כתבו האחרונים לגבי תיקון חצות קודם סליחות שלא

ראשי פרקים: ימי האבלות לפי חורבן בית שני,

בא פקיד מהמכס וראה בחנותו חתיכות זהב, הרים מספר תכשיטים ששבו מתיקון כל שהוא והם לא היו חתומים, לבו של רבנו החסיר פעימה…
 

ואם היו הדתיים מתאגדים ומתלכדים תחת דגל אחד, וישימו לבם לברר כל ההלכות על פי התורה בלי לחצים מבחוץ, היו פועלים הרבה לטובת הדת בארץ…
 

איני יודע מה אמר הגאון רבי שמעון חירארי

ענין זה ארוך ומסועף, ואי אפשר לבארו על

לגבי אפייה – די בהכנסת האוכל לתנור או

מה קורה כאשר אורח חשוב ונכבד אמור להגיע לביקור בביתנו? מבריקים את האריחים, פורסים שטיחים יקרים, הנברשות מפיצות אור בהיר, בחלל האויר עומד ריח מבושם ויוקרתי, ובני הבית מצפים ומחכים בכליון עיניים לבוא האורח הנעלה. כך צריכים אנו לחוש במשך ימות השבוע, לחכות ולצפות בכל לב לאורחת החשובה – שבת המלכה.

היה זה בוקר אחד שגרתי לאחר תפלת שחרית

כאשר עמד הגאון “איש מצליח” זיע”א להקים את

1) זמן תפלת שחרית עד שליש היום וכמבואר