השעה 11:00 בבוקר. השיעור בעיון כבר אמור להתחיל.

על אף הרמה הגבוהה שבה מתנהל השיעור, השיעור מובן ובהיר ביותר. הסברתו של רבנו בהירה, צלולה וקולחת. דבר דבור על אופניו בבהירות הביטוי ובחדות המחשבה. יש לו לרבנו דרך נפלאה להבהיר את הדברים המסובכים ביותר ולהגישם בפשטות על מגש של כסף לכל אדם.

"הגעתי לשיעור כתינוק שאינו מורגל עדיין במאכלים" מתאר אחד מהשומעים בצורה ציורית "אלא שרבנו פירק את הסוגיא לחלקים קטנים והגישם כְּדַיְסָה לתינוק. כך, אפילו אני הצלחתי להבין!".

שמח הרב על השגחתו הפרטית של בורא עולם שגלגל בראש השנה רמון אל מתחת לספריה על מנת לזכות אותו להגיע לשלמות ההידור. בחדוה של מצוה, נגש למלאכה, והכין חרוסת טובה ומשובחת, מהודרת ומשוכללת לפי כל ההידורים המצויים בפוסקים.

"מדברים אנו על עורמתו של יצר הרע הרודף אחרינו", השיבו החסידים.

נענה רבי פינחס ואמר: "אל תדאגו, טרם הגעתם למדרגה זו שהיצר ירדוף אחריכם; לפי שעה אתם אלה שרודפים אחריו…".

מהדגשת הפסוק בתחילת הפרשה “ואתחנן אל ה' בעת ההיא“,

את הקמח בתוך בד עטפה, והניחה אותו על כתפה. ואז לפתע רוח סערה הגיחה, ואת שקית החיטים להעיף הצליחה. הישר אל גלי-הים ה’סער’ הטילם, והקמח אבד ונעלם. ותלך ודמעתה על לחיה אין לה מנחם,

כנחלים נטיו כגנות עלי נהר כאהלים נטע ה'

היה זה בעיירה, בה חיו אנשי מורא, אף

ויתמה המלך עד מאוד, וישאל את שר-העיר על כל ההוד. ומי פעל כל זאת, אשר אני זוכה לחזות?

ארץ ישראל מכונה בתורה בכינוי הציורי “ארץ זבת

העכבר המרוצה מהתפנית הברורה בעלילה, יוצא החוצה ומיד החתול תופס אותו. "איפה הכלב שנבח כאן כמו משוגע?" שואל העכבר את החתול, "חשבתי טרף אותך…". "אתה רואה", משיב החתול, "היום מי שלא יודע שתי שפות לא יכול להסתדר בחיים"…

גם בהמשך הפרשה, כאשר ראה בלעם את ישראל שוכן לשבטיו תחת דגלים שונים אך במסגרת אחת באחדות ובהרמוניה, לא יכול היה לקללם ובמקום זה יצא מפיו השבח "מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל" (לקמן כד, ה).

בהיות ובימי חג הפסח האחרון הפיצו אינשי דלא מעלי קונטרס "דייני הכזב", ולפני כן קונטרס "גיטי הכזב", המלאים דברי בלע ונאצה נגד דייני ישראל המכהנים בבתי-דין הרבניים, בצורה מזלזלת ומחפירה. חזקו עלי דברי מאור עינינו מו"ר ועט"ר מרן ראש הישיבה יחשל"א, להשיב על דבריהם ולגלות זיופיהם הרבים כחורי כברה.

והנה לפתע, זינק ‘החגור’ מבין ידיו, שמט עצמו לארץ ונעלם בפיתולים זריזים. התברר לתדהמתו כי היה זה נחש!

ט"ו בשבט הוא יום ידוע בתפוצות ישראל כיום שמחה המנהג העיקרי שבו הוא אכילת פירות מינים ממינים שונים ~ אצל מי החל המנהג ומי "גנב" אותו ~ מה הטעם לאכילת פירות ביום זה ~ מכמה סוגי פירות נהגו לטעום ~ ועל שום מה נזכר הוא כיום שמחה.

בספרו “נפש חיה”, מסביר הגאון רבי רפאל כדיר צבאן זצ”ל

כדי להבין פשר דבר, נפנה להפטרת הפרשה, שם מוכיח הנביא את בני ישראל בדור החרבן ואומר "בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי". איך מגיעים לרמה כזו נמוכה של אנושיות – לכפור בטובה? ממשיך הנביא ומלמדנו חידוש גדול: "עמי לא התבונן"