זריזות ושמחה במצוות

ושמרתם את המצות וגו' – מביא רש”י דרוש בענין, רבי יאשיה אומר: אל תהי קורא את המצות אלא את המצוות, כדרך שאין מחמיצין את המצות כך אין מחמיצין את המצוות, אלא אם באה לידך עשה אותה מיד. מלמדת אותנו התורה כי יש לקיים את המצוות בזריזות כדרך שיש להזדרז בעשיית מצה שלא תחמיץ. ויש להתבונן הרי מצה שהחמיצה כבר אינה מצה, אך מצוה שנעשית באיחור, היא עדיין מצוה?

מבאר ה”פחד יצחק” כי ענין הזריזות במצוה אינה “הכשר” מצוה, שכן גם בלעדיה מסוגלת המצוה להיות מושלמת, אלא הזריזות היא חלק מעשיית המצוה, ומצוה ללא זריזות חסרה מתוכנה, כמו עיסה מוחמצת שלא ניתן לצאת בה ידי חובת מצה. אם כך, כיצד נוכל לזכות להיות זריזים במצוות? הענין הוא כי ל”שמירת” מצוות יש משמעות לא רק בעשיית המצוה אלא כל אימת שאדם מצפה לעשות דבר כלשהו, נופל בו לשון שמירה ככתוב “ואביו שמר את הדבר”, שפירושו מחכה ומצפה שיגיע, וכך הוא הדבר בשמירת המצוות, מי שמחכה לזמן שיוכל לקיים את המצוה, להתפלל ללמוד ולעשות חסד יש לו הכח והרצון לעשות את המצוה מיד וללא עיכובים.

בימים שבהם ישב “החתם סופר” בפרנקפורט שבגרמניה ולמד תורה מפי הגאון רבי נתן אדלר, הגיעו פעם שליחים מבוהלים אל רבי נתן. “מקהילת אדנבלר באנו”, התנשפו והתנשמו השליחים. “גזרת גרוש נגזרה עלינו ורק רבי נתן יוכל להצילנו, אם יאות הוא לבקש עלינו רחמים מעם השר מדלברג”. וזאת לדעת: השר מדלברג, אשר קהלת אדנבלר היתה במחוז שלטונו, ידיד וריע היה לרבי נתן אדלר. עם צאת השבת אסר רבי נתן את עגלתו, ופנה לנסוע אל אחוזת השר. במשך כל זמן הנסיעה, לא פסק רבי נתן מלשנן בעל פה את תלמודו. מתוך הזכרון בלבד אמר את דברי הראשונים והאחרונים – כאילו קורא זאת מתוך ספר. ולפתע – חדרה העגלה לתוך תלולית של שלג, ונעצרה. שני הסוסים כמו שקעו בבור עמוק מבלי יכולת להחלץ.

“אולי ניתן להתיר אחד משני הסוסים”, הציע רבי נתן לעגלון, “ולרכוב אל הכפר הסמוך, ושם לשכור סוס או שניים כדי שהללו יחלצו את העגלה מתוך השלג וימשיכו להסיעה”. תמורת מתת כסף הגונה הסכים העגלון לקבל את העצה. הוא חילץ את אחד הסוסים ופנה ברכיבה אל הכפר הסמוך. בתוך העגלה התקועה בתלולית נותרו רבי נתן אדלר ותלמידו. שלש שעות ישבו שם יחדו, עד אשר ראו את העגלון קרב ועמו שני שוורים. חפץ העגלון לרתום את השוורים והסוסים יחדיו. כשראה זאת רבי נתן – קפץ מובהל מתוך העגלה. בקפיצתו נשרו מנעליו מעל רגליו והוא נותר בגרביים בלבד. ומה הופתע התלמיד רבי משה סופר לראות את רבו מרקד בשמחה בתוך השלג העמוק. לשמחה – מה זו עושה? התפלא התלמיד, וכל כולו חרדה לבריאותו של רבי נתן. כהרף עין זינק “החתם סופר” מן העגלה ומשך את רבו פנימה, אל העגלה. אך רבי נתן כמו נאבק עמו, ולא הרשה לו להפריעו מריקודו. “אינך רואה את מעשה העגלון?” קרא לעבר “החתם סופר” בצהלה, והורה בידיו על השוורים העומדים להירתם. “מיום שעמדתי על דעתי”, אמר רבי נתן אדלר, “לא עלה בידי לקיים מצווה זו, כלומר להימנע מן העבירה של רתימת שור וסוס יחדו. וכעת שזכיתי לזה, איך לא אשמח וארקוד.