כסא רחמים שלי – הגאון רבי אופיר טנג’י שליט"א
היכרות ראשונה עם הישיבה
גדלתי בצפת כנער חילוני. יום אחד אחי התאום שכנע אותי שנלך להתפלל בבית הכנסת, שם פגשנו בצדיק רבי שמעון עייאש שליט”א, ששכנע אותנו לבוא לשמוע שיעורי תורה, ולאט לאט קירב אותנו. אחרי שכנועים רבים, ניאותו הוריי לשלוח אותנו לישיבה קטנה ברכסים. כאשר הגיע הזמן לעבור לישיבה גדולה, הרה”ג ר' ברכאל כהן שליט”א שהיה לומד אז בכולל בצפת של הרב עייאש, הכיר לי את הישיבה והכניס אותי ללמוד בה.
זכרונות ראשונים
השבועיים הראשונים שלי בישיבה היו קשים מנשוא. בבת אחת נחשפתי לעולם של מושגים שהיו זרים לי לגמרי. לא הבנתי למשל מה רוצה הרב כשאומר “קביעות של מהרש”א”. אפשר לומר בבירור כי הדבר היחיד שהחזיק אותי, זה האכפתיות הכנה והאהבה הגדולה שהרעיפו עלי החברים החדשים בישיבה. לולי זאת, לא הייתי היום מתראיין ל'כתר מלוכה'…
תורה שלמדתי באף
הקושי הגדול ביותר שניצב כנגדי בתחילת לימודיי בישיבה היו המבחנים. עמדתי בפני מבחנים קשים שלא הורגלתי אליהם, לא מצאתי ידיי ורגליי בחומר, ולא היה לי ממי להיעזר. הדבר ייאש אותי, עד שכמעט נשברתי. פניתי לרה”ג ר' חננאל כהן שליט”א, אחיו של הרב ברכאל שהביא אותי לישיבה, והוא אמר לי “כאן בישיבה תלמד כלל: אם אין אני לי, מי לי”. לקחתי את דבריו ברצינות רבה, התחלתי ללמוד בעמל וביגע, השקעתי את כל כוחותיי, ולהפתעתי ולהפתעת כולם, כבר במבחן הראשון בעיון קבלתי את הציון הטוב ביותר מבין חברי הכתה. התעודדתי ועליתי על דרך המלך, ואגב, מעולם לא הפסדתי מבחן בישיבה. אפילו את המבחן שנערך בימי החתונה שלי, השלמתי אחרי החתונה.
מלבד הקושי הלימודי שכאמור מהר מאוד הצלחתי להעפיל עליו, עברו עלי הרבה משברים לא פשוטים שאין כאן המקום לפרטם. עמדתי בנסיונות קשים מאוד, אך לבסוף האהבה שלי לתורה ניצחה.
תמונה שלא תשכח
שיחותיו של מורנו הרב צמח ברעוא דרעוין אחרי סעודה שלישית. הדרשות נאמרו מתוך לב בוער ביראת שמים, עד שאפילו גמרות ידועות, היו מקבלות משמעות מיוחדת. בכל שבוע הייתי מצפה לשיחות אלו כמו צמא למים. אי אפשר לתאר את אהבת התורה שהוא החדיר בלבנו. אחרי שיחה שלו, הייתי לומד עד שתיים בלילה בלי להרגיש בזמן החולף.
ציון-דרך
כאשר זכיתי לערוך את החידושים שנאמרו על ידי מרן ראש הישיבה שליט”א בשעורים בעיון ובשו”ת יביע אומר. מרן היה מגיה את החידושים האלו, ותוך כדי מלמד אותי כללים בכתיבה, וכך התלמדתי בכתיבה וסגנון. כדי לעודדני, סיפר לי פעם שאחד ההערות שכתבתי בשיעור מפיו, מצא שכבר כתב בעבר, אולם העדיף את הנוסח שלי. “הנוסח שלך היה טוב יותר, לכן מחקתי את הנוסח שלי והעתקתי את שלך” אמר לי בענוותנותו.
זכרון מתוק מהישיבה
הלימוד בהיכל בית המדרש בשעות הקטנות של הלילה. היינו נשארים קבוצה של בחורים, פותחים ספרי פוסקים, וכמו שאומרים 'מתחילים ללמוד'. היתה לי מנגינה בלימוד, שהדביקה את כל הקבוצה בלהט הלימוד.
'כסא רחמים' בשבילי:
בית היוצר למי שרוצה להיות פוסק.
המיוחדות של הישיבה בעיני
יחידה בגישה לעיון, ובבקיאות בש”ס. רק מי שמכיר – יודע להעריך.
השפעת הישיבה ביום-יום
העמידה על מדת האמת ללא משוא פנים. בוגרי 'כסא רחמים' אמנם צנועים ומכירים את מקומם, אך כאשר הם נתקלים בדבר הנוגד לאמת, כמו פסק הלכה מוטעה, הם יקנאו לאמת ויקשה עליהם לחשות. באופן אישי, בכמה מקרים בתפקידי כרב קהילה, הבהרתי לבני קהילתי ולוועד הקהילה כי חונכתי בכסא רחמים על מדת האמת, ולכן לא אזוז ממנה כמלא נימה. וכמה פעמים הצלחתי בס”ד לעמוד במבחן האמת, אפילו במחיר יקר של פיטורין והפסד של משכורות מכובדות. למפרע איני מתחרט, ורק הרווחתי מכך. רק לפני חודש וחצי, דיברתי על כאבם של לומדי התורה בעקבות גזרות הגיוס. רוב הקהל שלצערנו עוין את הציבור החרדי, השמיע קולות מחאה, וביקשו שאחזור בי מדבריי, אך אני הבהרתי להם שזו האמת ואיני זז ממנה.
דמות מהישיבה שהשפיעה
מלבד מרן ראש הישיבה והגאון רבי צמח שליט”א שזכיתי מהם לקרבה מיוחדת, והם השפיעו עליי עמוקות, אבקש לציין את הרה”ג ר' מצליח חי מאזוז שליט”א, שהוא מורי ורבי שלימדני עיון, וגם חיזק אותי בכמה עניינים.
נקודה של קורת-רוח
כאשר הרב צמח אישר לי באופן מיוחד ללמוד במקביל בשני השיעורים של מורנו הגאון רבי משה לוי זצ”ל, גם בשיעור לבחורים לפני הצהריים, וגם בשיעור לאברכים אחר הצהריים.
רגע אישי עם מרן ראש הישיבה
אושפזתי פעם במשך שלשה שבועות, כשהרופאים בודקים ואינם מצליחים לגלות את סיבת מכאובי. והנה, באחד הימים הופתעתי לקבל טלפון ממרן ראש הישיבה בכבודו ובעצמו, ששאל לשלומי. סיפרתי לו את חששותיי מהבדיקות, והוא עודד ורומם את רוחי. בסיום השיחה, שאל “אתה רוצה שאתקשר אליך בכל יום?”. כמובן שעניתי שאיני רוצה להטריח אותו ולגזול מזמנו היקר וכו'. אך הוא הבין ממני שזה ייטיב עמי, ומאז בכל יום היה מתקשר אליי ומתעניין בשלומי. זוכרה לו אלוקי לטובה.
גם אחרי נישואיי, הייתי זקוק להדרכה בנושא מסוים, ושלחתי לו מכתב התייעצות. הוא קרא לי למשרדו, ואמר לי “בא ואלמד אותך אורחות חיים”, ובמשך שלושת רבעי שעה לימד והדריך אותי איך יש להתנהג בענייני הבית בכל פרט ופרט.
אמירה שהותירה רושם
לא אשכח איך שבת אחת, אחרי תפלת שחרית של שבת, הודיעו למורנו הרב צמח שחדר האוכל עדיין אינו מאורגן. הרב דפק על השלחן, והכריז שהבחורים ילמדו עוד עשרים דקות, עד שהכל יסודר. והנה, אחרי דקה, הגיע בחור ואמר לרב שההודעה היתה בטעות, ואפשר כבר עכשיו לרדת לחדר האוכל. הרב דפק שוב על שלחנו, ואמר אמירה שהותירה עליי רושם בל יימחה: “כעת הודיעו לי שחדר האוכל מסודר וניתן לרדת, אך חושש אני מביטול תורה שיגרם על ידי. אמנם איני יכול לומר לכם להמשיך ללמוד עשרים דקות ולעכב אתכם מעונג שבת, אך אני מתחנן אליכם, אנא אל תכניסו אותי לגיהנם, עשו מאמץ ואחרי הסעודה תעלו ללמוד עשרים דקות…”. היראה הזו מפני ביטול תורה, חרוטה עד היום בלבי. ואגב, אחרי סעודת החמין (חייב מיטה…), בית המדרש היה מלא, הבחורים השלימו את אותן עשרים דקות, מבלי שאף רב יעמוד עליהם.
והיא לו נדפס'ה
ב”ה זיכני ה' להוציא לאור למעלה מעשרים ספרים בהלכה ובאגדה. אני גם כותב מאמרים תורניים במקומונים חילונים ביבנה, רחובות וגדרה בענייני שלום בית וכו'.
עודנו בכתב יד
ספר הכולל ביאורים על סדר השלחן ערוך הלכות תפלה, ועוד שני כרכים מסדרת הספרים “נכון להיום” שכתבתי על התורה ופרקי אבות, והפעם על מועדי ישראל.
גדלתי בצפת כנער חילוני. יום אחד אחי התאום שכנע אותי שנלך להתפלל בבית הכנסת, שם פגשנו בצדיק רבי שמעון עייאש שליט”א, ששכנע אותנו לבוא לשמוע שיעורי תורה, ולאט לאט קירב אותנו. אחרי שכנועים רבים, ניאותו הוריי לשלוח אותנו לישיבה קטנה ברכסים. כאשר הגיע הזמן לעבור לישיבה גדולה, הרה”ג ר' ברכאל כהן שליט”א שהיה לומד אז בכולל בצפת של הרב עייאש, הכיר לי את הישיבה והכניס אותי ללמוד בה.
זכרונות ראשונים
השבועיים הראשונים שלי בישיבה היו קשים מנשוא. בבת אחת נחשפתי לעולם של מושגים שהיו זרים לי לגמרי. לא הבנתי למשל מה רוצה הרב כשאומר “קביעות של מהרש”א”. אפשר לומר בבירור כי הדבר היחיד שהחזיק אותי, זה האכפתיות הכנה והאהבה הגדולה שהרעיפו עלי החברים החדשים בישיבה. לולי זאת, לא הייתי היום מתראיין ל'כתר מלוכה'…
תורה שלמדתי באף
הקושי הגדול ביותר שניצב כנגדי בתחילת לימודיי בישיבה היו המבחנים. עמדתי בפני מבחנים קשים שלא הורגלתי אליהם, לא מצאתי ידיי ורגליי בחומר, ולא היה לי ממי להיעזר. הדבר ייאש אותי, עד שכמעט נשברתי. פניתי לרה”ג ר' חננאל כהן שליט”א, אחיו של הרב ברכאל שהביא אותי לישיבה, והוא אמר לי “כאן בישיבה תלמד כלל: אם אין אני לי, מי לי”. לקחתי את דבריו ברצינות רבה, התחלתי ללמוד בעמל וביגע, השקעתי את כל כוחותיי, ולהפתעתי ולהפתעת כולם, כבר במבחן הראשון בעיון קבלתי את הציון הטוב ביותר מבין חברי הכתה. התעודדתי ועליתי על דרך המלך, ואגב, מעולם לא הפסדתי מבחן בישיבה. אפילו את המבחן שנערך בימי החתונה שלי, השלמתי אחרי החתונה.
מלבד הקושי הלימודי שכאמור מהר מאוד הצלחתי להעפיל עליו, עברו עלי הרבה משברים לא פשוטים שאין כאן המקום לפרטם. עמדתי בנסיונות קשים מאוד, אך לבסוף האהבה שלי לתורה ניצחה.
תמונה שלא תשכח
שיחותיו של מורנו הרב צמח ברעוא דרעוין אחרי סעודה שלישית. הדרשות נאמרו מתוך לב בוער ביראת שמים, עד שאפילו גמרות ידועות, היו מקבלות משמעות מיוחדת. בכל שבוע הייתי מצפה לשיחות אלו כמו צמא למים. אי אפשר לתאר את אהבת התורה שהוא החדיר בלבנו. אחרי שיחה שלו, הייתי לומד עד שתיים בלילה בלי להרגיש בזמן החולף.
ציון-דרך
כאשר זכיתי לערוך את החידושים שנאמרו על ידי מרן ראש הישיבה שליט”א בשעורים בעיון ובשו”ת יביע אומר. מרן היה מגיה את החידושים האלו, ותוך כדי מלמד אותי כללים בכתיבה, וכך התלמדתי בכתיבה וסגנון. כדי לעודדני, סיפר לי פעם שאחד ההערות שכתבתי בשיעור מפיו, מצא שכבר כתב בעבר, אולם העדיף את הנוסח שלי. “הנוסח שלך היה טוב יותר, לכן מחקתי את הנוסח שלי והעתקתי את שלך” אמר לי בענוותנותו.
זכרון מתוק מהישיבה
הלימוד בהיכל בית המדרש בשעות הקטנות של הלילה. היינו נשארים קבוצה של בחורים, פותחים ספרי פוסקים, וכמו שאומרים 'מתחילים ללמוד'. היתה לי מנגינה בלימוד, שהדביקה את כל הקבוצה בלהט הלימוד.
'כסא רחמים' בשבילי:
בית היוצר למי שרוצה להיות פוסק.
המיוחדות של הישיבה בעיני
יחידה בגישה לעיון, ובבקיאות בש”ס. רק מי שמכיר – יודע להעריך.
השפעת הישיבה ביום-יום
העמידה על מדת האמת ללא משוא פנים. בוגרי 'כסא רחמים' אמנם צנועים ומכירים את מקומם, אך כאשר הם נתקלים בדבר הנוגד לאמת, כמו פסק הלכה מוטעה, הם יקנאו לאמת ויקשה עליהם לחשות. באופן אישי, בכמה מקרים בתפקידי כרב קהילה, הבהרתי לבני קהילתי ולוועד הקהילה כי חונכתי בכסא רחמים על מדת האמת, ולכן לא אזוז ממנה כמלא נימה. וכמה פעמים הצלחתי בס”ד לעמוד במבחן האמת, אפילו במחיר יקר של פיטורין והפסד של משכורות מכובדות. למפרע איני מתחרט, ורק הרווחתי מכך. רק לפני חודש וחצי, דיברתי על כאבם של לומדי התורה בעקבות גזרות הגיוס. רוב הקהל שלצערנו עוין את הציבור החרדי, השמיע קולות מחאה, וביקשו שאחזור בי מדבריי, אך אני הבהרתי להם שזו האמת ואיני זז ממנה.
דמות מהישיבה שהשפיעה
מלבד מרן ראש הישיבה והגאון רבי צמח שליט”א שזכיתי מהם לקרבה מיוחדת, והם השפיעו עליי עמוקות, אבקש לציין את הרה”ג ר' מצליח חי מאזוז שליט”א, שהוא מורי ורבי שלימדני עיון, וגם חיזק אותי בכמה עניינים.
נקודה של קורת-רוח
כאשר הרב צמח אישר לי באופן מיוחד ללמוד במקביל בשני השיעורים של מורנו הגאון רבי משה לוי זצ”ל, גם בשיעור לבחורים לפני הצהריים, וגם בשיעור לאברכים אחר הצהריים.
רגע אישי עם מרן ראש הישיבה
אושפזתי פעם במשך שלשה שבועות, כשהרופאים בודקים ואינם מצליחים לגלות את סיבת מכאובי. והנה, באחד הימים הופתעתי לקבל טלפון ממרן ראש הישיבה בכבודו ובעצמו, ששאל לשלומי. סיפרתי לו את חששותיי מהבדיקות, והוא עודד ורומם את רוחי. בסיום השיחה, שאל “אתה רוצה שאתקשר אליך בכל יום?”. כמובן שעניתי שאיני רוצה להטריח אותו ולגזול מזמנו היקר וכו'. אך הוא הבין ממני שזה ייטיב עמי, ומאז בכל יום היה מתקשר אליי ומתעניין בשלומי. זוכרה לו אלוקי לטובה.
גם אחרי נישואיי, הייתי זקוק להדרכה בנושא מסוים, ושלחתי לו מכתב התייעצות. הוא קרא לי למשרדו, ואמר לי “בא ואלמד אותך אורחות חיים”, ובמשך שלושת רבעי שעה לימד והדריך אותי איך יש להתנהג בענייני הבית בכל פרט ופרט.
אמירה שהותירה רושם
לא אשכח איך שבת אחת, אחרי תפלת שחרית של שבת, הודיעו למורנו הרב צמח שחדר האוכל עדיין אינו מאורגן. הרב דפק על השלחן, והכריז שהבחורים ילמדו עוד עשרים דקות, עד שהכל יסודר. והנה, אחרי דקה, הגיע בחור ואמר לרב שההודעה היתה בטעות, ואפשר כבר עכשיו לרדת לחדר האוכל. הרב דפק שוב על שלחנו, ואמר אמירה שהותירה עליי רושם בל יימחה: “כעת הודיעו לי שחדר האוכל מסודר וניתן לרדת, אך חושש אני מביטול תורה שיגרם על ידי. אמנם איני יכול לומר לכם להמשיך ללמוד עשרים דקות ולעכב אתכם מעונג שבת, אך אני מתחנן אליכם, אנא אל תכניסו אותי לגיהנם, עשו מאמץ ואחרי הסעודה תעלו ללמוד עשרים דקות…”. היראה הזו מפני ביטול תורה, חרוטה עד היום בלבי. ואגב, אחרי סעודת החמין (חייב מיטה…), בית המדרש היה מלא, הבחורים השלימו את אותן עשרים דקות, מבלי שאף רב יעמוד עליהם.
והיא לו נדפס'ה
ב”ה זיכני ה' להוציא לאור למעלה מעשרים ספרים בהלכה ובאגדה. אני גם כותב מאמרים תורניים במקומונים חילונים ביבנה, רחובות וגדרה בענייני שלום בית וכו'.
עודנו בכתב יד
ספר הכולל ביאורים על סדר השלחן ערוך הלכות תפלה, ועוד שני כרכים מסדרת הספרים “נכון להיום” שכתבתי על התורה ופרקי אבות, והפעם על מועדי ישראל.
תגובות