תחושת שותפות

זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל בשקל הקדש עשרים גרה השקל מחצית השקל תרומה לה' – התורה כותבת בכפילות שהמטבע יהיה “מחצית השקל”. למרות שמשקל השקל ידוע כעשרים גרה, בכל זאת מדגישה התורה לא לתת מטבע שלם במשקל כזה, אלא בדוקא מטבע שיהיה מחצית ממטבע השקל הנהוג באותה עת. והדבר מתמיה, מדוע הנתינה תהיה במחצית ולא במטבע שלם, הרי בשלמות ישנה מעלה גדולה יותר כגון בבציעת הפת, שצריכה להיות על ככר שלם, וכן בנתינה לעני, אינו דומה התורם חצי שקל למנדב שקל שלם.

בספר “לב שלום” לגאון רבי שלום שבדרון זצ”ל מובא שדבר ידוע הוא שאם אדם מקבל חצי תפוח ודאי שישנו חצי תפוח נוסף, כי מעולם לא נברא דבר לחצאין, כך על האדם לחוש כאשר נותן מחצית השקל, כי קיימת מחצית נוספת שחברו תורם, וכך הם שותפים בנתינה, וכל מה שעושה לעצמו עשה לחצי גופו בלבד, ויחד עם חברו מצטרפת העשיה. כמו אדם החש כאב בצידו הימני ולא יתנחם כי בצדו השמאלי חש בטוב, כך המסר מכאן כי על האדם להרגיש את השני כגופו ממש וכמחצית ממנו, ובפרט בעת נתינה.

ענין זה כלול במצות “ואהבת לרעך כמוך” כי זה כלל גדול בתורה, וכל מצוות בין אדם לחברו תלויים בכך. דוגמא מעשית לכך נמצא באדם אשר אינו עושה לחברו מה שלא היה רוצה שיעשו לו, דואג שלא יתבזה רעהו כשם שהיה חפץ כי ידאגו לו ולשמו הטוב, ואם מתוודע לכשלון עתידי של חברו, מזהירו על כך ונותן לו עצה טובה. וכבר כתב לנו הרמב”ם בענין מצות ואהבת לרעך כמוך שיחוס על ממון וכבוד חברו כשם שחס על ממונו וכבודו שלו.

מסופר על מרן הגאון רבי עזרא עטיה זצ”ל שהיה יושב באסיפה של גדולי הדור הדנים בענייני השעה. והנה כל תלמיד חכם אשר היה מגיע, כיבדו בקימה לקראתו ואפילו אם היו בין הבאים גם תלמידיו. כעבור זמן מה, לאחר שהביע את דעתו, ביקש הרב את סליחת הנוכחים כי עליו לצאת אל ביתו. התפלא על כך מלווהו מאד, ושאלו על זאת. ענהו רבי עזרא: “ראיתי שהגיע תלמיד חכם גדול, ולא היה מקום ישיבה פנוי עבורו. לא הייתי מסוגל להישאר כשהוא עומד, ולכן יצאתי”. זו הרגשת השותפות האמיתית המאחדת בין כל ישראל הערבים זה לזה.

באדיבות עלון “פניני הפרשה”, לצפיה בעלון במלואו לחץ כאן