זריזות מראה על חשיבות

וירץ לקראתם מפתח האהל וישתחו ארצה – רש”י מביא את דברי חז”ל שכאשר ראוהו המלאכים קושר ומתיר את התחבושות, לא רצו להטריחו ופרשו ממנו, אך מיד “וירץ לקראתם”. והדבר צריך הבנה איך אדם חולה שקושר ומתיר תחבושות יכול לרוץ, ועוד שיכול היה לקרוא לאחד ממשרתיו כדי לקרוא למלאכים בלי קושי וטרחא? וכן בהמשך שנאמר “ואל הבקר רץ אברהם”, תמה הרמב”ן למה לו לרוץ אחרי שהאורחים שכבר נמצאים באהלו, הרי אברהם אבינו היה אדם נכבד, וקשה לו לרוץ כי היה זקן מאד וחלוש לאחר ברית מילה?

מסביר הרמב”ן כי ענין הריצה לכבוד האורחים, היתה להראות רוב חשקו בנדיבות, לכן היה מתלהב לעשות הכנסת אורחים דוקא בעצמו כי אהבה מקלקלת את השורה. והספורנו מוסיף כי הזריזות מורה על חשיבות הדבר בעיני המזדרז, כאמור אצל משה רבנו שהיתה לו התגלות השכינה, שם נאמר “וימהר משה ויקוד ארצה וישתחו”, כך אברהם הזדרז לרוץ לקבל פני אורחים ולהכין מאכלם כאילו הוא מקביל פני מלכים.

מסופר על רבי איסר זלמן מלצר שהיה לומד בחברותא בביתו עם אחד מתלמידיו. והנה דפק יהודי עני וביקש צדקה. שאל רבי איסר את התלמיד מי נמצא בפתח הדלת, והשיב לו: יהודי עני, והתכוון התלמיד לפוטרו בכמה פרוטות. תכף קם רבי איסר בזריזות והלך בעצמו כדי לכבד את העני ולתת לו צדקה. לאחר מכן, הסביר לתלמידו הרי זה יהודי שכרגע הוא עני, אך גלגל חוזר הוא בעולם, כעת, לי יש ולא אין, והוא ממלא גם את מה שמוטל עלי – “כי לא יחדל אביון מקרב הארץ”, ולכן עלי לכבדו לא פחות מאשר מכבד אני את עצמי.