גדולי ישראל מהיכרות אישית

שני הכרכים הראשונים של “מגדולי ישראל”, אודותיהם הארכנו בעבר, התמקדו בגדולי ישראל מהדורות הקודמים, שעם רובם לא היתה למרן המחבר שליט”א היכרות אישית, ובכל זאת ניתן לומר כי היכרותו המעמיקה והמקיפה עם ספריהם, עולה על היכרות אישית, והם הפכו אצלו לחיים וקיימים. הדבר מזכיר מה שכתב רבנו הרמב”ם במכתבו לתלמידו רבי יוסף אבן עקנין (“פאר הדור” סי' קמ”ב): “וכבוד הבן יודע כי חי ה' יתברך שגדולי חכמי ישראל אצלי במקום שאכיר ערך מעלתם מדבריהם ומחיבוריהם”.
 
בשונה מהכרכים הקודמים, הכרך השלישי כבר עוסק בגדולי הדור האחרון, שלמרן שליט”א היתה עמם היכרות אישית וחברית, והדבר בא לידי ביטוי בסגנון המאמרים ובתוכנם.
 
מטבע הדברים, הקדיש מרן רה”י שליט”א פרק נרחב רב-תוכן הכולל עשרות עמודים על דמותו תורתו ושיטתו של מרן הגר”ע יוסף זצ”ל. בפרק זה מגולל מרן לראשונה את הסיפורים מאחורי עשרות המפגשים וההתכתבויות שלו יחד עם מרן זצ”ל, מהמפגש הראשון עם עלותו ארצה, ועד לסוף ימיו.
 
מה שמפתיע, אלו הם הנספחים שנוספו לספר על ידי המכון, שם מופיעים בזה אחר זה עשרות חילופי מכתבים ארוכים וקצרים בין מרן רה”י שליט”א למרן הרב עובדיה יוסף זצ”ל. מעיון במכתבים שנחשפו לראשונה מתגלה קשרי ידידות עמוקים וחסרי תקדים המגלים על שיח תורני הלכתי וציבורי שהיה קיים במשך השנים בין שני הרבנים.
 
למשל, בין המכתבים ניתן למצוא מכתב מרגש (מיום ה' באב תשל”ה), בו מרן הגר”ע יוסף שולח את ברכותיו ואיחוליו להחלמתו של מרן שליט”א, ואף מצרף תמיכה כספית: “נתבשרתי מידידים על שלומו הטוב, שישגא לעד, ויתחזק בבריאות שלמה, כי רבים צריכים לו. השי”ת יחזקהו ויאמצהו וישלח לו רפואה שלמה בכל איבריו וגידיו, ויזכה עוד רבות בשנים להגדיל תורה ולהאדירה כאוות נפשו הטהורה, וכל אשר יעשה יצליח”. ומסיים בבקשה שגם מרן שליט”א יתפלל בעדו על רפואת עיניו, וכותב: “ונא להעתיר בעדי לרפואה שלמה מתחלואי עיני, והוא נענה תחלה”.
 
במכתב תגובה (מיום כ”א מנחם אב התשל”ה), משיב לו מרן שליט”א בחיבה גדולה: “מאד נצטערנו וכאב לבנו בהיותנו מצפים להדר”ג נ”י שיופיע בישיבה יום ט”ו באב העבר, ושוב נודע לנו שעקב מחלתו לא יכול לבוא. אנו תפלה מעמקי לבנו לרופא כל בשר שיעשה למען טובת הכלל וישמור בריאותו של רבינו שליט”א, כי בבריאותו – בריאותנו, ואָשְׁרוֹ – אושרנו. זו הרגשה המרחפת בלב העם כלו מקצה ועד קצה. זכיתי לקבל מכתבו היקר והנפלא, ויה”ר שיתקיימו ברכותיו בקרוב בנוגע למצב הבריאות שלי, כי בעוה”ר אין פה רופאים הראויים לשמם רק “ארץ רפאים תחשב אף היא”. והמתפלל על אחרים הוא נענה תחילה. פקודתו שמרה רוחי, והנני מתפלל בכל הזדמנות לרפואתו של הדר”ג נ”י, ובעזה”י קויי ה' יחליפו כח, ויחזיר לו בריאות מאור עיניו כבתחילה, ויהיה בריא ואיתן ברמ”ח אבריו ושס”ה גידיו אכי”ר. עצתי אמונה לכת”ר (אף שאיני כדאי כלל), שישמור על בריאותו מכל חשש וספק ספיקא של נזק ב”מ. ואצלנו ידוע שהרה”ג מרן ר' כלפון הכהן זצ”ל מאז שצווהו רופא עינים [בגיל עשרים] שלא לקרוא ולכתוב בלילה, במשך חמשים שנה שמר על כך, ואפילו פסקי דינים ותשובות היה מקריא לאחרים והם כותבים. כן ישמור את עצמו מכל התרגשות מאחרים המפריעים את מנוחתו, ובעה”ו הוא יעלה עליהם, שונאיך ילבשו בושת וגו', ונתנך ה' לראש והיית רק למעלה. והכל יודעים ומכירים כי אלה המפריעים לו, קנאה מדברת מתוך גרונם, וד”ל… מפורסם אצלנו בג'רבא ששתיית שמן זית זך (כף אחת בכל בקר), טובה מאד לבריאות העינים, והגיל לא קובע בזה. עם שרופאי הזמן מכחישים בדבר”.
 
גם במכתב מכ' אלול התשמ”ב, מבקש מרן הגר”ע ממרן ראש הישיבה שליט”א בסיום המכתב: “נא יעתיר בעדנו בתפלותיו, ובפרט בימים הנוראים הבעל”ט”. במכתב תגובה, כותב לו מרן ראש הישיבה: “ואשר ביקש להעתיר בעדו, מה אנחנו ומה חיינו, אולם אמרו חז”ל אין מסרבין לגדול ואל תהי ברכת הדיוט קלה. והנני מצווה ועומד לקיים פקודת הדר”ג נ”י. ונא להעתיר בעדי ובעד בני ביתי, ובפרט על גיסי ר' יצחק ברדא נ”י בר אסתר, שסובל בעוה”ר מכאבים בלב זה כמה חדשים, ה' ישלח דברו וירפאהו בכלל כל חולי עמו ישראל”.
 
את החשיבות שהעניק מרן זצ”ל לכושר עיונו של מרן המחבר שליט”א, ניתן לראות במכתב (מיום ט”ז שבט תשמ”ד), בו מבקש ממנו מרן הגר”ע זצ”ל שיואיל לכתוב הערות על ספריו, וכך הוא כותב לו: “מזמן שיצא הספר יחוה דעת ח”ו כתבתי הקדשה לכת”ר ורציתי לשלחו אליו, ועתה בא לידי ציר אמונים ר' חגי מזרחי נ”י שלומד בישיבה כאן בירושלים, ונפשו אִוְּתָה לעבור לכסא רחמים. והפציר בי לכתוב למעכ”ת, יהיו נא אמרי לרצון לפני כת”ר לבחון אותו, ואם יתאים יעשו מאמץ לקבלו. ומה' ישא ברכה. מה מאד אשמח אם יואיל כת”ר לכתוב אלי הערות כאשר היתה באמנה אתו בחלקים קודמים. וכסא כת”ר ירום ונשא וגבה מאד בבריאות איתנה ונהורא מעליא ושובע שמחות וכל טוב. ידידו עוז אהבו בכל לב ונפש…”.
 
תעודת בגרות או תעודת בערות
אחד המכתבים המעניינים המובאים בספר, הוא מכתב מסוף שנת תשל”ב (שנה אחר שהגיע מרן שליט”א לארץ מתונס), אותו כתב לחבר-ילדות (ר' פינחס כהן הי”ו, מלוד), שידע את ידענותו של מרן שליט”א בכל החכמות, והציע לו להיבחן ולקבל תעודת בגרות, כדי שלא יזלזלו בכבוד התורה. במכתב תגובה, מראה לו מרן שליט”א עד כמה גדולה מעלת התורה, באין צורך בשום תעודה חיצונית, ומביא לו כדוגמא את מרן הגר”ע יוסף אליו נחשף זמן קצר לפני כן. להלן השורות המרתקות:
 
“מאפס הפנאי לא יכלתי לכתוב לו במועדו, אך בקצרה אדבר אודות תעודת בגרות וכו'. ידידי! כל כך אני טרוד עד שאין לי פנאי אף לפתוח ספר…. ובינתיים דרשותיו של הגאון האמיתי הגר”ע יוסף שליט”א יורדות עד עומק הלב וממלאות את נימי הנפש. אם ביאליק אמר על הגאון הרוגאצ'ובי (הרב יוסף רוז'ין ז”ל, נפטר התרצ”ו): מהרוגאצ'ובי אפשר לחצוב שני אינשטיינים, הנה מהגאון שלנו יבדל לחטו”ל אפשר לחצוב חמשה. במלה אחת: כי בכל חכמי הגוים וחכמי ישראל מאין כמוהו. ופעם בדרשה אמר כי תעודת בגרות היא תעודת בערות, והנסיון הוכיח כי תלמידי תיכון אינם יודעים דקדוק וחשבון ועיון הש”ס כלל וכלל. והעיון אשר למדנו אני ואתה עם כל חברים שלנו בחו”ל, לא ישקל כסף מחירו, ואין כמוהו בכל הישיבות ובכל האוניברסיטאות פה. ותו לא מידי.
 
“כדאי מאד שכבודו יקח מועד לשמוע דרשה אחת מפי הגאון שליט”א במוצ”ש בבני ברק. יעשה שבת אצלינו ויבא לשמוע במוצאי שבת. ותראה הגאונות, הבקיאות והחריפות, הזכרון המדהים, ההכרעה הפסקנית שאין אחריה כלום. הענוה האמיתית, האהבה והחמלה על כל הנברא בצלם, הרבצת התורה במסירות נפש, וכל סגולות הנפש שמנו רבותינו בלומדי תורה לשמה, כמעט רובן ככלן נמצאים בו. אצל האשכנזים נחלקים לשני סוגים: גאונים ואדמורי”ם. הראשונים מצטיינים בחריפות השכל והאחרונים באהבת ישראל, והאי תנא דידן כל סגולות התבל נמצאו בו, וישח אדם וישפל איש, מפני קדושתו והדר גאונו.
 
“אי לזאת, באתרא דליעול ירקא חכמות ומדעים שאינן אלא לרקחות ולטבחות ולאופות (כמאמר גאון החכמים הרמב”ם באיגרותיו), ליעול בשרא וכוורי. וסוף הכבוד לבא, כמו שנאמר על שלמה המלך ע”ה: החכמה והמדע נתון לך [דה”ב א' י”ב], וגם אשר לא שאלת נתתי לך גם עושר גם כבוד [מלכים א' ג' י”ג], ונעשה כמעיין המתגבר וכנהר שאינו פוסק…”.
 
מלחמה שערה
בין המכתבים הנדירים, ניתן לגלות לראשונה על מאבקים שניהל מרן שליט”א במשך עשרות שנים באופן אישי כנגד המהינים לפגוע בשערה משערות ראשו של מרן הגר”ע זצ”ל. ביניהם מכתבים ארוכים שטרח לכתוב לדמויות ציבוריות ואפילו למערכות עתונים, למחות בתוקף כנגד נסיונות פגיעה במרן זצ”ל.
 
כך למשל במכתב ארוך (מיום כ”ו בכסלו התשד”מ) לעו”ד שזעם על השימוש בתואר “הראשון לציון” למרן הגר”ע אחר שסיים את תפקידו, משיב מרן שליט”א מלחמה שערה בחריפות ובשנינות:
 
“נוכחתי לדעת שגמרת כל הש”ס על רגל אחת: פתחת בברכות וסיימת בעוקצין… פתחת בברכות – על החוברת היפה [“אור-תורה”] שמוציאים מדי פעם בפעם, שהיו שמה כמה נקודות שעניינו אותך במיוחד. רב תודות על המחמאה. וסיימת בעוקצין – על העניקנו לכבוד הגר”ע יוסף שליט”א תואר “הראשון לציון” שנשלל ממנו ע”י חברי הכנסת. ואתה רגזת על זה מאד… “את מי חרפת וגדפת, ועל מי הרימות קול, ותשא מרום עיניך על גאון ישראל?” (ע”פ ישעיה ל”ז כ”ג).
 
“קודם כל, אני מודה ומתוודה שעוד לא נתקלתי ב”עורך דין” מסוג זה, שמכתבו מלא שגיאות כתיב (למעלה מ-25 שגיאות מניתי במכתבך… [כאן מפרט לו מרן כמה שגיאות]). עו”ד שכותב בכתב יד מאין מכונת כתיבה ומאידך מעדיף לישאר בעילום שם. עו”ד שיש לו זמן פנוי למכתב מסורבל וארוך כזה, במקום שכל עורכי הדין שהכרתי כותבים משפטים קצרים כמאמרי התרפים. כנראה כיתת רגליו… ולא מצא עו”ד מתאים, עד שירד לתל אביב ומצא עילוי מפואר שכמוך.
 
“ולגופו של ענין: נכון שהתואר “רב ראשי לישראל” תלוי לצערנו בחברי הכנסת, שרובם ככולם אינם בקיאים בעניני תורה ורבנות אפילו כתרנגול בבני אדם. ואולי יגיע זמן שהם יקבעו גם מי יהיה הפרופסור הראשי בבילינסון, ומי יהיה העו”ד הראשי בבתי המשפט. אבל התואר “הראשון לציון” אינו תלוי בהם, ואלף ומאתים האצבעות שלהם לא יעלו ולא יורידו בענין זה. כמו שאמר פעם שמעון בן שטח לינאי המלך (שהרג, אגב, כל חכמי ישראל): “לאו את דמוקרת לי, אורייתא היא דמוקרא לי, דכתיב סלסלה ותרוממך ובין נגידים תושיבך”. התואר “ראשון לציון” נקבע לפני כ-400 שנה ע”י גדולי התורה בא”י, שהיו שמים עטרת פז למי שהוא מורם מעם והכהן הגדול מאחיו. והתואר הזה בלי ספק מתאים רק לאחד ולא לשנים.
 
“כשתפסו את החוקר גליליוס בשעתו והעמידו אותו למשפט מות על שקבע שכדור הארץ מסתובב סביב השמש ולא להפך, ולא הרפו ממנו עד שנשבע להם שבועה “חמורה” שהשמש מסתובבת, במעמד עשרות כמרים ושופטים, הפטיר בשפתיו בלחש: “ובכל זאת נוע תנוע הארץ”… לאמר: בשעה זו עצמה שהוא נשבע שהשמש מסתובבת, באותה שעה ממש הארץ מתנועעת סביב השמש ומניעה אותו ואת כל שופטיו גם יחד.
 
“ואם תמצי לומר שגם התואר “ראשון לציון” נקבע ע”י הכנסת, הנה גם אחרי שהתפטר הגרע”י מכהונתו, עדיין יכול להקרא בתואר זה שקיבל אותו פעם. ואם עודך זוכר קצת תורה מגירסא דינקותא, בטח זכור לך מה שאומרים בברכת הלבנה: “דוד מלך ישראל חי וקיים”, אף שכידוע זה כאלפיים ושמנה מאות ועשרים שנה “שהתפטר” ממלכותו, ונתן במו ידיו את כס המלוכה לשלמה בנו. ומקרא צווח בישעיה (ו' א'): בשנת מות “המלך” עוזיהו, וידוע שהמלך עוזיהו היה בכ”ה שנותיו האחרונות מפוטר מן המלכות מפני הצרעת, ובנו היה מלך בחייו, ובכל זאת קראו הכתוב “מלך”. ומי שמצוי קצת בספרות הרבנות יראה שכותבים תואר “הראשון לציון” גם על רבנים מלפני מאות שנים, וגם על רבנים שהודחו ממשמרתם וממשרתם בחייהם מכל סיבה שהיא. והנה עובדה ש”המודיע” מעניק עד עכשיו תואר “הראשון לציון” להגר”ע יוסף, אולי תתבע גם אותו לבית המשפט…
 
“לו למד הגר”ע יוסף רפואה, היה ממציא תרופה למחלת הסרטן. ולו למד אסטרונומיה, היה מוצא שני כוכבי לכת מאחורי כוכב הלכת החדש (שנתגלה בשנת 1930) “פלוטון”. ולו למד כלכלה, היה מעמיד את האינפלציה בישראל על 0% לעשר שנים. אך למזלנו ולמזל כל עם ישראל, הוא למד תורה, ובזה העניק לנו ולכל העם כולו (כולל גם אתה, כשתחזור בתשובה אי”ה) אוצרות לא ישוערו. כשאומרת הגמרא על פסוק “כי זה כל האדם”, שכל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה, התכוונה בלי ספק בדורנו זה על הגר”ע יוסף. בן פורת יוסף.
 
“אלא מה? למה כל כך כאב לו על שלקחו ממנו את הכסא?
 
“גמרא ערוכה היא (מנחות דף ק”ט ע”ב): אמר ר' יהושע בן פרחיה, בתחלה כל האומר לי עלה לגדולה אני כופתו ונותנו לפני הארי. עתה כל האומר לי לירד ממנה אני מטיל עליו קומקום של חמין, שהרי שאול ברח ממנה, וכשעלה ביקש להרוג את דוד. ע”כ. וידוע ומפורסם שהרב מרדכי אליהו שליט”א היה תלמידו של הגר”ע יוסף, ולמד אצלו חמש שנים דיינות, ואף הוסמך על ידו לדיינות. [וגם כשהיו אלה שלא הסכימו למנותו לדיין מפני שהצית פעם מכוניות שחיללו שבת, עמד הגר”ע יוסף לצדו והמליץ עליו, כפי ששמעתי]. מובן איפוא פשר הכאב והזעם אצל הגר”ע יוסף. על משה רבינו התורה מעידה “עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה” (במדבר י”ב ג'), ובכל זאת מספרים חז”ל (במדרש רבה סוף פרשת וילך) שהלך משה אצל יהושע ושאל אותו “מה אמר לך הדבור (הנבואה)?” והשיבו יהושע: “כשהיה הדיבור נגלה עליך, יודע הייתי מה מדבר עמך?” באותה שעה צעק משה ואמר: מאה מיתות ולא קנאה אחת…
 
“בין הדברים כתבת שהגר”ע יוסף נתמנה לראש”ל ורב ראשי ע”י אותם חברי הכנסת. יש להזכירך מה שאמר הגרע”י שליט”א בשעתו, ופורסם בעתונות באותיות של קידוש לבנה: “אני אינני רב מטעם, כי נבחרתי בניגוד לשלטון”…
 
“אני מצרף בזה תמונה אחת של הגרע”י שליט”א [מתוך חוברת “המאור שבתורה”, שע”י ישיבת אור החיים י-ם, חוברת ה', חשון תדש”ם] כשהוא מוקף גלי הערצה ואהדה ואהבה מכל עבר, ותסתכל בפניו היטב ותראה אם האיש הזה חולה כבוד, ואם הוא רודף אחר הכבוד שכידוע אמרו חז”ל הכבוד בורח ממנו”.
 
ציצים ופרחים
בין השיטין של המאמרים בספר, ניתן למצוא גם קטעים נדירים בהם מספר מרן שליט”א על ימי ילדותו בצל אביו הגדול הגאון איש מצליח זצ”ל. הנה למשל קטע מכונן: “בנעורינו גדלנו בעיר הבירה “תונס” בזמן שכמעט נשתכחה התורה. בפינת השכונה שלנו היה קולנוע שמלבד שמו הפרטי “לודיון” אין אנו יודעים עליו מאומה. כל הזמן צליליו נשמעים ברחבי השכונה ואצלנו בבית החלונות סגורים, וגדלנו ב”חממה” של אהבת תורה שראינו אצל ההורים והסבא והסבתא נ”ע”.
 
בדרוש הספד שמופיע בספר על רבו בדקדוק הגאון רבי דוד ברדא זצ”ל, מורה מרן שליט”א את ההסתכלות התורנית על שליחת האדם הראשון לירח שהיתה באותו זמן: “בתורה נרמז הכל, כענין החללית “אפולו 11″ שעומדים לשלוח לירח (בליל שלישי פרשת ואתחנן, ו' מנחם-אב התשכ”ט) ואנו קוראים בפרשת השבוע הבא: ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח וגו' אשר חלק ה' אלקיך אותם, פירש”י להאיר. וקשה מאי לכל העמים, אפי' לישראל נמי להאיר? ופירשו רז”ל שהחליקן בדברים, הכוונה כי טבע האדם לחשוב תמיד, מוחו לא ינוח אף רגע. אין לך אדם יושב ובטל, או חושב לעשות רע או לטוב. אפילו בשינה מוח האדם הוגה וחולם חלומות. אומות העולם להיטיב לא ידעו. ממציאים פצצות להשמיד ולהרוג וכו' במלחמות העולמיות, השי”ת נתן להם משהו להתעסק בו – מה משקל וגודל הלבנה ותכונתה ומרחקה מכדור הארץ ועפרה וטבע האויר וכדומה, ומפזרים הון עתק כעפר הארץ ממש, על דברים של מה בכך, שאין בהם שום תכלית. כי סוף סוף ימצאו שאין מקום מתאים למגורים יותר מכדור הארץ [כפי שאמר לי בזמנו ר' ניסן פינסון זצ”ל], וייגעו כדי ריק וייעפו. יכלו לעשות טובה בכספם לכמה מיליונים מתים ברעב בהודו וסין”.
 
ניתן למצוא בספר גם הרבה חידושים יפים שבאו בדרך אגב. במאמר על הגאון רבי בוגיד סעדון זצ”ל, מוצא מרן שליט”א רמז מקורי להלכה שמותר להתייחד עם אחותו עד חודש ימים ממה שכתוב: “וישאלו אנשי המקום לאשתו ויאמר אחותי היא וגו' ויהי כי ארכו לו שם הימים וישקף אבימלך מלך פלשתים בעד החלון וירא והנה יצחק מצחק את רבקה אשתו” (בראשית כ”ו ז'-ח'). אבימלך בתחילה האמין שרבקה היא אחותו של יצחק ולכן מותר לו להתייחד אתה, אבל אחרי שעברו שלשים יום, כי ארכו לו שם הימים (כי בגימטריא שלשים), אז אמר לו: מה קורה פה? אך הנה אשתך היא, ואיך אמרת אחותי היא?
 
ולסיום, רמז קולע שממנו הוכיח מרן שליט”א שרוח הקודש מדברת מתוך גרונו של מרן הגר”ע יוסף זצ”ל (מתוך המאמר עליו): “פעם דיבר מרן הגר”ע יוסף זצ”ל על ענין העישון ביום-טוב שפעם דנו בו הפוסקים להתירו מצד “אוכל נפש”, וכיום מתברר שאינו אוכֶל נפש אלא אוכֵל את הנפש! והזכיר שראוי להימנע כליל מעישון סיגריות, כי רבים חללים הפילו ועצומים כל הרוגיהן. וסיים שלפעמים מפתה היצר ביום בר-מצוה או בפורים לעשן רק “סיגריה אחת”, אולם בסיגריה אחת יש ניקוטין, המפתה ומגרה ונוקט את הנפש. וחתם במליצה נפלאה “ובאחת יבערו ויכסלו – מוסר הבלים עץ הוא” (ע”פ ירמיה יו”ד ח'. ועיין רמב”ם הלכות עכו”ם פ”א ה”א). ואני שומע מהלויין אשר בביתי ומתפלא: המלה “יבערו” (288) בגימטריא סיגריה. והיא מלשון הבערה! מה יפה המליצה: ובסיגריה אחת יבעירו (ידליקו) ויכסלו! אכן רוח הקדש מדברת מתוך גרונו…”.