ענין זה ארוך ומסועף, ואי אפשר לבארו על רגל אחת, רק אענה על שתי נקודות.
1. רבים מגדולי הדורות לא היו בעלי כשרון, ורבים מבעלי הכשרונות לא צמחו לתלמידי חכמים כי סמכו על כשרונותיהם ולא עמלו בתורה.
2. התשובה שענו לך שמחוץ לישיבה אפשר להתקלקל, אינו רעוע אלא חזק כראי מוצק, וזהו דבר שהמציאות מוכיחה עליו, ודברי חז"ל חיים וקיימים לעד, ועד לפני ששים שבעים שנה אבותינו בחו"ל כולם היו תלמידי חכמים הנהנים מיגיעם, כי הרחוב היה ספוג ביראת שמים וכל הבעלי בתים הפשוטים היו קובעים עתים לתורה 2-3 שעות בבוקר ו2-3 שעות בערב. והרמב"ם כתב שהאיש העמל, יעסוק במלאכתו 3 שעות ותשע (!) שעות יעמול בתורה… ואנן מה נענה אבתריה בזמן שרודפים את שומרי התורה (לא אברכים) שעמלים לפרנסתם וצריכים בימים להתפלל תפלת שחרית בדיעבד קודם הנץ ולהכנס במשעול הכרמים ובמחלוקות הפוסקים איך להסתדר עם טלית ותפלין ועוד ועוד. ולא די בזה אלא צריכים להשלים את חצי השעה שאושרה להם לאחר, על חשבון זמנם הפרטי, ועתה אמור אתה האם קל לצאת לעבוד בלי להתקלקל? כמה "קילו" יראת שמים צריך בשביל להתמודד עם כל המכשולות, ולא דיברנו על אינטרנט ועובודה עם נשים וכו'. ה' יחזיר את כולנו בתשובה.