פרשת בלק – ארבע מדות בלומדי תורה

כנחלים נטיו כגנות עלי נהר כאהלים נטע ה' כארזים עלי מים (כד. ב-ו)

שואל רבי חיים בן עטר זצ”ל בספרו “אור החיים” הקדוש: מדוע דימה בלעם את עם ישראל בארבע דוגמאות שונות – “כנחלים נטיו, כגנות עלי נהר, כאהלים נטע ה', כארזים עלי מים”?

ומיישב שכנגד ארבע מדות בלומדי התורה דיבר בלעם:

המדה הגבוהה ביותר, היא “כנחלים נטיו”, דהיינו תלמידי חכמים שהם כנחל הזורם ממקום למקום ומשקה לכל צמא ממימי התורה. דוגמא לכך היה שמואל הרמתי שהיה מכתת רגליו, והולך מעיר לעיר ללמד תורה לעם ישראל. הוא לא אמר “אני רב גדול, אשב בלשכתי והכל יבואו אלי”, אלא ירד הוא בעצמו אל העם.

ישנו סוג אחר של רבנים, שאמנם אינם מכתתים רגליהם להרביץ תורה, אך הם מקימים ישיבה, וכל החפץ בא ללמוד אצלם. זו הדרגה השניה, שאותה המשיל בלעם באמרו “כגנות עלי נהר” – כאדם הנוטע גינת ורדים נאה על שפת נהר, וקורא לאנשים לבוא ולהתבשם ממנה. דרגה זו פחותה מהראשונה, אבל עדיין דרגה חשובה.

לעומתם, יש יהודים שאינם מוכשרים ללמד, ובודאי לא לפתוח ישיבה, אך הם יודעים ללמוד בעצמם, והם יושבים ושוקדים באהלה של תורה. זו הדרגה השלישית, אותה רמז בלעם במלים “כאהלים נטע ה'” – כנטיעות בתוך אהלה של תורה.

וישנה דרגה רביעית, של יהודים שאין באפשרותם ללמוד כל היום בבית המדרש, אך הם מחזיקים בממונם תלמידי חכמים. כנגדם אמר בלעם: “כארזים עלי מים” – מחזיקים בידי תלמידי חכמים כארזים המסמלים חוזק וחוסן. [והוסיף הגר”מ לוי זצ”ל: עם זאת, צריך שיהיו גם הם “עלי מים”, יונקים ממימיה הזכים של התורה בקביעת עתים לתורה].

כשראה בלעם ש”כנחלים נטיו”, נכלל יחד עם “כארזים עלי מים”, ושכדי ללמוד תורה אין חיוב להיות במעלה הגבוהה ביותר, אלא כל אחד לפי כוחו יכול להימנות בין לומדי התורה, התעוררה קנאתו שהתפרצה במלים “מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל”.

זו ייחודיותה של מצות תלמוד תורה על פני מצוות אחרות. המצוה האחת והיחידה אשר לא קיימים כלפיה שום מגבלות, תנאים, גדרים וסייגים, היא מצות תלמוד תורה! מצוה זו שייכת לכל אדם באשר הוא, בכל מצב, בכל זמן ובכל מעמד. ללא שום תנאים, לא תנאי מקומי ולא תנאי זמני. היא שייכת לכל אדם, ואין אדם שפטור מלימוד תורה! כל יהודי מחויב ללמוד תורה, בין תלמיד חכם, בין עם הארץ.

לעתים מנסה היצר הרע להחדיר לאדם שבתורה תקף הכלל: או הכל או כלום! ואם הוא לא זכה להיות תלמיד חכם, אז חבל על ההשקעה… אך הנה האור החיים הקדוש מלמדנו כי אין זה נכון כלל!

והטעים הגאון רבי משה לוי זצ”ל (הובאו דבריו בספר “בתורתך”): בעם ישראל, אין אחד שנותר מחוץ למחנה. מי כן מחוץ למחנה? אותם שאינם קובעים עתים לתורה כלל. ודעו לכם – הבהיר לשומעים – אין מדה חמישית! מי שאינו נכלל באותן המדות, אפילו בלעם הרשע אינו מכלילו בעם ישראל. עם זאת, כל אחד ייתבע על פי כוחותיו הוא, אך לא פחות מהדרגה הרביעית של תומכי תורה וקביעת עתים לתורה.

לעתיד לבוא, אין שואלים את האדם אם הוא היה גדול הדור, אלא אם קבע עתים לתורה, ועליו לענות ביושר אם הקדיש זמן קבוע לתורה בחייו אם לאו. אם תשובתו תהיה חיובית, הנה מה טוב, אך אם תשובתו תהיה שלילית, אזי לא יהיה לו היכן להניח מבטו מרוב חרפה, כי אין דרגה פחותה מזו. מה שה' דורש מעמנו, זה לעשות מה שאנו יכולים, והוא משרה עלינו קדושה לפי כוחנו.

אל הגאון רבי יוסף עדס זצ”ל (מרבני ישיבת “פורת יוסף”) הגיע אחד משומעי לקחו, והתייעץ עמו בנוגע להצעת שידוך שהוצעה לבתו. בירר רבי יוסף אם הבחור דתי, ונענה בחיוב. המשיך ושאל אם הוא קובע עתים לתורה ונענה בשלילה.

“אם כן”, פסק הרב נחרצות “הוא אינו נחשב לדתי! אי אפשר להיקרא שומר מצוות ללא קביעת עתים לתורה“.

החל האיש לשכנעו כי הבחור שומר מצוות כדת, אולם הרב בשלו: “אותי לא תוכל לשכנע! החלט, האם אתה רוצה לבתך אדם דתי או לא? זה – לא נחשב דתי!”.

אמר לו האיש: “הוא התחייב ללמוד תורה מכאן ולהבא”. ענה לו הרב: “קודם ישמע שעורי תורה שעה-שעתיים בכל יום, ואחר כך יתחתנו”.