לרב הנכבד שלום. ברצוני לברר האם יש תשובה

אלה פקודי המשכן משכן העדות אשר פוקד על

מדוע המתין הקב”ה עד שיגיע יעקב לחרן, ורק אז עוררו להתפלל במקום שהתפללו בו אבותיו, מדוע לא עוררו מיד כאשר עבר שם בראשונה, וכך ניתן היה לחסוך את הצורך בנס גלוי של קפיצת הדרך?

המבדיל בין קודש לחול, כי מי על כבודו

"להקיף את הכל אי אפשר, על כן אכתוב מעט זכרונות מהזמן האחרון".

שאלה: שלום רב, הייתי רוצה לבקש עצה בבקשה.

רוסיה הקרה, בעניות מחפירה. אב מבוגר, עם בנו

    סימן א' – בענין תשלום ההורים

מהי חובת מצות מזוזה I אלו חדרים חייבים ופטורים I מה הדין חנויות ומפעלים I מהו נוסח הברכה על המזוזה I קביעת מזוזה בבית יש בו כמה חדרים I מה מיקום המזוזה במשקוף I מתי המזוזה צריכה בדיקה I

"אמר משה יודע אני שישראל רוגנים הם. הריני עושה להם חשבון מכל מלאכת המשכן. התחיל לעשות חשבון עמהם… עם שהוא עושה חשבון והולך על כל דבר ודבר שעשויין כסדר בתוך המשכן, שכח אלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקל שעשה מהן ווין לעמודין ולא היו נראין. התחיל עומד, תמה ואומר: עכשיו ימצאו ידיהם של ישראל עלי לומר שאני נטלתי אותם.

כדי להבין פשר דבר, נפנה להפטרת הפרשה, שם מוכיח הנביא את בני ישראל בדור החרבן ואומר "בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי". איך מגיעים לרמה כזו נמוכה של אנושיות – לכפור בטובה? ממשיך הנביא ומלמדנו חידוש גדול: "עמי לא התבונן"

שילוב זה המאפיין את חג הפסח – זכירת גודל הנס עם זכירת המצב העגום, מעמיד את הרגשת החירות במקומה הנכון.

מסופר על רבי איסר זלמן מלצר שהיה לומד בחברותא בביתו עם אחד מתלמידיו. והנה דפק יהודי עני וביקש צדקה. שאל רבי איסר את התלמיד מי נמצא בפתח הדלת, והשיב לו: יהודי עני, והתכוון התלמיד לפוטרו בכמה פרוטות. תכף קם רבי איסר בזריזות והלך בעצמו כדי לכבד את העני ולתת לו צדקה.

פרשת שמיני מתאפיינת כידוע בהלכות טומאה וטהרה של