להבין משל במליצה – היופי פנימי

היו היה מלך גדול בעמו, בשערים נודע שמו. יום אחד יצא למסע עם כל פמליתו, בין ערי מלכותו. לחזות את מעשי השופטים והשוטרים, ולחקור כיצד הם מורים.

את מסעו פתח בעיר גדולה, משקה כולה- מגדלים מעניקי חמה, אילנות ודשאים מכסים את האדמה. מדרגות נא'ות ושבילים, אשר פרחים לאורכם יורדים ועולים. כל נתיבותיה יהלום, מחזה שנראה רק בחלום. ענף תעשיה ומסחר מפותח ומרכזי קניות, ומקום הניחו למשקיעים ובעלי מניות. ויתמה המלך עד מאוד, וישאל את שר-העיר על כל ההוד. ומי פעל כל זאת, אשר אני זוכה לחזות?

ויען שר העיר: אני הוא זה, בעל המחזה. לא מתקציב מיוחד או ירושה, אלא מממון קופת העיר הגדושה. הוסיף ותמה המלך, עמד ושאל: איך גדל, זה הדל? השיבו השר: כל ההכנסות, הם מתשלומי קנסות. ומעונשים אשר הושתו על התושבים- שלכללים ולחוקים לא קשובים, נאספו והתרבו הזהובים. עצב ומאוכזב, המלך את העיר עזב.

המשיך במסעו והגיע למדינה אחרת, לא עשירה ולא זוהרת. אדמה חרבה ושוממה, כארץ על בלי מה, אשר אין לה חומה. רחובותיה אינם עשויים להתכבד בכל שבוע, והנוף בעשבים שוטים צבוע. וישאל את שר העיר מדוע כוסו פניה חרולים, וצחנה מעלים, אין בה כבישים סלולים, ואף לא שבילים.

ענהו השר כי כסף אין, ולפאר העיר מאין? כל אנשי המקום תמימי דרך אין גנב ואין שודד, אין פושע ואין מורד, ואין אחד לאומנות חברו יורד, וכל תושב מדבר ה' ירא וחרד. נושאים ונותנים באמונה, כחוקי המדינה. לכך ריקה הקופה, ומתמצת עד טיפה- למימון המשרתים והפקידים, ומעט העובדים. וכולי האי ואולי, יספיק לפקידים ולשרים אשר עלי. ולפום קושטא, הם תפארתה. וכבוד הוא לי שבעירי שוכנים – אנשים ישרים ונאמנים, ואיך אגמול הרעה הגדולה הזאת ואדרוש שלמונים. והציבור יהיה נרמס, תחת עול המס.

ויצא המלך ביום ההוא שמח וטוב לב, כי שמע טעמים כאשר אהב. וילך לו אל ארצו, כי סיים כל חפצו. וישוב אל כסא מלכותו, ויזכור את כל אשר נעשה בלכתו. ויקרא לפניו את שר העיר הראשונה, שבכל פינה עומדת גינה. אילנות ופרחים, אולם הכל מכספי עונשי האזרחים.

'קראו והביאוהו המלך חדריו' ציוה, ושם הבהיר לו כי לא לזה קיוה ואיוה. ואמר: כי כל תאוותי, שילכו בחוקי ממשלתי. ויהיו כל התושבים, בעלי מעשים טובים. ואם יש פאר והדר, והיושר נעדר- אין הצר שווה בנזק המלוכה, והיא מלאכה שאינה צריכה, כי בכך ימנעו אנשים את כף רגלם בה מדריכה, כי דרך רעה בה כרוכה. ונעלת דלת בפני מבקרים, ויצא שמי לרעה מעל כל השרים, בכל המחוזות ובכל הערים.

ויקצוף המלך מאוד, ויצו להשיל מעליו את כל הכבוד וההוד- ולהדיחו מתפקידו לאלתר, והשר פעור פה נותר. חתם המלך את גזר-הדין המר, הפטיר ואמר: שורות ספר חשבונותיך, יעידו ויגידו עוונותיך.

זה יוצא וזה בא, ויקבל המלך באהבה וברוב חיבה- את שר העיר נטולת העושר, אך מלאה באנשי יושר. ויתן המלך מתוך שמחה ושירה, לשר הנאמן אות הוקרה. קח נא את ברכתי על כל מה שפעלת, וראה גידולים שגידלת…

הקב”ה אינו חפץ ושואל ביופי הנראה, כי אם ליראה. וחפץ ה' שיעסקו ישראל בתורה ובמצוות, ולא כשאר האומות הנטמעים בתאוות. ואצלם יופי הגשמי והטבע, משכים ושולט באורח קבע. ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת, גם כאשר אין בה עץ כי עת השלכת. ואל יתהלל חכם בחכמתו, כי אין היא מחמתו. כי אם בזאת- השכל וידוע אותי, ובלבבם אתן את יראתי. ורצונך וצאנך יעמדו וירעו העמים, כשישראל עושים רצונו של צור עולמים.