתוב – אנחנו לא קוראים. לא! אתם צריכים גם ללמוד ממנו את הסגנון, כי יש לו סגנון יפה מאד. הוא בנוי על המלבי”ם, אבל הסגנון שלו ברור ובהיר ופשוט. לכן כדאי לקנות את הספרים שלו, גם על איוב וגם על יהושע שופטים. כמה יכול לעלות? מאה שקל – מאה חמשים ביחד, כדאי לקנות וללמוד בזה.

אתמול היתה כותרת בעיתון “מרכז העניינים” – “הקרב על הסבירות”. אף אחד מכם לא יודע מה זה הקרב על הסבירות. שאלתי את רבי ליאור [חתנו של מרן], ואמר לי: “זו מדינה של משוגעים”. אבל הם לא משוגעים חס וחלילה, הם חכמים מאד, וכל אחד אומר “הסברא שלי עדיפה מהסברא שלך”. אם למשל החליטו בכנסת איזה דבר בדעת רוב, אז השופטים “העליונים” אומרים “הסברא שלנו אחרת”. למשל אם יכול להיות אריה דרעי שר בממשלה, הוא לא יכול להיות כי הורשע פעם בעבירה שיש בה קלון גניבה וכדומה, אז הוא לא יכול להיות אף פעם, ואפילו שעברו עשר שנים ומאה שנה הוא לא יכול להיות. זה פירושו “סבירות” – סבירות של השופט. אין מקור לדבר הזה ואין חוק, אבל סבירות – סברא ישרה. כמו שהיה אומר הרב משה לוי: “מחלוקת בין האחרונים כולם מסברא ישרה”. גם רבי חיים מוולאז’ין אומר ככה: “אם תתבונן תראה שכל המחלוקות בין הראשונים נובעות מסברא ישרה”. אבל הגמרא אומרת, שאחד אומר לחבירו “רחמנא ליצלן מדעתא דידך”, והוא אומר לו “אדרבה רחמנא ליצלן מדעתא דידך”. ובמקום אחר נפלו כתלי בית המדרש, אחד אמר בגללי ואחד אמר בגללי. אתם יודעים איפה הגמרא הזאת? [התלמידים: כתובות דף מ”ה]. אבל גם במציעא דף כ’ ע”ב: “פקע ארזא דבי רב” – נפל הכותל של בית המדרש. 

השוטים האלה, אם ימשיכו בדרך הזאת – הם מביאים את החרבן. חרבן בית שני בא מזה, ממריבות וויכוחים, זה לא רק “קמצא ובר קמצא”, זה רק אחד הסיפורים, אלא שנאת חנם שהיתה בין העם אז. והיום ה’ ירחם, כל הלילות מעכבים את כולם. ואמר לי מישהו: “אני נוסע באוטובוס נסיעה של עשרים דקות, ולוקחת לי שעה וחצי”. שעה וחצי! פה הפתעה, פה הפרעה, ופה חסימה. מה זה? שכחו כמה עלתה המדינה הזאת, בכמה דמים של עם ישראל, וכמה נשפכו דמים על הדבר הזה. ככה עושים? אתם בני אדם? אתם נחשים בדמות בני אדם.

וההוא אומר בלי שום טעם: “אני סובר ככה”, “אני אומר ככה”. מי אתה בכלל? היום כאן ומחר שם למטה. במקום שישמע דברי חבירו ויעשו בחירות, אבל השופטים שנבחרו מדעת עצמם, “חבר מביא חבר” “חבר מביא חבר”, זה לא בסדר. צריכים כולם לכוף את הראש לדעת הרוב, וזו סבירות אמיתית, “אחרי רבים להטות”, ולא כל אחד יעשה מה שהוא רוצה, אז “הקרב על הסבירות” זה המלחמות על הסבירות, על הסברא הישרה.

פעם רבי יחזקאל ז”ל כתב: “הגהת מהרש”ל נראית סבירה”, מה זה סבירה? מסתברת. ואילו אנחנו יודעים בגמרא “גמיר וסביר” – לא הכוונה שהוא מסתבר, אלא “סביר” יש לו סברא טובה. אבל הם אין להם שום סברא, שום הסבר, שום “בתיך”, ושום דבר. כל אחד לפי הרצון שלו מחליט. 

אבל יגיע הזמן שבמקום כל הסברות האלה, ניקח כוס של קידוש כאשר יפלו כל הדמיונות האלה, ונאמר “סברי מרנן” – סברי הסברא שלנו זה מרנן ורבנן. תפסיקו לשגע אותנו, תפסיקו. זו מדינה שהולכת אחור ולא לפנים, עזבו את התורה, עזבו את החומש, עזבו את היושר, עזבו את האמת, “וילכו אחרי ההבל ויהבלו”. הרב עובדיה אומר: “אחרי ההבל ויהבלו” בגימטריא “כדור סל”. איני יודע עכשיו אם זה בדיוק, תעשו חשבון, זה גימטריא כדור סל. ולא רק כדור סל, כדור רגל וכדור עף וכדור עש… כולם חושך ואפילה. אתם צריכים להבין שאין שום סברא חוץ לתורה, הסברא של התורה זו הסברא הכי נכונה בעולם. ה’ ירחם.

*לע”נ הרבנית הצדקת אסתר בת זהירה ע”ה, אשת מרן שליט”א. ובתו גאולה בת אסתר ע”ה*

*הלכה יומית מפי מרן רבנו ראש הישיבה שליט”א – יום שני כ”א תמוז תשפ”ג*

נושאי ההלכה: א. הכין ופעל “זהרי חמה”. ב. תחילת הגאולה בימינו. ג. “תקע בשופר גדול” – “השיבה שופטינו”

“אל ברוך גדול דעה הכין ופעל זהרי חמה”. מה זה זהרי? מספיק לומר הכין ופעל את החמה, מה זה “זהרי חמה”?

אלא כתוב בגמרא (ביומא דף ל”ז) שאמו של מונבז הילני המלכה עשתה משהו מעל ההיכל, כי ההיכל היה גבוה מאה אמה, והיא עשתה כמו מראה מעל ההיכל, שבבוקר כאשר זורחת השמש רואים את הזהרורים של השמש, ואז יודעים שהגיע זמן קריאת שמע. ועכשיו כשאנחנו אומרים ברכת יוצר אור, עדיין השמש עצמה לא עלתה, אבל יש זהרורים של חמה, ולכן אומרים “הכין ופעל זהרי חמה”. הזהרורים שאתה רואה במקום שיש אור שיש זהרורים מסביב, זה “זהרי חמה”.

וגם גאולת ישראל לא תבוא בבת אחת, אלא תבוא בזהרורים, ואחרי הזהרורים יש שמש ממש.

לפני שבע מאות שנה היה חכם שכתב פירוש על ספר דניאל, ונדפס בימינו כתב יד, ושם הוא אומר: “רק כעבור שבע מאות שנה יש סיכוי לגאולה”. איך הוא ידע את זה? לא יודע.

אבל רבי כלפון ע”ה שלא ראה את כתב יד הזה, אמר: “אני כיוונתי לזה, אני ובן דודי רבי יעקב כהן”. מה הוא כיון? כתוב בדניאל “עד ערב בוקר אלפים ושש מאות ונצדק קודש”. ויש בזה כל מיני פירושים, אבל הוא אמר שהפירוש הפשוט הוא, אלפים ושלוש מאות שנה מזמן דניאל, מתי דניאל ראה את המחזה הזה? בשנת שלושת אלפים ת”ח, כי זו שנת בנין בית שני, אז בערך בזמן הזה. ועוד אלפיים ושלוש מאות שנה, זה חמשת אלפים תש”ח. הוא כתב את זה עוד לפני קום המדינה, ברוח הקודש כתב את זה.

ואותו חכם שחי לפני שבע מאות שנה, הוא לא כתב את החשבון הזה, אלא הוא אמר: “אני חושב שהגאולה יש לה הרבה זמן, עוד שבע מאות שנה”. ראיתי את זה פעם ב”הצופה” ולא האמנתי, ואח”כ הגיע אלי הספר. ויש לי אותו בבית, מתי שתרצו אני אראה לכם את הספר.

לכן אדם יידע שהיום בימינו זה זמן הגאולה, אבל אנחנו לא בסדר, ואנחנו משחקים על הגאולה. כמו שאמר רבי יצחק מבריסק – הגרי”ז רבי יצחק זאב וילוילי. (מה זה “וילוילי”? באידיש הזאב נקרא “וילוילי”. לא ידעתי איזה שם משונה זה “וילוילי”, אבל זה זאב בלועזית באידיש). אז הרב וילוילי אמר בקום המדינה “זה היה חיוך מהקב”ה אלא שהציונים קלקלו את זה”. מה נעשה?! אבל כמה שהם מקלקלים – ככה התורה מתחזקת, וככה הישיבות מתרבות.

לכן “תקע בשופר גדול לחרותינו”, זה מתקיים בימינו. בכל העולם כולו באים היהודים לחון את ארץ ישראל, ואפילו מדינות שלעולם לא חלמנו עליהם, כמו האתיופים וכמו התימנים. לא ידענו שיש תימנים בעולם, רק לפני מאתים שנה מישהו כתב ספר עליהם, והנה הם הגיעו, ומחזיקים בדעתם “מה שאנחנו אומרים – זהו”… בורא פרי “הג’ופאן”, מה זה הג’ופאן? גימ”ל קמץ זה או כמו חולם, ופ”א סגול זה כמו פתח, ו”המלה “גפן” מלרע לא מלעיל, לכן “בורא פרי הג’ופאן”. פעם היה לנו אחד בחו”ל שמברך ככה על ההבדלה, וכולם היו צוחקים, והוא לא ידע למה צוחקים עליו… והנה היום באו מכל העולם.

אבל חסר לנו “השיבה שופטינו”, יש לנו השיבה שופטינו? יש לנו שופטים שאין כמותם בעולם… לא רוצים להרפות, “אנחנו השופטים”, “מלא כל הארץ משפט”. אבל גם זה יסתדר, “השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה”, “ומלוך עלינו מהרה אתה ה’ לבדך”, לא צריך שום שופטים, “בחסד וברחמים בצדק ובמשפט”, במהרה בימינו אמן.

*לע”נ הרבנית הצדקת אסתר בת זהירה ע”ה, אשת מרן שליט”א. ובתו גאולה בת אסתר ע”ה*

*הלכה יומית מפי מרן רבנו ראש הישיבה שליט”א – יום ראשון י”ג תמוז תשפ”ג*

*- ההלכה נמסרה ע”י מרן שליט”א בשבוע שעבר ביום ששי -*

נושא ההלכה: א. סך הפסוקים בפרשת “בלק”. ב. איסור צער בעלי חיים.

כמה פסוקים יש בפרשה שלנו [בלק]? מאה וארבעה. וכתוב בחומשים: כמנין “מנוח”. אבל יותר טוב לומר כמנין “מדין”, כי מדין מוזכרת בפרשה, אבל מנוח איפה מנוח? בהפטרה של פרשת נשא. מדין כתוב “ויאמר מואב אל זקני מדין”, “וילכו זקני מואב וזקני מדין”. והמלה “מדין” זה 104. (מישהו כתב את זה).

*

עוד דבר, יש מחלוקת מה דעת הרמב”ם אם פסק כמאן דאמר צער בעלי חיים דאורייתא או דרבנן. נחלקו בזה מרן הכסף משנה והגר”א (ואיני זוכר את דעותיהם בדיוק). אבל יש הוכחה שדעת הרמב”ם דאורייתא, כי הוא כותב במורה נבוכים שיש מדרש של חכמים: “ויאמר אליו מלאך ה’ על מה הכית את אתונך” – מה זה “על מה”? מכאן לומדים שצער בלי חיים דאורייתא.

אסור לאדם לצער שום בעל חי, רק אם מצער אותו. או שהוא יכול רק לפנות אותו, אז שיפנה אותו. אמנם רבנו הקדוש גם כאשר פינה את החתולים שהיו בביתו, קיבל על זה עונש שנים רבות, למה? כי לא היה צריך לפנות רק בנחת, וכאילו יגיד להם: יש לכם מקום חדש, יש לכם מקום יותר טוב… איך ישים אותם בבית? אבל לפי ערכו של רבנו הקדוש, נענש גם על הדבר הזה.

לכן כל אדם יזהר שלא לצער בעלי חיים. בילדותי הייתי רואה נמלים שטים על יד המים, והייתי מטביע אותם במים ואחר כך מוציא אותם, שיגידו לי “תודה”… לא עושים ככה. אל תיגע בהם, תן להם לטייל. רק אם נכנסים לאוכל אין ברירה, תגרש אותם. 

תלמד לקח לכל החיים: אל תצער שום בן אדם חנם, אלא אם גמלך רעה – תתרחק ממנו.

*לע”נ הרבנית הצדקת אסתר בת זהירה ע”ה, אשת מרן שליט”א. ובתו גאולה בת אסתר ע”ה*

*הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה שליט”א – יום ששי י”א תמוז התשפ”ג* 

נושאי ההלכה: א. “אוי מי יחיה משמו אל”. ב. בלעם לא אמר מעצמו כלום.

“וישא משלו ויאמר אוי מי יחיה משמו אל”. הפסוק הזה סתום וחתום, לא קשור לפניו ולא קשור לאחריו. אבל יש מדרש נפלא בילקוט שמעוני, שהשמיטו אותו בספרי האחרונים, והיום החזירו אותו: “רבי אלעזר הקפר אומר, ראה בלעם ברוח נבואה (יש לו נבואה משלו), שעתיד אדם אחד שיקום בסוף הדורות, ויאמר שהוא בן של הקב”ה, ויעשה את עצמו אלוה, והרבה יהיו טועים אחריו, ואחר כך כמה גזירות באות לעם ישראל. ועל זה אמר “אוי מי יחיה משמו אל”, ממי ששם עצמו אל. זה המדרש. והכוונה על אותו האיש.

ואני מצאתי רמז נפלא שהפסוק מדבר עליו. המלה “משמו” כתובה בלי ו’, וזה עולה כמנין השם שלו “ישוע” (386). “יחיה” בגימטריא 33, והוא חי רק 33 שנים. “אוי מי יחיה” – מי יכול לחיות מהגזירות שבאות מכח הבן אדם הזה? בגללו נהרגו עשרה מליון בני אדם. כך מצאו החוקרים, שבגלל האינקוזיציה וכל הצרות שלה, נהרגו לא פחות מעשרה מליון בני אדם.

לכן הרבה דברים שאמר בלעם, אנחנו לא מבינים אותם, והגיע הזמן להבין אותם. 

*

האשכנזים מתחילים בתפלה “מה טובו אהליך יעקב”, מי אמר מה טובו? בלעם. וכי זה טוב להתחיל תפלה עם פסוק של בלעם?

אלא בלעם לא אמר כלום, הוא קיבל דברים ואמר אותם כמו שהם. וכמו דבורה, שמותר לנו לאכול את הדבש שלה, כי היא לא מוציאה את זה מגופה, אלא היא מקבלת את זה מהפרחים ומכניסה אותם בפינה, ואחר כך אפשר להוציא את זה ממנה. אותו הדבר בלעם היה ככה. כתוב “שוב אל בלק וכה תדבר”, מה זה וכה תדבר? השכינה שנקראת “כה” היא תדבר, לא אתה. אתה רק “פונוגרף” שלה, אבל השכינה היא מדברת. לכן אומרים “מה טובו אהליך יעקב”.

ולכן מצאו בדברי בלעם הרבה סודות. ואפילו תקומת המדינה בימינו, ואפילו מלחמת דוד, מצאו אותם. באור החיים מצא אותם. אדם צריך רק להעמיק בדברי התורה, וימצא בה פנינים ומרגליות.

*לע”נ הרבנית הצדקת אסתר בת זהירה ע”ה, אשת מרן שליט”א. ובתו גאולה בת אסתר ע”ה*

*הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה שליט”א – יום חמישי י’ תמוז התשפ”ג* 

נושא ההלכה: נס מבצע “אנטבה”.

השבוע היה מבצע “אנטבה”, ביום ששה בתמוז (לא זוכר באיזו שנה).

אבל תמיד באותו הזמן חלה פרשת “בלק”, מה הקשר בין אנטבה לבלק? כי אנטבה זה היה נס גדול מאד. ורק דברי ההפטרה התאימו לו: “והיה שארית יעקב בגוים” — מה נשאר לנו? בשואה הלך מה שהלך, והכופרים הלכו מה שהלכו. “בקרב עמים רבים”. “כאריה בבהמות יער” – עוברים ממדינה על מדינה על מדינה, כמו אריות. “ככפיר בעדרי צאן” – אריה זה הגדול, כפיר זה הקטן. “אשר אם עבר ורמס וטרף ואין מציל” – עוברים ורומסים וטורפים ומצילים את היהודים, ואין מציל מהגוים, כי הגוים לא ישאר מהם כלום.

“אנטבה”, האשכנזים כותבים “אנטבע” בעי”ן, כי עי”ן שלהם זה סגול. מה זה אומר? שהנס הזה זה לא בטבע, “אנ-טבע” – אין טבע, זה לא טבע, זה מעל הטבע.

פעם אמריקה ניסתה לעשות דבר כזה, ויצא לה “פאשלה”. לא כל אחד יכול לעשות, רק לעם ישראל יש השגחה מהשמים. ואפילו שההשגחה הזאת לא תמיד רואים אותה, אבל תמיד יש לנו השגחה. אם אדם יבדוק כמה נסים נעשו לנו, וכמה נסים היו באמריקה לטובת ישראל. מישהו כתב שכל פעם שאמריקה עושה טובה לישראל היא מקבלת שכר, ואם היא עושה רע לישראל היא מקבלת עונש. ואמר: “יש מאה מקרים כאלה”. אני לא יודע אותם, אבל מישהו עיתונאי לא יהודי כתב את זה.

לכן צריכים להתפלל ולהודות, שעם ישראל יחזרו כולם בתשובה, ויהיה להם רק טוב וחסד כל הימים.

*לע”נ הרבנית הצדקת אסתר בת זהירה ע”ה, אשת מרן שליט”א. ובתו גאולה בת אסתר ע”ה*

*הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה שליט”א – יום חמישי י’ תמוז התשפ”ג*

*- הלכה זו נמסרה ע”י מרן שליט”א ביום רביעי י”א סיון התשפ”ג-*

נושאי ההלכה: א. אין תחנון עד י”ב בסיון. ב. “ותו לא” בקמץ.

אחרי חג השבועות יש לנו ששה ימים שאין אומרים בהם תחנון, למה? כי היה בהם תשלומין לקרבנות של החג. בכל החגים יש שבעה ימים, ובשבועות יש יום אחד, אז אחרי שבועות יש עוד ששה ימים, מז’ בסיון עד י”ב בסיון, להקרבת הקרבנות של התשלומין, וזה “יום טבוח”.

בחוץ לארץ יש לנו ככה: חמשה ימים לפני חג השבועות – א’ ב’ ג’ ד’ וה’, ואח”כ יומיים חג השבועות – ו’ וז’, ואח”כ חמשה ימים – ח’ ט’ י’ י”א וי”ב. בכל הימים האלה לא אומרים תחנון. מחר [יום חמישי] זה י”ב בסיון, ואח”כ אומרים תחנון.

אז אמרו על זה רמז יפה בשם רבי שמעון גז ז”ל. הוא היה דרשן מעולה. יש לו ספרים “גז צאנך”, ורואים בהם את המתיקות שהיתה בדרשה שלו. הוא יכול לדבר שעה-שעתיים ואדם לא יתעייף. והוא יכול להסביר גמרא לתלמידים שלו בנחת ובשלוה. יום אחד הלכתי אליו אחרי שנסגרה ישיבת “חברת התלמוד” במקום אחד ונשארה במקום אחר, והיו אומרים לו התלמידים: “הרב כל יום אנחנו מגידים שיעור [לפי שיטת הלימוד שלנו שהתלמיד אומר את השיעור בכיתה], אולי היום הפעם תגיד אתה”… והוא הסכים, ואמר להם: “אני מגיד שיעור”. והגיד את השיעור. פעם אחת התלמידים שם ראו בתוספות שאמרו “פרק הגוזל בתרא”, וחיפשו בכל התלמוד אם יש פרק “הגוזל בתרא”, ולא מצאו פרק כזה. אח”כ במקרה עברתי שם, ואמרו לי: מה זה הגוזל בתרא? אמרתי להם: יש שני פרק “הגוזל” בבבא קמא, יש “הגוזל” הראשון ויש “הגוזל” ומאכיל. על הראשון אומרים “הגוזל קמא”, ועל השני “הגוזל בתרא”. הם שמחו: אהה איזה פלא פלאים… חיפשו את המקור ומצאו את זה. אלו זכרונות ילדות מתוקים.

אז רבי שמעון גז היה אומר ככה: יש לנו שני לוחות ועשרת הדברות, כנגד עשרת הדברות יש לנו עשרה ימים שלא אומרים בהם תחנון, ובאמצע שני הימים של החג הם כנגד שני לוחות. זה רמז יפה מאד. ויש אומרים שבחוץ לארץ נעשה עוד יום – י”ג, אבל לא התקבלה הדעה הזאת, אלא כולנו בין בארץ בין בחוץ לארץ עושים עד יום י”ב, ותו לא.

*

דרך אגב, לא אומרים ותו “לא” (בחולם). צריך לחזור את זה ארבע מאות ושתים עשרה פעם כמנין “ותו”… כי המלה “ותו” זה בארמית והמלה “לא” זה בעברית, לכן אין ותו לא (בחולם) אלא ותו לא (בקמץ). ואם תגידו לי, הנה אשכנזים אומרים ותו לא (בחולם), אינה קושיא, כי הקמץ שלהם זה או, אז לעולם הם אומרים ותו לא בקמץ, אלא שהקמץ שלהם זה חולם, לכן הם אומרים לא בחולם. אבל אנחנו שהקמץ שלנו, ולא שלנו אלא של אבות אבותינו, הוא אה. לכן אומרים ותו “לא” (בקמץ).

*לע”נ הרבנית הצדקת אסתר בת זהירה ע”ה, אשת מרן שליט”א. ובתו גאולה בת אסתר ע”ה*

*הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה שליט”א – יום רביעי ט תמוז התשפ”ג* 

נושאי ההלכה: א. בלעם יודע דעת עליון ב. “כלם” של בלעם.

הגמרא בברכות (דף ז’) אומרת שבלעם רצה לכוין את הרגע של הקללה, שעומד לקלל ח”ו את ישראל, ברגע של הזעם של הקב”ה. הקב”ה אינו זועם אלא רק רגע אחד ביום, שנאמר “כי רגע באפו”. ובזה מובן סתירה, פעם כתוב “חסד אל כל היום”, ופעם כתוב “ואל זועם בכל יום”. לא קשיא מידי, אל זועם בכל יום, וכמה זועם? רגע, אבל חסד אל “כל היום”, כל היום חסד, ורגע אחד זועם.

אבל להכיר את הרגע ההוא, לא כל אחד יכול לדעת את זה. ובלעם היה יודע, “ויודע דעת עליון”, זו דעת גדולה מאד לדעת מתי לקלל. הגמרא אומרת מי שרוצה לדעת מתי לקלל את אויבו למשל, יקח תרנגול ויסתכל עליו, וברגע שרואה בכרבולת של התרנגול קוים אדומים, זה הרגע שהקב”ה כועס. ובא חכם אחד (איני זוכר מי), ורצה לעשות את זה, אבל כל פעם שהוא מגיע לרגע הזה הוא מתנמנם, ואמר: הקב”ה אינו רוצה שאקלל אנשים.

*

התוספות שואלים: כמה יכול בלעם לדבר ברגע אחד? רגע זה כמימריה – לומר מלת “רגע” זה שליש שניה. מה יכול להגיד באותו הרגע? ואמרו שהיה מסתכל על עם ישראל בעינו הרעה ואומר “כלם”. וזאת קללה. על מי כלם? על מי שרואה אותם. ותירוץ אחר, כיון שהתחיל ברגע של הכעס יכול להמשיך גם אחרי זה.

מהתירוץ האחרון למדו האחרונים, שאם אדם התפלל מנחה בזמן, אפילו שנמשכה אחר כך לאחר צאת הכוכבים יכול להמשיך. אבל זה לא פשוט, צריך שרוב המנחה לפחות תהיה בזמן הנכון. 

אבל ע”פ דברי התוספות “כלם”, התברר דבר נפלא מאד, מה שאמר “ה’ אלקיו עמו ותרועת מלך בו” – “מלך” זה “כלם” הפוכה, כלומר רציתי לומר “כלם”, אבל לא יצא, “ותרועת מלך בו”. 

ועוד דבר, שלושת הקטעים בברכות של בלעם מתחילים במלת “כלם”: קטע ראשון אומר “כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו” – מתחיל באות כ’. קטע שני אומר “לא הביט און ביעקב” – מתחיל באות ל’. וקטע שלישי אומר “מה טובו אהליך יעקב” – מתחיל באות מ’. זה “כלם”. כלומר בסוף יצאו פירושים אחרים מזה, ואותה המלה שרצה בלעם לקלל התהפכה לישראל לטובה ולברכה, אמן כן יהי רצון.

 *לע”נ הרבנית הצדקת אסתר בת זהירה ע”ה, אשת מרן שליט”א. ובתו גאולה בת אסתר ע”ה*

*הלכה יומית מפי מרן רבנו ראש הישיבה שליט”א – יום שלישי ח’ תמוז תשפ”ג*

נושאי ההלכה: א. “ויזבח בלק בקר וצאן”. ב. קרבנות של בלק לשם שמים. ג. להתפלל מהלב ובאמונה פשוטה.

“ויזבח בלק בקר וצאן וישלח לבלעם ולשרים אשר אתו”. רש”י אמר: בקר אחד וצאן אחד. כלומר פרה אחת וכבש אחד, זה הכל. אבל קשה על זה, הרי “בקר וצאן” זה שם המין, כמו “מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תביאו את קרבנכם”, מה זה בקר? וכי זה פר אחד?! והנה כאשר כתוב בתורה “ויהי לי שור וחמור”, זה שור אחד וחמור אחד? רש”י כתב שם שדרך העולם לומר על שוורים רבים בלשון “שור”, כמו שאדם אומר לחבירו “קרא התרנגול”, כי יש לו הרבה תרנגולים בבית אז הוא לא אומר “קראו התרנגולים” אלא “קרא התרנגול”, הוא וחבריו. ואם כן עכשיו שכתוב “בקר וצאן”, אדרבה זה משמע הרבה, למה רש”י מפרש בקר אחד וצאן אחד? אמנם מסתמא דברי רש”י לקוחים מהמדרש, אבל למה דרשו כך? 

אלא הטעם פשוט מאד, כי אם בלק בא לכבד את בלעם לא היה אומר “וישלח לבלעם”, מה זה “וישלח”? תזמין אותו על שלחנך הוא וכל השרים ביחד. “ומפיבושת וגו’ יאכל תמיד לחם על שלחני” (יש פסוק כזה). לכן “ויזבח בלק בקר וצאן וישלח לבלעם”, זה בקר אחד וצאן אחד, כי לא בא לכבד אותו בכלל.

*

אבל בלעם ראה שבלק כזה קמצן, ואמר: אני אראה לו מה זה… שלוש פעמים שבעה פרים ושבעה אילים – ארבעים ושנים קרבנות. אתה מתקמצן עלי? אני אראה לך. כולם עולות, כולם הולכים לשריפה. 

אבל אף על פי כן הקב”ה משלם שכרו. כתוב בגמרא: בזכות מ”ב קרבנות שהקריב בלק, וזה היה בתמימות. גם בזמן הקדמונים, וגם אצל הגוים, היה ידוע שהמספר שבע חביב, לכן “שבעה פרים ושבעה אילים”, ועוד פעם “שבעה פרים ושבעה אילים”. וגם באיוב כתוב “שבעה פרים”. למה? כי מספר שבע חביב, “כל השביעין חביבין”. אבל הגמרא אומרת שבזכות זה יצאה ממנו רות. רות יצאה מבלק ומואב בגלל שהקריב מ”ב קרבנות לשם שמים. הוא לא ידע את התחבולות של בלעם, והקריב אותם לשם שמים. 

*

היה מעשה בחסיד אחד שהיה מתלהב כל כך בתפלה, “אוי ויי אוי ויי”…. כמו חסידי ברסלב שלפעמים צועקים ככה. רבי יוסף חיים רגוע רגוע ורגוע, אבל הם עושים רעש מכל דבר. ופעם בא אליו חבירו החסיד, ואמר לו “אתה ראוי לשחיטה”. התפלא: מה? אתה אומר ככה?  אני אגיד אותך לאדמו”ר. אחרי התפלה הלך לרב’ה, ואמר לו: רב’ה זה אמר לי שאני ראוי וכו’. שאל אותו: למה אמרת לו ככה? אמר לו: כתוב בצוואות רבי יהודה החסיד, שתרנגולת שעשתה “קוקוריקו” כמו תרנגול שוחטים אותה, כי התרנגול זה הטבע שלו שהוא מתלהם אז הוא עושה “קוקוריקו”, אבל תרנגולת היא סתם עושה ומחקה את התרנגול, ולכן בגלל שהיא מחקה היא ראויה לשחיטה. וגם החסיד הזה עושה את עצמו שהוא אדמו”ר, אבל הוא לא אדמו”ר…

אדם צריך להיות ישר ואמיתי. החסידים האשכנזים פעם היו עושים צעקות בלי סוף. “קרלין” אמרו  שתפלת מנחה שלהם כמו תפלת נעילה שלנו (ככה כתוב בספר). אנחנו מתפללים בתמימות, אבל באמונה פשוטה. הקב”ה אוהב את האמונה הפשוטה, ולא אוהב את הרעש. יש כאלה שצועקים בתפלה. ויש את רבי יעקב עדס שעושה ככה. אבל אדם יתרחק מהדברים האלה. תהיה ישר, תתפלל מהלב, תתפלל מהלב, תתפלל מהלב. והקב”ה רואה את הלב, והוא ממלא משאלות לבך, ונותן לך מה שאתה מבקש.

*לע”נ הרבנית הצדקת אסתר בת זהירה ע”ה, אשת מרן שליט”א. ובתו גאולה בת אסתר ע”ה*

*הלכה יומית מפי מרן רבנו ראש הישיבה שליט”א – יום ראשון ו’ תמוז תשפ”ג*

*- ההלכה נמסרה ע”י מרן בשבוע שעבר*

נושא: במה חטאו משה רבנו ואהרן הכהן?

הפרשה הזאת מספרת על חטאו של משה רבנו. במה חטא? יש כמה פירושים. עד שחכם אחד כתב: “משה רבנו חטא חטא אחד והמפרשים העמיסו עליו עשרה חטאים”… אבל לא ידוע באמת מה הוא חטא.

אם בגלל שהכה את הסלע וה’ אמר לו “ודברתם”, הרי מצאנו דוגמא כזאת בפרשת בשלח שאמר לו ה’ “הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם”. וחכם אחד אמר שזה אותו סיפור, אבל זה לא נכון, זה כאן וזה כאן, זה בתחילת הארבעים שנה וזה בסוף. לכן כיון ששם נאמר לו “והכית”, אז גם כאן משה רבנו הבין “ודברתם” הכוונה לתת מכות. בערבית אומרים “אודרוב” – תתן מכות, אז “ודברתם” מלשון מכות…

ויש פירוש אחר, בגלל שאמר “המן הסלע הזה נוציא לכם מים”, מה הספק הזה המן הסלע? אם ה’ אומר לך תוציא – תוציא, מה זה המן הסלע?! ויש פירוש אחר, בגלל שאמר “נוציא” לכם מים, והיה צריך לומר ה’ יוציא לכם מים, לא “נוציא”. 

יש עשרה פירושים בזה. ואברבנאל אסף את כולם (ככה אני זוכר). ולכן חכם אחד כתב: “משה רבנו חטא חטא אחד והעמיסו עליו עשרה חטאים”…

גם הרמב”ם יש לו בזה הסבר, ואמר “זה ההסבר הכי טוב” (ככה הוא משבח את הפירוש שלו). הרמב”ם תמיד נזהר בכבודם של בני אדם, ולכן בחיבור שלו הקדים הלכות “דעות” להלכות “תלמוד תורה”, כי לפני שתלמד תורה תתקן את המדות שלך, אם אין לך מדות “עלי-שלאם”, אל תלמד, “דרך ארץ קדמה לתורה”. ולכן משה רבנו שאמר לישראל “שמעו נא המורים”, המורים – מורדים, והם לא ביקשו דבר של תענוג, לא ביקשו גלידה, לא ביקשו סטייקים, ולא ביקשו שום דבר, רק ביקשו מים, וכי מי שמבקש מים יקרא “המורים”?! והם חשבו שאם משה אמר ככה סימן שה’ אמר לו ככה, ולכן הם לא ענו ולא עשו כלום. לכן לא מגיע להם “המורים”. ועל המלה הזאת קיבל משה רבנו עונש שלא יכנס לארץ ישראל.

אם כן יש קושיא, מה זה יען לא “האמנתם” בי? הרי רק משה אמר את זה, מה עשה אהרן? הוא לא עשה כלום. הרמב”ם מסביר, כיון שמשה רבנו היה ערל שפתים, ולפי דעת אבן עזרא כל ימי חייו היה ערל שפתים וה’ לא ריפא אותו מהגמגום, מדוע? כי אם היה מרפא אותו היו אומרים שהוא כבש את העולם בכח הדיבור שלו. מי שיודע לדבר טוב, כובש אנשים בדיבור שלו. (פעם אמר שוטה אחד בכנסת: אסור למנחם בגין להיות שר או חבר כנסת, כי יש לו כח הדיבור חזק מאד, והוא כובש אנשים בדיבור שלו. אבל הוא נעשה, ומה שהוא עשה לא עשה אף אחד. זה הוא השמיד את הכור האטומי לפני שישתמשו בו. והיה שמעון פרס אומר לו: רגע בלי רשות האמריקאים מה אתה עושה? ואחרי עשר שנים היה בגין מאושפז, וכתבו אנשים שצריך פרס לבקש ממנו מחילה, כי אילולי שהוא השמיד את הכור האטומי – מי יודע מה היה מגיע בזמן מלחמת המפרץ, היה נורא ואיום. אבל בני אדם טפשים, המח שלהם מטומטם. הראש הממשלה הטוב ביותר שהיה בישראל לפני בן גוריון ואחריו – מנחם בגין. הוא היה מרגיש את עם ישראל. במלחמת כיפור עמד בכנסת, שם כיפה, וקרא “שיר מזמור לאסף אלקים אל דמי לך אל תחרש ואל תשקוט אל”. הוא היה מאמין. אחרים לא היו מאמינים, רחמנא ליצלן). לכן ה’ עשה את משה רבנו מגמגם כל הזמן. וכיון שהוא מגמגם אז אהרן היה חוזר, משה אומר לו “שמעו נא המורים” והוא חוזר “שמעו נא המורים”. ולכן נענשו שניהם. זה הפירוש של הרמב”ם. ויש קושיות עליו, הרמב”ן הקשה עליו קושיות רבות מאד.

אבל החכם הזה שאמר “עשרה חטאים טפלו על משה רבנו, אמר: אחרי שסובבתי מאחד לאחד, ראיתי שאין פירוש יותר טוב משל רש”י, שה’ אמר “ודברתם” והוא הכה. תמיד צריך להיזהר. תדייק במה שאומרים לך, אמרו לך “ודברתם”, אל תעשה ודברתם בערבית “אודרוב”… אלא ודברתם בנחת. ואם לא שמע, תחזור למעלה ותאמר לו: רבון העולמים, הוא לא רוצה לשמוע לי, מה לעשות?

*לע”נ הרבנית הצדקת אסתר בת זהירה ע”ה, אשת מרן שליט”א. ובתו גאולה בת אסתר ע”ה*

*הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה שליט”א – יום חמישי ג’ תמוז התשפ”ג*

נושאי ההלכה: א. “והעלה ארוכה ומרפא”. ב. לכל מנהג יש מקור בתורה. ג. האדמו”ר מליבאוויטש.

בברכת רפאנו אומרים “והעלה ארוכה ומרפא לכל תחלואינו”, לא “והעלה ארוכה – ומרפא לכל תחלואינו. 

בג’רבא היתה טעות אחרת, במקום “ומרפא” אומרים “ומרבא”. והיו אומרים להם: במקום שאתה מתפלל שיהיה רפואה, אתה מתפלל הפוך, והעלה ארוכה ומרבה, שהמחלה תהיה יותר ארוכה והרבה. צריך לומר והעלה ארוכה “ומרפא” בפ”א. אבל הפ”א שלהם היתה קשה מאד, והיו מבטאים את הפ”א כמו מלחמה, “כי באור פניך” (פ’ בדגש חזק), למה בדגש חזק? שלא תשמע כמו “בניך”.

*

דבר שני, מנהג ידוע כשנפטר מישהו בבית שופכים את כל המים שבבית וגם בבתים הסמוכים. המנהג הזה יש לו רמז בתורה, “ותמת שם מרים – ולא היה מים לעדה”. וכותב באר הגולה ביורה דעה: ותמת שם מרים, שפכו את המים וממילא לא היה מים לעדה.

כל מנהג ישראל יש לו מקור בתורה, ויש לו רמז בתורה.

*

ובשבוע של פטירת האדמו”ר מליבאוויטש, התורה מספרת על שני צדיקים שמתו, מרים ואהרן. והם לא זכו לראות את ארץ ישראל, וגם האדמו”ר לא זכה לראות את ארץ ישראל. הוא אמר: “אף פעם אני לא עולה לארץ, עד שיבוא המשיח, כי אם המשיח לא יבוא ואני אלך לשם, ספק אם אני יכול לחזור”. אז הוא נשאר שם. ומה שעשה – לטובת עם ישראל עשה. זכותו תגן עלינו.

*לע”נ הרבנית הצדקת אסתר בת זהירה ע”ה, אשת מרן שליט”א. ובתו גאולה בת אסתר ע”ה*

*הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה שליט”א – יום רביעי ב’ תמוז התשפ”ג*

נושא ההלכה: גנות הגאוה ומעלת הענוה

בהפטרת השבוע לומדים כמה הגאוה מובילה את האדם לדרך של חושך ואפילה.

יפתח המסכן הזה, לא למד תורה מספיק, למד רק תורה שבכתב בלבד, והוא פתח את החומש וראה כתוב “איש כי ידור נדר לאמר או השבע שבועה לאסור אסר על נפשו לא יחל דברו”, אמר: מה אני יכול לעשות? הוא לא הלך לפינחס אולי ימצא לו דרך. ויש כמה דרכים, לא דרך אחת. דרך ראשונה, שיעשה לו התרה, “אילו ידעת שתצא הבת שלך בתופים ובמחולות היית נודר דבר כזה”? לא. דרך שניה, מעיקרא אתה לא התכוונת לבת, התכוונת על כבש על שור על עז, על חמור בוודאי לא התכוונת, וכי התכוונת על כל דבר שיצא? לא. זה נדר בטעות – אינו הקדש. אבל הוא אמר: אני עכשיו ראש וקצין, אני אלך לרבי פינחס שכל הזמן יושב ולומד? אני גיבור יותר ממנו. ופינחס אמר: אני אלך אליו? זה בור ועם הארץ. מה עושים? אז הבת אכלה את זה.

ואומרים שהתקופה שעושים בחודש תמוז, באה בגלל הדבר הזה, כי ברגע הזה שכמעט נשחטה בת יפתח. יש אומרים שנשחטה, ויש אומרים שלא נשחטה, אבל הפשט הוא שנשחטה. אז הטילו טיפת דם בכל המימות שבעולם, וכל שנה אנחנו מחשבים את זה. ויש אפילו קינה שהיא אמרה על עצמה. אבל לא נראה שהיא אמרה, אלא שאמרו אותה בג’רבא בערבית על בת יפתח.

אבל צריך אדם כל דבר לעשות בתבונה, תוריד את ה”אגו” שלך, תוריד תוריד ותוריד. אל תחשוב שאתה “גדול העולם”, כי אין אף אחד בעולם שהוא גדול העולם, “כלבוש תחליפם ויחלופו”, הכל מתחלף. אפילו אדם גדול מאד – יש דבר שהוא לא יודע. “אני?אני ודאי יודע הכל”… אין דבר כזה בעולם. ובזכות הענוה, ה’ יתברך יזכה אותו לכוון לאמתה של תורה, ולפסוק הלכה ברורה, ולהשיב את העם מדרכי סדום ועמורה, ונזכה כולנו לראות בבנין בית הבחירה, אמן כן יהי רצון.

*לע”נ הרבנית הצדקת אסתר בת זהירה ע”ה, אשת מרן שליט”א. ובתו גאולה בת אסתר ע”ה*