התלמיד הראשון
הסטודנט שנקש על דלת ביתו של הגאון הגדול רבי מצליח מאזוז זצ”ל ראב”ד תונס, כלל לא שיער בדעתו כי בעצם נוקש הוא עתה על פתחו של עולם התורה, ומעתה ואילך ישתנו חייו מן הקצה אל הקצה.
כשנפגשנו עמו לצורך הראיון, שב רבי אליהו ענקרי שליט”א, חמישים שנה אחורה, אל אותו מפגש ראשון ומכריע עם מי שהיה עתיד להיות מורה דרכו המובהק ואף גיסו.
“הייתי אז סטודנט באוניברסיטת תונס במגמת מתמטיקה” פותח רבי אליהו את סיפורו המפעים “אך יד ההשגחה הובילה אותי להיפגש עם רבי מצליח, ומאז השתנו חיי. הייתי גר בעיר ספאקס בדרום תוניסיה, ורב המקום – הגאון רבי אברהם הכהן זצ”ל, אמר לי “אם אתה נוסע לעיר הבירה, כדאי שתלמד מרבי מצליח, הוא גאון גדול”. האמת היא, שכאשר הייתי בעיר הבירה, לא תכננתי ללכת אליו. מעיר הבירה עמדתי לטוס לצרפת כדי להשתלם במקצוע שלמדתי, אך כשישבתי כבר על מושבי בבטן המטוס, קָרְאוּ בשמי ואילצו אותי לרדת מהמטוס. היה אז מחסור במורים לבתי הספר, ולכן נחקק חוק שמי שיש לו תארים, לא נותנים לו לצאת מהמדינה. כיון שכך, אמרתי לעצמי “אם כבר התעכבתי, אלך לראות את רבי מצליח”.
“ביררתי היכן מקום מגוריו, ונקשתי על דלת ביתו. הרב עצמו פתח את הדלת והכניס אותי בברכה. לפני נגלה מראה לא שגרתי. סביב שלחן גדול ישבו שלשת בניו, ועיינו בגמרות גדולות. הרב שאל למבוקשי. סיפרתי על הטיסה שהתבטלה, וביקשתי אם יוכל הרב להקצות מזמנו כדי ללמוד עמי בכל יום.
“רבי מצליח חייך והשיב לי בסבר פנים יפות: “אמנם אין עתותיי בידי, אך בגלל שכיום כמעט ואין צעירים שמבקשים ללמוד תורה, אקדיש לך בלי נדר שעה בכל ערב, מארבע עד חמש, כדי לתת לך כלים ללימוד העיון בש”ס!”. שמעתי כך, ותיקנתי אותו כי אין כוונתי ללימוד גמרא כי-אם ללימוד תורת הסוד עליה שמעתי נפלאות…
“'מנין לי תורת הנסתר?! אינני מקובל…” התחמק הרב. אך אני עשיתי 'שיעורי בית', ו'הזכרתי' לו את המשא ומתן שלו בענייני קבלה עם הגאון רבי עובדיה הדאיה זצ”ל שנדפס בשו”ת “ישכיל עבדי”. כשראה שאני עיקש בדעתי, בחר ללמדני את הסדר הנכון בלימוד. בסבלנות, ישב והסביר לי כי לא שייך להקדים וללמוד קבלה לפני לימוד הפשט. והרי זה להבדיל כמו אדם שאינו מבין בחשמל, שעלול להתחשמל אם ייגע בחוטי חשמל. קיבלתי את הדברים, שכרתי חדר בעיר הבירה, והתחלתי ללמוד עמו מדי ערב במשך שעה-שעתיים פרק רביעי במסכת ברכות.
“לאחר חודש בו למדני כל ערב, הגשתי לו כשכר טרחה מעטפה מכובדת של כסף, אך הוא סירב לקבלה בשום פנים ואופן, באמרו “יש לי פרנסה, ואין סיבה ליהנות מן התורה!”. “אם כך”, ניסיתי ל'איים' “אפסיק לבוא”. רבי מצליח שכנראה הרגיש כי אני אומר זאת רק כדי לדחוק בו לקחת את הכסף, השיב בהחלטיות “אין בעיה, תפסיק!”. כשראיתי כי הדבר כל-כך עקרוני אצלו, חדלתי מלדחוק בו, והמשכתי לבוא ללמוד בכל ערב”.
“וכך”, מסכם זאת רבי אליהו “הפסדתי אמנם את כרטיס הטיסה לצרפת, אך הרווחתי כרטיס כניסה לעולמה של תורה”.
מתמטיקה בלי אוניברסיטה
“אמנם” ממשיך רבי אליהו “באותו זמן התקשיתי עדיין לזנוח לגמרי את לימודי החול, ולצד לימודיי עם רבי מצליח בערבים, בבקרים הייתי ממשיך ללמוד באוניברסיטה במגמת מתמטיקה. אולם המקרה הבא הכריע את הכף וגרם לי לערוק באופן מוחלט לעולם התורה:
“באחת הפעמים בהן למדתי עם האיש מצליח, הרציתי לפניו את לבטיי הנובעים מהקושי לזנוח את כל “המדעים”. “מהו תחום ההתמחות שלך?” התעניין הגאון. “מתמטיקה ברמה גבוהה” עניתי בגאוה.
“הרב נענה בבת צחוק: “רשום לי כאן בבקשה את אחד התרגילים המסובכים שעבדתם עליהם”. מיהרתי בסקרנות להציג את השאלה הקשה. הרב ביקש ממני להמתין קמעא, וקרא לבנו רבי מאיר [הגאון הגדול רבי מאיר מאזוז שליט”א. ע”ח], שהיה אז בגיל שבע עשרה, ולא היה לו בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה, וביקשו לשים עינו על הבעיה המתמטית ולהביע את דעתו. עמדתי תמה, אם לא חומדים לי לצון, וכי מה לכהן בבית הקברות…
“אולם לא נותר לי זמן רב להתפלא. הנער הניח ידו על מצחו, ותוך רגעים שלף את הפתרון המדויק לתרגיל המורכב, וזאת ללא עט ונייר או מחשבון שלא היה אז.
“'כנראה הוא זרק מספר שעלה על פיו, ובמקרה התמזל מזלו והיה זה הפתרון הנכון' ניסיתי ליישב את הפלא שניצבתי בפניו. בשום אופן לא הצלחתי להבין כיצד זה פתר הנער בעל פה ללא שום תרגול בכתיבה, מה שהסטודנט החריף ביותר לא עושה ללא כמה מהלכים בכתב. אך מששאלתי שוב ושוב עוד שאלות, ותמיד קיבלתי תשובה מהירה, הבנתי שבאמת ניצב מולי נער פלא בעל כשרון מופלא, זיכרון מהיר ומחשבה חדה…
“הבטתי בנער במבט ארוך כאומד את ערכו האמיתי, והשתאיתי 'היכן למדת זאת?!…' תשובתו של רבי מאיר הפליאה אותי עוד יותר. “תשובות אלו” ענה לי הנער בנעימה למדנית “על פי הכלל שכתב רש”י הקדוש במקום פלוני, ומערכת הכללים שכתב הרע”ב וכו'…”.
“מקרה זה העמיד אותי נדהם לחלוטין, בראותי שעמל שנים שלנו, מתקפל ומתגמד בתורה הקדושה. הרכנתי ראשי ואמרתי לרבי מצליח בכנות: “אם בתורה כתוב הכל, אז חבל על זמני היקר ללמוד ולהשתלם בין הגויים!”. מאז, מאסתי לגמרי בלימודיי באוניברסיטה וטרקתי בפניהם את הדלת, למרות שעמדתי לפני קבלת תעודת-בגרות בצרפתית!”.
רק נציין, כי השקעתו של רבי מצליח לא היתה לחנם. במשך הזמן, עלה רבי אליהו ונתעלה וגדל לאילנא רברבא, נשא את אחותו של רבי מצליח, ושימש אף כמורה צדק בעיר מולדתו ספאקס. למרות שהוא מצטנע במראה חיצוני פשוט, ידיו רב לו בייסוד מוסדות תורה ברחבי הארץ. בין השאר, הוא משמש כיועץ חינוכי וכמפקח בישיבת “כסא רחמים” ובמוסדותיה, ועושה רבות ונצורות לטובת הישיבה.
עונשו של מסית
אגב, מספר לנו רבי אליהו סיפור מצמרר, אשר ניתן ללמוד ממנו מה המשמעות של החמורה של מי שמשפיע על חברו להתנתק מהתורה:
“אחר שעזבתי לגמרי את לימודיי האקדמאיים ונכנסתי לעולם התורה, פגש אותי משכיל אחד, ששנה ופירש, והתגרה בי: “מדוע הפסקת את למודי החול והלכת ללמוד בישיבה, לא חבל על עתידך וכשרונותיך, הרי יכולת להיות מהנדס מצליח…”.
“הלכתי למורי ורבי ושחתי לו את הדברים. פניו של רבי מצליח התכרכמו, והוא הגיב: “לך אמור לו מה שאמרו בגמרא (מנחות צט:) 'מדת בשר ודם מסית את חברו מדרכי חיים לדרכי מיתה'!”. אמר ולא יסף.
“בנו הגר”מ מאזוז שליט”א שהיה נוכח במקום, סיפר לימים כי כאשר שמע זאת מפי אביו הקדוש, נזכר מיד במה שמובא בחק לישראל (פרשת בראשית יום שלישי) בשם מרגניתא דר' מאיר “המטה את חברו מדרך טובה לדרך רעה, מת בחצי ימיו“. ואכן, לא עברו ימים מועטים, ואותו אדם קיפד את חייו 'בדרכי מיתה' – בתאונת דרכים בצרפת כשהוא בסך הכל בן כ”ד שנים”.
“כמו כן, צער גדול היה לרבי מצליח”, מעיד רבי אליהו, “מכך שראה אנשים שמבטלים זמנם ואינם עוסקים בתורה. והיה משנן את מאמר חז”ל: “בכה רבי ישמעאל ואמר: בנות ישראל נאות הן, אלא שהעניות מנוולתן” (דברים ס”ו ע”א), ואני אומר – הוסיף רבי מצליח – בני ישראל נאים הם, אלא שעניות תורה מנוולתן”.
אבן היסוד
למעשה, הרב ענקרי הוא לא רק תלמידה הראשון של ישיבת “כסא רחמים”, אלא אפשר לומר שבזכות תושייתו נוסדה הישיבה.
באותם ימים בהם היה לומד עם רבי מצליח, מסור היה אליו בלב ונפש, וגמר אומר להיות שותף לכל פעולותיו. הוא ידע את הפוטנציאל הרב והחוש הפדגוגי הטמונים ברבו, ולא יכול היה לראותו יושב באפס הרבצת תורה. החליט איפוא בדעתו: “לא אתן לרב להצטער, אם ירצה ה' אעזור לו ככל האפשר להקים ישיבה חדשה בדרך הקודש”.
היתה זו החלטה של רגע, שהניבה פירות ופירי פירות שאין לתארם ואין לשערם.
מה עשה? ערב אחד, מיד אחר שסיים לימודו עם רבי מצליח, תר בזריזות אחר מקום שיתאים לצרכי ישיבה. לשמחתו, מצא דירה נאה ומרווחת בת ששה חדרים גדולים ברחוב “באב סויקה” מספר 11, מול ביתו של רבי מצליח.
דמי השכירות היו בסך מאתיים דינרים תוניסאים לשנה, וגם לכך דאג התלמיד מסור. הוא דיבר עם אמו הצדקנית על גודל מעלת ייסוד מקום תורה, והיא נאותה בחפץ לב לתרום מכספה ולהשתתף במחצית השכירות לשנה. רבי אליהו גם השיג לישיבה ריהוט חלקי, שכלל ארבע מטות ומזרונים, ארבעה כסאות ושלחן מכונת תפירה שעליו למדו ואכלו לסירוגין, ארבעת תלמידיה הראשונים של הישיבה. וכל השאר היסטוריה…
הנסיעה המסתורית לטריפולי
בהיותו אחד האישים המקורבים ביותר לאיש מצליח, נחשף איש-שיחנו לסיפורים טמירים ונעלמים, שרב בהם הנסתר על הגלוי, ומהם ניתן לקבל קצה חוט להבנה עד היכן הגיעה קדושתו הנוראה של רבי מצליח. הנה אחד הסיפורים העלומים והמסתוריים שהיה עד להם:
“היה זה בתחילת קיץ התשכ”ז” פותח רבי אליהו “כשבועיים קודם שפרצה מלחמת “ששת הימים” בארץ ישראל מול כל צבאות ערב, ביקש רבי מצליח באורח מפתיע לנסוע ללוב, ואף הכין דרכון מיוחד לכך.
“לשאלת בנו רבי צמח הי”ו לסיבת הנסיעה, השיב כי ברצונו לרכוש משם חליפות ובגדים במחירים מוזלים על מנת לסחור בהם, מאחר ושמע שרבים קנו שם בזול. תשובה זו נשמעה תמוהה מאד, כיון שרבי מצליח מעולם לא נסע כדי לקנות בזול, ובטח לא למדינה אחרת… אך הבן קיבל הדברים בשתיקה.
“ואכן, ביום רביעי י”ד באייר תשכ”ז נסע רבי מצליח לג'רבא, ומג'רבא לבן גרדאן, עיר הגבול בין תוניסיה ללוב. בנסיעתו התלווה אליו מר חותאני דיעי הי”ו הגר כיום בבאר שבע. הם הגיעו ללוב ביום ששי אחר הצהרים, ושהו במקום בשבת וביום ראשון, כאשר ביום שני י”ט באייר כבר שבו לתונס כשבאמתחת רבי מצליח מספר בגדים.
“תחושה עמומה לא נתנה לי מנוח, לבי לא נתן לי להאמין כי רבי מצליח, הנוצר את דקותיו, ושומר על זמנו כל כך, ינפיק דרכון מיוחד, יסע למרחקים ויגיע עד לטריפולי, כדי לקנות מספר אביזרי לבוש… הרי אפילו לג'רבא עיר מולדתו, נסע רק לאחר ארבעים שנה מעזיבתו, וזאת כדי להשתתף בחתונות בניו, ותו לא.
“ציפיתי לשעת כושר אשר לא אחרה לבוא, ואז שאלתי את רבי מצליח תחת אחד השיחי'ם למטרת נסיעתו האמיתית. זכיתי ורבי מצליח נענה לי בקול חרישי, כאומר, זהו סוד, אל תגלה… 'ראיתי בחלומי' הוא סיפר 'כי בקיר ביתו של גביר יהודי בטריפולי קיימת נשמה מגולגלת בכותל, בסוד 'אבן מקיר תזעק', ונשמה זו משוועת למצוא לעצמה מנוחה… הראו לי בחלום צורת הכותל, והורוני לנסוע לשם כדי לערוך תיקון עבור החוטא…'”.
“בגופי חלף רעד”, נזכר הרב ענקרי ממרחק השנים, “נרעש ונבהל הייתי מעצמת הגילוי הנורא. לאחר שנרגעתי מעט, בקשתי לדעת האם אכן ביצע הרב את התיקון כנדרש, והוא ניאות והמשיך לספר: 'הגענו ביום שישי אחר הצהרים ללוב, וגביר נכבד בשם יצחק שֶׁלֶגּ הזמין אותנו לסעודת ליל שבת בביתו, אך לאכזבתי לא גיליתי בביתו את מראה הקיר שראיתי בחלום. כאב לי כי הבנתי שהשטן מעכב את תיקון הנשמה. והנה בליל שבת, הודיעוני בחלומי כי אין המדובר בבית מארחי אלא בגביר אחר, ואף סימן ניתן לי כי למחרת ביום שבת יפנו אלי כמה גבירים ויבקשו ממני כי אכבדם לסעוד עמם את סעודת שבת “עליך לברר את שמותיהם” הורו לי “ולהתארח דוקא אצל אדם בשם: גבריאל גלאם“. וכך היה. מיד לאחר תפלת שחרית של שבת, פנו אלי גבירים רבים והזמינו אותי לסעודת השבת. שאלתי כל אחד לשמו, וכיון שלא נקבו בשם שנאמר לי בחלום, השבתים בשלילה. לבסוף הופיע גביר שענה על השם 'גבריאל גלאם', וכמובן הסכמתי לסעוד בביתו. הוא קיבלני בסבר פנים יפות והקצה עבורי את אחד החדרים בביתו. מיד כשנכנסתי לביתו אורו עיני, קיר ביתו היה בדיוק הקיר אותו הראו לי בחלומי! ואכן, במוצאי שבת, התחלתי ללמוד את סדר התיקון כפי שהורוני מן השמים'.
“רבי מצליח לא הכביר במלים, ואני הבנתי כי הנשמה באה על תיקונה.
“שבוע לאחר נסיעתו של רבי מצליח, ביום כ”ו באייר התשכ”ז, פרצה במלוא עוזה מלחמת ששת הימים בארץ ישראל מול כל צבאות ערב. בתזמון מבהיל התברר למפרע כי היה זה השבוע האחרון לשהותם של יהודי לוב בעירם. המלחמה הפיחה רוח נקם ואנטישמיות בין המוסלמים ברחבי העולם, וגלי שנאה אלו לא פסחו על יהודי לוב. מהומות רבות פרצו, בתים נבזזו, חנויות נשדדו, ולדאבון הלב אף כמה יהודים נרצחו. שארית הפליטה נמלטה מאימת החרב לתונס ואיטליה, והישוב היהודי בטריפולי שבק חיים!”.
“מצמררת העובדה”, מבהיר רבי אליהו את הענין, “כי הוברר שבורא עולם עורר את רבי מצליח משמים לבצע תיקון לנשמה זו, ממש ברגע האחרון, מעט לפני שעת האפס…”.
אגב, הרב ענקרי מספר כי כאשר שמע ממנו מר חותאני דיעי (שכאמור ליווה בעצמו את רבי מצליח) את פרטי הסיפור, הגיב בפליאה: “שנים ארוכות נצרתי את התמיהה בלבי, מה סיבת סירובו העיקש של הרב לכל אלו אשר בקשו לארחו, ומדוע שאל לשמם? תמיהתי גברה כאשר ראיתי כי רק כאשר הגיע גבריאל גלאם הסכים להתארח אצלו?!… כעת נסגר המעגל…”.
בשולי סיפור זה, מוסיף רבי אליהו עובדה מפעימה על גדולתו של רבו: “פעם, שאלתי את רבי מצליח על דין בהלכות מקואות שכתב המרדכי (והובא בב”י יו”ד סימן ר”א) שאם המים נשפכים בשעת הטבילה החוצה נחשבין לזוחלין, והשיב לי רבי מצליח שאין הלכה כדברי המרדכי בזה, שהוא יחיד נגד כל הפוסקים, ואז הוסיף בקול צופן סוד 'ראיתי כי כל הטבילות בגן עדן עשויות כמו המקואות שלנו…'.
“בזכות החום – ניצלתי ממוות”
כאשר מדברים עם הרב ענקרי על הרצח הנורא של רבי מצליח הי”ד בידי מחבל ערבי ימ”ש, מצטעפות עיניו בתוגה.
חודש לפני הרצח (שלהי כסלו תשל”ה), כשפניו נוהרות משמחה, סיפר רבי מצליח לגיסו הקרוב אליו, רבי אליהו: “חלום יפה חלמתי! בחלומי, רואה אני את עצמי נמצא בחיקו של מר אבי שהראה לי היכל יפה ונהדר, ואמר לי: “בני! ראה מקומך המוכן לך בגן עדן, אל תדאג מכך שאתה חי בדוחק בעולם הזה, היות וכל גן-עדן מוכן ומזומן לך!”. והוסיף רבי מצליח ואמר לו “אמנם כאן בעולם הזה מתפרנס אני בדוחק ובקושי גדול, אך שמח אני שהראו לי מה שמתוקן לי בעולם הבא…”.
חודש חלף, ובצער נורא הבין רבי אליהו למפרע את עומק חלומו של רבי מצליח.
הרב ענקרי עצמו ניצל באורח פלא מן הרצח הנורא. “התגוררתי אז מול ביתו של האיש מצליח”, הוא מספר כשניכרת בו ההתרגשות “ובכל בוקר רגיל היה רבי מצליח לדפוק על תריס חלוני, כדי להעיר אותי לעורר השחר ולהתפלל יחד עמו בנץ החמה. מדי יום היינו מתפללים יחד, כאשר אני מלווה אותו בשובו לביתו. כך היה צריך להיות גם באותו בוקר איום, אלא שיד ה' כיוונה אחרת. משום מה באותו שחר מר ונמהר, קדחתי מחום, וחום גופי עלה לארבעים מעלות. כשהגיע הרב להעיר אותי, התנצלתי והסברתי כי נפלתי למשכב עד שאיני מסוגל לזוז.
“אילו הייתי הולך אתו, לא הייתי מדבר אתך היום…” מפטיר רבי אליהו בסיימו את הסיפור המבהיל.
הדרכה אישית בחלום
הקשר שהיה לרבי אליהו עם רבו בחייו, המשיך גם לאחר הסתלקותו, כשרבי מצליח מלווה את תלמידו הנאמן ממרומים ומדריכו בענייניו. כדוגמא לכך מציג רבי אליהו את הסיפור הבא:
“ירושת אבי ז”ל היתה נתונה בידי גוי רשע מהעיר ספאקס. הלה היה בקי בכל החוקים והניירת הממשלתית, בניגוד אלי שלא הבנתי הרבה בענין המסמכים, החתימות, ויתר הפרוצדורה הכרוכה בהעברת הנכס לידיי. הגוי ניצל את מבוכתי בענין, והחליט לנשל אותי לגמרי מהירושה. תקופה ארוכה ניסה לרמות אותי אט אט כדי להגיע למצב שלא ישאר בידי מאומה. אני חפצתי בכל מאודי לסיים סוף סוף את סאגת הירושה על הצד הטוב ביותר, שכן לאחר פטירתו של רבי מצליח, העליה לארץ ישראל היתה רק ענין של זמן.
“באחד הימים, תכננתי לנסוע למשרדו של הגוי בספקאס ולסגור הכל. והנה לילה לפני, נגלה אלי בחלומי מורי ורבי. עיניו הטובות הביעו נחישות, והוא נתן לי הדרכה ברורה מה עלי לעשות עם בואי למשרדו של האיש, על אלו מסמכים לחתום ועל אלו לא להסכים לחתום. 'כשיחתים אותך על מסמך פלוני', הוא הורה לי 'דייק בכתיבתך שהלשון תהיה כך וכך ולא בסגנון אחר, ואם יתן לך סגנון אחר אל תחתום עליו, כי שבע תועבות בלבו”. ממש הנחיה לפרטי פרטים.
“בבוקר קמתי כשכולי מלא התרגשות, חשתי בעליל את מאמר חז”ל: 'גדולים צדיקים במותם יותר מבחייהם'.
“בטוח ויודע את אשר לפניי הגעתי אל המשרד, ואכן הגוי ניסה להונות אותי בכל דרך אפשרית, אך אני הייתי מוכן! לא חתמתי על כל מסמך שהגיש, ודרשתי לשנות הנוסח על פי הדרך שהתווה לי רבי מצליח בחלום. היה זה מדהים, הגוי לא הבין מה קרה פתאום, מנין ההתמצאות רחבת ההיקף שלי… וכך, תוך תקופה קצרה היה הכל בידיים שלי ב”ה! מצמרר אותי לחשוב שכמעט והיתה הירושה היקרה הזו יורדת לטמיון לולי השראתו של רבי מצליח גם לאחר מותו”.
כשנפגשנו עמו לצורך הראיון, שב רבי אליהו ענקרי שליט”א, חמישים שנה אחורה, אל אותו מפגש ראשון ומכריע עם מי שהיה עתיד להיות מורה דרכו המובהק ואף גיסו.
“הייתי אז סטודנט באוניברסיטת תונס במגמת מתמטיקה” פותח רבי אליהו את סיפורו המפעים “אך יד ההשגחה הובילה אותי להיפגש עם רבי מצליח, ומאז השתנו חיי. הייתי גר בעיר ספאקס בדרום תוניסיה, ורב המקום – הגאון רבי אברהם הכהן זצ”ל, אמר לי “אם אתה נוסע לעיר הבירה, כדאי שתלמד מרבי מצליח, הוא גאון גדול”. האמת היא, שכאשר הייתי בעיר הבירה, לא תכננתי ללכת אליו. מעיר הבירה עמדתי לטוס לצרפת כדי להשתלם במקצוע שלמדתי, אך כשישבתי כבר על מושבי בבטן המטוס, קָרְאוּ בשמי ואילצו אותי לרדת מהמטוס. היה אז מחסור במורים לבתי הספר, ולכן נחקק חוק שמי שיש לו תארים, לא נותנים לו לצאת מהמדינה. כיון שכך, אמרתי לעצמי “אם כבר התעכבתי, אלך לראות את רבי מצליח”.
“ביררתי היכן מקום מגוריו, ונקשתי על דלת ביתו. הרב עצמו פתח את הדלת והכניס אותי בברכה. לפני נגלה מראה לא שגרתי. סביב שלחן גדול ישבו שלשת בניו, ועיינו בגמרות גדולות. הרב שאל למבוקשי. סיפרתי על הטיסה שהתבטלה, וביקשתי אם יוכל הרב להקצות מזמנו כדי ללמוד עמי בכל יום.
“רבי מצליח חייך והשיב לי בסבר פנים יפות: “אמנם אין עתותיי בידי, אך בגלל שכיום כמעט ואין צעירים שמבקשים ללמוד תורה, אקדיש לך בלי נדר שעה בכל ערב, מארבע עד חמש, כדי לתת לך כלים ללימוד העיון בש”ס!”. שמעתי כך, ותיקנתי אותו כי אין כוונתי ללימוד גמרא כי-אם ללימוד תורת הסוד עליה שמעתי נפלאות…
“'מנין לי תורת הנסתר?! אינני מקובל…” התחמק הרב. אך אני עשיתי 'שיעורי בית', ו'הזכרתי' לו את המשא ומתן שלו בענייני קבלה עם הגאון רבי עובדיה הדאיה זצ”ל שנדפס בשו”ת “ישכיל עבדי”. כשראה שאני עיקש בדעתי, בחר ללמדני את הסדר הנכון בלימוד. בסבלנות, ישב והסביר לי כי לא שייך להקדים וללמוד קבלה לפני לימוד הפשט. והרי זה להבדיל כמו אדם שאינו מבין בחשמל, שעלול להתחשמל אם ייגע בחוטי חשמל. קיבלתי את הדברים, שכרתי חדר בעיר הבירה, והתחלתי ללמוד עמו מדי ערב במשך שעה-שעתיים פרק רביעי במסכת ברכות.
“לאחר חודש בו למדני כל ערב, הגשתי לו כשכר טרחה מעטפה מכובדת של כסף, אך הוא סירב לקבלה בשום פנים ואופן, באמרו “יש לי פרנסה, ואין סיבה ליהנות מן התורה!”. “אם כך”, ניסיתי ל'איים' “אפסיק לבוא”. רבי מצליח שכנראה הרגיש כי אני אומר זאת רק כדי לדחוק בו לקחת את הכסף, השיב בהחלטיות “אין בעיה, תפסיק!”. כשראיתי כי הדבר כל-כך עקרוני אצלו, חדלתי מלדחוק בו, והמשכתי לבוא ללמוד בכל ערב”.
“וכך”, מסכם זאת רבי אליהו “הפסדתי אמנם את כרטיס הטיסה לצרפת, אך הרווחתי כרטיס כניסה לעולמה של תורה”.
מתמטיקה בלי אוניברסיטה
“אמנם” ממשיך רבי אליהו “באותו זמן התקשיתי עדיין לזנוח לגמרי את לימודי החול, ולצד לימודיי עם רבי מצליח בערבים, בבקרים הייתי ממשיך ללמוד באוניברסיטה במגמת מתמטיקה. אולם המקרה הבא הכריע את הכף וגרם לי לערוק באופן מוחלט לעולם התורה:
“באחת הפעמים בהן למדתי עם האיש מצליח, הרציתי לפניו את לבטיי הנובעים מהקושי לזנוח את כל “המדעים”. “מהו תחום ההתמחות שלך?” התעניין הגאון. “מתמטיקה ברמה גבוהה” עניתי בגאוה.
“הרב נענה בבת צחוק: “רשום לי כאן בבקשה את אחד התרגילים המסובכים שעבדתם עליהם”. מיהרתי בסקרנות להציג את השאלה הקשה. הרב ביקש ממני להמתין קמעא, וקרא לבנו רבי מאיר [הגאון הגדול רבי מאיר מאזוז שליט”א. ע”ח], שהיה אז בגיל שבע עשרה, ולא היה לו בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה, וביקשו לשים עינו על הבעיה המתמטית ולהביע את דעתו. עמדתי תמה, אם לא חומדים לי לצון, וכי מה לכהן בבית הקברות…
“אולם לא נותר לי זמן רב להתפלא. הנער הניח ידו על מצחו, ותוך רגעים שלף את הפתרון המדויק לתרגיל המורכב, וזאת ללא עט ונייר או מחשבון שלא היה אז.
“'כנראה הוא זרק מספר שעלה על פיו, ובמקרה התמזל מזלו והיה זה הפתרון הנכון' ניסיתי ליישב את הפלא שניצבתי בפניו. בשום אופן לא הצלחתי להבין כיצד זה פתר הנער בעל פה ללא שום תרגול בכתיבה, מה שהסטודנט החריף ביותר לא עושה ללא כמה מהלכים בכתב. אך מששאלתי שוב ושוב עוד שאלות, ותמיד קיבלתי תשובה מהירה, הבנתי שבאמת ניצב מולי נער פלא בעל כשרון מופלא, זיכרון מהיר ומחשבה חדה…
“הבטתי בנער במבט ארוך כאומד את ערכו האמיתי, והשתאיתי 'היכן למדת זאת?!…' תשובתו של רבי מאיר הפליאה אותי עוד יותר. “תשובות אלו” ענה לי הנער בנעימה למדנית “על פי הכלל שכתב רש”י הקדוש במקום פלוני, ומערכת הכללים שכתב הרע”ב וכו'…”.
“מקרה זה העמיד אותי נדהם לחלוטין, בראותי שעמל שנים שלנו, מתקפל ומתגמד בתורה הקדושה. הרכנתי ראשי ואמרתי לרבי מצליח בכנות: “אם בתורה כתוב הכל, אז חבל על זמני היקר ללמוד ולהשתלם בין הגויים!”. מאז, מאסתי לגמרי בלימודיי באוניברסיטה וטרקתי בפניהם את הדלת, למרות שעמדתי לפני קבלת תעודת-בגרות בצרפתית!”.
רק נציין, כי השקעתו של רבי מצליח לא היתה לחנם. במשך הזמן, עלה רבי אליהו ונתעלה וגדל לאילנא רברבא, נשא את אחותו של רבי מצליח, ושימש אף כמורה צדק בעיר מולדתו ספאקס. למרות שהוא מצטנע במראה חיצוני פשוט, ידיו רב לו בייסוד מוסדות תורה ברחבי הארץ. בין השאר, הוא משמש כיועץ חינוכי וכמפקח בישיבת “כסא רחמים” ובמוסדותיה, ועושה רבות ונצורות לטובת הישיבה.
עונשו של מסית
אגב, מספר לנו רבי אליהו סיפור מצמרר, אשר ניתן ללמוד ממנו מה המשמעות של החמורה של מי שמשפיע על חברו להתנתק מהתורה:
“אחר שעזבתי לגמרי את לימודיי האקדמאיים ונכנסתי לעולם התורה, פגש אותי משכיל אחד, ששנה ופירש, והתגרה בי: “מדוע הפסקת את למודי החול והלכת ללמוד בישיבה, לא חבל על עתידך וכשרונותיך, הרי יכולת להיות מהנדס מצליח…”.
“הלכתי למורי ורבי ושחתי לו את הדברים. פניו של רבי מצליח התכרכמו, והוא הגיב: “לך אמור לו מה שאמרו בגמרא (מנחות צט:) 'מדת בשר ודם מסית את חברו מדרכי חיים לדרכי מיתה'!”. אמר ולא יסף.
“בנו הגר”מ מאזוז שליט”א שהיה נוכח במקום, סיפר לימים כי כאשר שמע זאת מפי אביו הקדוש, נזכר מיד במה שמובא בחק לישראל (פרשת בראשית יום שלישי) בשם מרגניתא דר' מאיר “המטה את חברו מדרך טובה לדרך רעה, מת בחצי ימיו“. ואכן, לא עברו ימים מועטים, ואותו אדם קיפד את חייו 'בדרכי מיתה' – בתאונת דרכים בצרפת כשהוא בסך הכל בן כ”ד שנים”.
“כמו כן, צער גדול היה לרבי מצליח”, מעיד רבי אליהו, “מכך שראה אנשים שמבטלים זמנם ואינם עוסקים בתורה. והיה משנן את מאמר חז”ל: “בכה רבי ישמעאל ואמר: בנות ישראל נאות הן, אלא שהעניות מנוולתן” (דברים ס”ו ע”א), ואני אומר – הוסיף רבי מצליח – בני ישראל נאים הם, אלא שעניות תורה מנוולתן”.
אבן היסוד
למעשה, הרב ענקרי הוא לא רק תלמידה הראשון של ישיבת “כסא רחמים”, אלא אפשר לומר שבזכות תושייתו נוסדה הישיבה.
באותם ימים בהם היה לומד עם רבי מצליח, מסור היה אליו בלב ונפש, וגמר אומר להיות שותף לכל פעולותיו. הוא ידע את הפוטנציאל הרב והחוש הפדגוגי הטמונים ברבו, ולא יכול היה לראותו יושב באפס הרבצת תורה. החליט איפוא בדעתו: “לא אתן לרב להצטער, אם ירצה ה' אעזור לו ככל האפשר להקים ישיבה חדשה בדרך הקודש”.
היתה זו החלטה של רגע, שהניבה פירות ופירי פירות שאין לתארם ואין לשערם.
מה עשה? ערב אחד, מיד אחר שסיים לימודו עם רבי מצליח, תר בזריזות אחר מקום שיתאים לצרכי ישיבה. לשמחתו, מצא דירה נאה ומרווחת בת ששה חדרים גדולים ברחוב “באב סויקה” מספר 11, מול ביתו של רבי מצליח.
דמי השכירות היו בסך מאתיים דינרים תוניסאים לשנה, וגם לכך דאג התלמיד מסור. הוא דיבר עם אמו הצדקנית על גודל מעלת ייסוד מקום תורה, והיא נאותה בחפץ לב לתרום מכספה ולהשתתף במחצית השכירות לשנה. רבי אליהו גם השיג לישיבה ריהוט חלקי, שכלל ארבע מטות ומזרונים, ארבעה כסאות ושלחן מכונת תפירה שעליו למדו ואכלו לסירוגין, ארבעת תלמידיה הראשונים של הישיבה. וכל השאר היסטוריה…
הנסיעה המסתורית לטריפולי
בהיותו אחד האישים המקורבים ביותר לאיש מצליח, נחשף איש-שיחנו לסיפורים טמירים ונעלמים, שרב בהם הנסתר על הגלוי, ומהם ניתן לקבל קצה חוט להבנה עד היכן הגיעה קדושתו הנוראה של רבי מצליח. הנה אחד הסיפורים העלומים והמסתוריים שהיה עד להם:
“היה זה בתחילת קיץ התשכ”ז” פותח רבי אליהו “כשבועיים קודם שפרצה מלחמת “ששת הימים” בארץ ישראל מול כל צבאות ערב, ביקש רבי מצליח באורח מפתיע לנסוע ללוב, ואף הכין דרכון מיוחד לכך.
“לשאלת בנו רבי צמח הי”ו לסיבת הנסיעה, השיב כי ברצונו לרכוש משם חליפות ובגדים במחירים מוזלים על מנת לסחור בהם, מאחר ושמע שרבים קנו שם בזול. תשובה זו נשמעה תמוהה מאד, כיון שרבי מצליח מעולם לא נסע כדי לקנות בזול, ובטח לא למדינה אחרת… אך הבן קיבל הדברים בשתיקה.
“ואכן, ביום רביעי י”ד באייר תשכ”ז נסע רבי מצליח לג'רבא, ומג'רבא לבן גרדאן, עיר הגבול בין תוניסיה ללוב. בנסיעתו התלווה אליו מר חותאני דיעי הי”ו הגר כיום בבאר שבע. הם הגיעו ללוב ביום ששי אחר הצהרים, ושהו במקום בשבת וביום ראשון, כאשר ביום שני י”ט באייר כבר שבו לתונס כשבאמתחת רבי מצליח מספר בגדים.
“תחושה עמומה לא נתנה לי מנוח, לבי לא נתן לי להאמין כי רבי מצליח, הנוצר את דקותיו, ושומר על זמנו כל כך, ינפיק דרכון מיוחד, יסע למרחקים ויגיע עד לטריפולי, כדי לקנות מספר אביזרי לבוש… הרי אפילו לג'רבא עיר מולדתו, נסע רק לאחר ארבעים שנה מעזיבתו, וזאת כדי להשתתף בחתונות בניו, ותו לא.
“ציפיתי לשעת כושר אשר לא אחרה לבוא, ואז שאלתי את רבי מצליח תחת אחד השיחי'ם למטרת נסיעתו האמיתית. זכיתי ורבי מצליח נענה לי בקול חרישי, כאומר, זהו סוד, אל תגלה… 'ראיתי בחלומי' הוא סיפר 'כי בקיר ביתו של גביר יהודי בטריפולי קיימת נשמה מגולגלת בכותל, בסוד 'אבן מקיר תזעק', ונשמה זו משוועת למצוא לעצמה מנוחה… הראו לי בחלום צורת הכותל, והורוני לנסוע לשם כדי לערוך תיקון עבור החוטא…'”.
“בגופי חלף רעד”, נזכר הרב ענקרי ממרחק השנים, “נרעש ונבהל הייתי מעצמת הגילוי הנורא. לאחר שנרגעתי מעט, בקשתי לדעת האם אכן ביצע הרב את התיקון כנדרש, והוא ניאות והמשיך לספר: 'הגענו ביום שישי אחר הצהרים ללוב, וגביר נכבד בשם יצחק שֶׁלֶגּ הזמין אותנו לסעודת ליל שבת בביתו, אך לאכזבתי לא גיליתי בביתו את מראה הקיר שראיתי בחלום. כאב לי כי הבנתי שהשטן מעכב את תיקון הנשמה. והנה בליל שבת, הודיעוני בחלומי כי אין המדובר בבית מארחי אלא בגביר אחר, ואף סימן ניתן לי כי למחרת ביום שבת יפנו אלי כמה גבירים ויבקשו ממני כי אכבדם לסעוד עמם את סעודת שבת “עליך לברר את שמותיהם” הורו לי “ולהתארח דוקא אצל אדם בשם: גבריאל גלאם“. וכך היה. מיד לאחר תפלת שחרית של שבת, פנו אלי גבירים רבים והזמינו אותי לסעודת השבת. שאלתי כל אחד לשמו, וכיון שלא נקבו בשם שנאמר לי בחלום, השבתים בשלילה. לבסוף הופיע גביר שענה על השם 'גבריאל גלאם', וכמובן הסכמתי לסעוד בביתו. הוא קיבלני בסבר פנים יפות והקצה עבורי את אחד החדרים בביתו. מיד כשנכנסתי לביתו אורו עיני, קיר ביתו היה בדיוק הקיר אותו הראו לי בחלומי! ואכן, במוצאי שבת, התחלתי ללמוד את סדר התיקון כפי שהורוני מן השמים'.
“רבי מצליח לא הכביר במלים, ואני הבנתי כי הנשמה באה על תיקונה.
“שבוע לאחר נסיעתו של רבי מצליח, ביום כ”ו באייר התשכ”ז, פרצה במלוא עוזה מלחמת ששת הימים בארץ ישראל מול כל צבאות ערב. בתזמון מבהיל התברר למפרע כי היה זה השבוע האחרון לשהותם של יהודי לוב בעירם. המלחמה הפיחה רוח נקם ואנטישמיות בין המוסלמים ברחבי העולם, וגלי שנאה אלו לא פסחו על יהודי לוב. מהומות רבות פרצו, בתים נבזזו, חנויות נשדדו, ולדאבון הלב אף כמה יהודים נרצחו. שארית הפליטה נמלטה מאימת החרב לתונס ואיטליה, והישוב היהודי בטריפולי שבק חיים!”.
“מצמררת העובדה”, מבהיר רבי אליהו את הענין, “כי הוברר שבורא עולם עורר את רבי מצליח משמים לבצע תיקון לנשמה זו, ממש ברגע האחרון, מעט לפני שעת האפס…”.
אגב, הרב ענקרי מספר כי כאשר שמע ממנו מר חותאני דיעי (שכאמור ליווה בעצמו את רבי מצליח) את פרטי הסיפור, הגיב בפליאה: “שנים ארוכות נצרתי את התמיהה בלבי, מה סיבת סירובו העיקש של הרב לכל אלו אשר בקשו לארחו, ומדוע שאל לשמם? תמיהתי גברה כאשר ראיתי כי רק כאשר הגיע גבריאל גלאם הסכים להתארח אצלו?!… כעת נסגר המעגל…”.
בשולי סיפור זה, מוסיף רבי אליהו עובדה מפעימה על גדולתו של רבו: “פעם, שאלתי את רבי מצליח על דין בהלכות מקואות שכתב המרדכי (והובא בב”י יו”ד סימן ר”א) שאם המים נשפכים בשעת הטבילה החוצה נחשבין לזוחלין, והשיב לי רבי מצליח שאין הלכה כדברי המרדכי בזה, שהוא יחיד נגד כל הפוסקים, ואז הוסיף בקול צופן סוד 'ראיתי כי כל הטבילות בגן עדן עשויות כמו המקואות שלנו…'.
“בזכות החום – ניצלתי ממוות”
כאשר מדברים עם הרב ענקרי על הרצח הנורא של רבי מצליח הי”ד בידי מחבל ערבי ימ”ש, מצטעפות עיניו בתוגה.
חודש לפני הרצח (שלהי כסלו תשל”ה), כשפניו נוהרות משמחה, סיפר רבי מצליח לגיסו הקרוב אליו, רבי אליהו: “חלום יפה חלמתי! בחלומי, רואה אני את עצמי נמצא בחיקו של מר אבי שהראה לי היכל יפה ונהדר, ואמר לי: “בני! ראה מקומך המוכן לך בגן עדן, אל תדאג מכך שאתה חי בדוחק בעולם הזה, היות וכל גן-עדן מוכן ומזומן לך!”. והוסיף רבי מצליח ואמר לו “אמנם כאן בעולם הזה מתפרנס אני בדוחק ובקושי גדול, אך שמח אני שהראו לי מה שמתוקן לי בעולם הבא…”.
חודש חלף, ובצער נורא הבין רבי אליהו למפרע את עומק חלומו של רבי מצליח.
הרב ענקרי עצמו ניצל באורח פלא מן הרצח הנורא. “התגוררתי אז מול ביתו של האיש מצליח”, הוא מספר כשניכרת בו ההתרגשות “ובכל בוקר רגיל היה רבי מצליח לדפוק על תריס חלוני, כדי להעיר אותי לעורר השחר ולהתפלל יחד עמו בנץ החמה. מדי יום היינו מתפללים יחד, כאשר אני מלווה אותו בשובו לביתו. כך היה צריך להיות גם באותו בוקר איום, אלא שיד ה' כיוונה אחרת. משום מה באותו שחר מר ונמהר, קדחתי מחום, וחום גופי עלה לארבעים מעלות. כשהגיע הרב להעיר אותי, התנצלתי והסברתי כי נפלתי למשכב עד שאיני מסוגל לזוז.
“אילו הייתי הולך אתו, לא הייתי מדבר אתך היום…” מפטיר רבי אליהו בסיימו את הסיפור המבהיל.
הדרכה אישית בחלום
הקשר שהיה לרבי אליהו עם רבו בחייו, המשיך גם לאחר הסתלקותו, כשרבי מצליח מלווה את תלמידו הנאמן ממרומים ומדריכו בענייניו. כדוגמא לכך מציג רבי אליהו את הסיפור הבא:
“ירושת אבי ז”ל היתה נתונה בידי גוי רשע מהעיר ספאקס. הלה היה בקי בכל החוקים והניירת הממשלתית, בניגוד אלי שלא הבנתי הרבה בענין המסמכים, החתימות, ויתר הפרוצדורה הכרוכה בהעברת הנכס לידיי. הגוי ניצל את מבוכתי בענין, והחליט לנשל אותי לגמרי מהירושה. תקופה ארוכה ניסה לרמות אותי אט אט כדי להגיע למצב שלא ישאר בידי מאומה. אני חפצתי בכל מאודי לסיים סוף סוף את סאגת הירושה על הצד הטוב ביותר, שכן לאחר פטירתו של רבי מצליח, העליה לארץ ישראל היתה רק ענין של זמן.
“באחד הימים, תכננתי לנסוע למשרדו של הגוי בספקאס ולסגור הכל. והנה לילה לפני, נגלה אלי בחלומי מורי ורבי. עיניו הטובות הביעו נחישות, והוא נתן לי הדרכה ברורה מה עלי לעשות עם בואי למשרדו של האיש, על אלו מסמכים לחתום ועל אלו לא להסכים לחתום. 'כשיחתים אותך על מסמך פלוני', הוא הורה לי 'דייק בכתיבתך שהלשון תהיה כך וכך ולא בסגנון אחר, ואם יתן לך סגנון אחר אל תחתום עליו, כי שבע תועבות בלבו”. ממש הנחיה לפרטי פרטים.
“בבוקר קמתי כשכולי מלא התרגשות, חשתי בעליל את מאמר חז”ל: 'גדולים צדיקים במותם יותר מבחייהם'.
“בטוח ויודע את אשר לפניי הגעתי אל המשרד, ואכן הגוי ניסה להונות אותי בכל דרך אפשרית, אך אני הייתי מוכן! לא חתמתי על כל מסמך שהגיש, ודרשתי לשנות הנוסח על פי הדרך שהתווה לי רבי מצליח בחלום. היה זה מדהים, הגוי לא הבין מה קרה פתאום, מנין ההתמצאות רחבת ההיקף שלי… וכך, תוך תקופה קצרה היה הכל בידיים שלי ב”ה! מצמרר אותי לחשוב שכמעט והיתה הירושה היקרה הזו יורדת לטמיון לולי השראתו של רבי מצליח גם לאחר מותו”.
Google
תגובות