חלום חיים שנדם

היה זה בוקר אחד שגרתי לאחר תפלת שחרית בבית הכנסת של הגאון רבי יעקב אבוקארה זצ”ל, שם היה הגאון רבי מצליח מאזוז זצ”ל קובע את מקום תפלתו. מתפללים רבים חלצו את התפילין, חלקם השיבו את הסידורים למדף, ויצאו בזריזות למקום עבודתם. רק בודדים המשיכו לשבת ולהגות בתורה כשהם עטורים בתפילין לראשם.

רבי יעקב אבוקארה ישב במושב ה'מזרח' והגה בתורתו. בלי משים נפל שוב מבטו אל עבר מושבו של רבי מצליח ורגש החמצה עלה בלבו. הוא החליט לא להשאיר יותר את התמיהה שהיתה בלבו! מיד בסיום התפלה וקריאת “חק לישראל”, כשהתחיל רבי מצליח לקפל תפילין של ראש, רמז לו רבי יעקב לגשת אליו. בהדרת כבוד, הרכין רבי מצליח את ראשו לשמוע את דברי הצדיק הישיש שהחל לטעון בפניו בתוכחת מגולה: “האינך יודע את מעלת תפלה בציבור, עניית קדיש וקדושה?! מדוע אין אתה מביא את בניך עמך לתפלה בבית הכנסת? הלא באת מג'רבא נשוי, וזה כשבע שנים שאתה מתגורר כאן, לכל הפחות צריך להיות לך ילד אחד בן שבע שנים…”. היה זה בטרם נולדו לו שלשת בניו הקדושים, והרב לא ידע כי במשך אותן שנים היה חשוך בנים. עיניו של הצדיק רשפו עוז קודש, והישירו מבט לפניו הנבוכות של רבי מצליח שהלכו והחווירו, “אף שקטנים הם, חובה להרגילם למצוות!” סיים בנימת תוכחה. השפיל רבי מצליח את עיניו וענה בקול חלוש וכואב: “רבי… עדיין לא זכיתי לבנים!”.

נרעש, קפץ הצדיק מכסאו! כשפניו כפני להבה, אחז בתפלין הקדושות שעל ראשו, וקרא בקול בוער: “נשבע אני בתפילין שבידי כי השנה תחבוק בן!”. פניו החוורות של רבי מצליח סמקו מהתרגשות. רעד אחז בו כששמע את הבשורה המרגשת והמפתיעה.

והבטחתו של הצדיק אכן פעלה את פעולתה בשמים, ובליל מוצאי שבת קודש פרשת תולדות, כ”ג בחודש מרחשון התרצ”ז, נולד בנו בכורו של רבי מצליח ונקרא שמו בישראל – צמח ברכה יהודה. הילד הרך, מושא חלומותיהם של ר' מצליח ורעייתו הכמהים כל כך לגדל דור ישרים, גדל והיה לילד מופת. בלימוד התורה הצטיין מאד, וחבריו ספרו כי חכמתו, אופן תפיסתו והבנתו היו פלא של ממש!

כבר בטל ילדותו, חידש חידושים נפלאים, אותם העלה לו אביו על הכתב במחברת מיוחדת אשר ציפה לראותה מלאה במשך השנים. גם התנהגותו ומדותיו התרומיות, היוו סמל ודוגמא לכולם. אך אז קרה הנורא מכל! ילד מכאובות וידוע חולי היה, רזה וכחוש. בהיותו בן שבע וחצי בשנת התש”ה, חלה לפתע במחלה קשה מאוד. הרופאים שסבבו את מיטתו, אמרו נואש לחייו, ואכן למגינת לב כולם תוך תקופה קצרה, ביום פורים בשנת תש”ה, נקטף הילד המיוחד ועלה לשמי רום.

הכאב היה חד וחוצה את הלב, שירת חיים מופלאה שהחלה להתנגן לאחר שנים ארוכות של צפייה, נדמה בפתאומיות, והותירה חלל קודר!

בשעה שהסתלקה נשמתו של הינוקא הקדוש, היה רבי מצליח בעיצומו של שיעור לבני הישיבה בבית הכנסת 'קאיד נסים שמאמה', שיעור שהתקיים בעיצומו של יום הפורים… לפתע, נכנס מאן דהוא ולחש לרב את דבר הבשורה הנוראה. התלמידים לא שמעו את אשר נלחש באוזנו של רבם, אך ראו אותו קם, הופך את פניו, צועד לעבר ארון הקודש, ואומר בדחילו ורחימו: “ה' נתן וה' לקח, יהי שם ה' מבורך”, ואז פנה והלך לביתו. כשראו כך התלמידים הבינו כי הנורא מכל קרה! בן שמונה שנים היה הילד במותו, ואת גודל האבידה לא ניתן לתאר במלים. ברגעי האבדן והשכול הראשוניים, נשאב רבי מצליח כמו במנהרת זמן תשע שנים אחורה, ונזכר במעמד קבלת הברכה והשבועה מפי רבי יעקב אבוקארה. “אח!” הצטער רבי מצליח ונשך את שפתיו “כמה חבל שלא השכלתי לבקש אז מהצדיק שיוסיף על ברכתו את המלים החשובות ביותר: “בן של קיימא”…

על טרגדיה זו, סיפר רבי מצליח רבות לבניו ותלמידיו, וכמובן לימדם את המסר הרוחני: לזכור לבקש ברכה מושלמת: “בן זכר של קיימא”.