אוהב או אויב?

רגע לפני שהחתול מצליח לתפוס את העכבר, הברנש מצליח לחמוק בזריזות לחור קטן בקיר ונעלם.

החתול המתוסכל בוהה בפתח, בעוד העכבר בפנים מנגב את הזיעה במצחו. לפתע שומע העכבר נביחות רועשות של כלב ויללות מצמררות של חתול.

מרוצה מהתפנית הברורה בעלילה, הוא יוצא החוצה ומיד החתול תופס אותו.

“איפה הכלב שנבח כאן כמו משוגע?” שואל העכבר את החתול, “חשבתי טרף אותך…”.

“אתה רואה”, משיב החתול, “היום מי שלא יודע שתי שפות לא יכול להסתדר בחיים”…

על הפסוק בפרשה “כי תצא למלחמה על אויבך” דרשו רבותינו ש”במלחמת היצר הכתוב מדבר”. ומסיים הפסוק: “ונתנו ה' אלוקיך בידך ושבית שביו” – ה' יסייע לך לנצחו!

מעיר הגאון רבי ישועה עובדיה זצ”ל (רבה של צפרו שבמרוקו), כי הפסוק מדגיש כי את הסיוע לנצח את היצר, תקבל בתנאי שתהיה חדור בהכרה שהיצר הצפון בתוככי לבך, הוא בעצם אויבך (“כי תצא למלחמה על אויבך“), אוייב החפץ ברעתך. אם הוא יצליח להטעות אותך שהוא אוהבך, אין לך כל סיכוי לנצחו.

“את היצר הרע” אומר היה הצדיק רבי שמחה בונים מפשיסחא זצ”ל “עליך לראות כרוצח שבידו גרזן, והוא מוכן בכל רגע להתיז את ראשך מעליך. אם קשה לך לציירו כך – כנראה שהוא כבר הסיר את ראשך!”.

הקושי הגדול ביותר ללוחמים, הוא התמודדות מול אויב המתחזה במדים שלהם. היצר המתוחכם מתחפש ל”אחד מכוחותנו”, החפץ אך ורק בטובתנו, ועל כן ההתמודדות מולו קשה ביותר.

שלמה המלך בחכמתו ידע לחשוף את תרמיתו של היצר הרע. במסכת סוכה (נ”ב ע”א) מובא ששלמה קרא ליצר “שונא”. במבט שטחי נראה שטובתם ונוחיותם של בני האדם לנגד עיניו, בשעה שאין מי שרוצה ברעתם של הבריות יותר ממנו, כמו שאמרו חז”ל שבתחילה הוא יורד לעולם ומכשיל בני אדם, אחר כך הוא עולה לשמים לקטרג עליהם ולקבל רשות לטול את נשמתם – הוא היצר הרע, הוא השטן, הוא מלאך המות (בבא בתרא ט”ז ע”א).

תיאר זאת בצורה מופלאה רבנו בחיי, בספר “חובת הלבבות” (שער יחוד המעשה פ”ה): “בן אדם! ראוי לך לדעת כי השונא הגדול שיש לך בעולם, הוא יצרך הנמסך בכוחות נפשך, והמעורב במזג רוחך, והמשתתף עמך בהנהגת חושיך הגופניים והרוחניים, המושל בסודות נפשך וצפון חוּבך, בעל עצתך בכל תנועותיך הנראות והנסתרות שתהיינה ברצונך, האורב לפתות אותך בכל פסיעה ופסיעה, אתה ישן לו והוא ער לך, אתה מתעלם ממנו והוא אינו מתעלם ממך, לָבַשׁ לך בגדי הידידות ועדה עדי האהבה לך, ונכנס בכלל נאמניך ואנשי עצתך וסגולת אוהביך, רץ אל רצונך כנראה מרמיזותיו וקריצותיו, והוא מורה אותך בחיציו הממיתים לשרשך מארץ חיים“.

אם נשכיל להבין שהיצר הרע מדבר אתנו בשתי שפות, לא נפול ברשתו…

על דו-פרצופיותו וצביעותו של היצר, משלו משל:

שמעון ולוי חברים טובים היו, ויום אחד פרצה ביניהם מריבה סוערת. כל אחד התבצר בעמדתו, עד ששנאו זה את זה שנאת מוות. החליט שמעון שהוא חייב לעולל לחברו רעה כזאת שלא ישכחנה ימים רבים.

חכך בדעתו עד שמצא דרך להפילו בפח יקוש. מאותו יום שינה שמעון טעמו והחל להתנהג ללוי כאילו חזרה החברות ביניהם.

שמעון ידע שלוי עני מאוד ומתקשה לפרנס את משפחתו, וכשראה כי קנה את לב חברו, החל לפתותו לגנוב אוכל מחנות אחת, רק כדי צורך משפחתו. לוי לא הסכים, אך שמעון שכנעו שוב ושוב, עד שלוי התפתה וקבע יום ושעה לביצוע הגניבה.

היישר משם הלך שמעון לתחנת המשטרה, והלשין על לוי כי מתכנן הוא לגנוב ביום ובשעה מסוימים בחנות פלונית, וכדי לתופסו 'על חם', עליהם לארוב לו ליד החנות.

ואכן, לוי נתפס בדרכו לגנוב, והושם במעצר. כעבור זמן קצר, הועמד למשפט בעוון נסיון גניבה. במשפט הכחיש לוי את האשמה וטען שבכלל לא רצה לגנוב ורק במקרה עבר במקום, אבל אז העלו לדוכן העדים את ידידו משכבר הימים שמעון. כשחיוך גדול מרוח על פניו העיד בשנאה גלויה איך שמע שלוי מתכנן לפרוץ לחנות…

נדהם לוי והחל לצעוק: “אנחנו חברים טובים! איך תעז לעמוד מולי ולהעיד נגדי?”. לעג לו שמעון: “הוי פתי! כל מה שהתחזיתי לאוהבך היה תחבולה ופיתוי כדי להפילך ברשת…”.

בתחבולה זו משתמש אויבו המר של האדם – היצר הרע. לאדם נדמה שהיצר אוהב אותו וחפץ בטובתו, אבל כשהאדם מתפתה לשמוע בקולו, מיד הולך היצר להלשין ולקטרג עליו בשמים. וכשהיצר מצליח בקטרוגו, ובית דין של מעלה נותן עונש לאדם, אז הולך הוא בעצמו ומוציא לפועל את העונש.