איפה האריה?

טיילתי פעם עם הילדים שיחיו בגן החיות, כדי לזכות לברך “ברוך משנה הבריות”, על הפילים והקופים שגרמו להם הרבה חוויות [יצאנו סמוך לערב פסח, בתקוה שאז המקום שומם וסטרילי מ”גן חיות” על שתיים, אך אין לגמרי נקי, ואשרי יושבי ביתך]. ובכן ממקום למקום אנו צועדים, ושאלה קבועה בפי הילדים, איפה האריה? מתי נראה אותו? מצפים הם בכל לב לחזות בפני המלך… אך סבלנות רבה ביד גדושה מהם נדרשה, כי כן מנהג המקום שהארי את פניו לא יחשוף, עד כי יגיעו אל הסוף, לקיים מה שנאמר: אחרון אחרון חביב…
בינתיים על פני חיות רבות חלפנו, את הפילים האימתניים בעיני בשר צָפינו, קרובים אל מקומנו. ורק קיר זכוכית עבה הפריד בין הנמר העז ובינינו. וכן בכולם תוך כדי הליכה נפגשנו, ומכוחו וגבורתו ישתבח שמו התפעלנו, עד כי סיימנו.
ואז הגיע תור השחל, הוא הארי מיודענו, אשר כדי להפגש בו נדרשנו, לעלות על רכב סגור אשר אליו יביאנו. דקות מספר נסענו, עד כי הגענו, אל שער חשמלי אימתני… המתננו להפתחו, וחשבנו שהנה “או, טו, טו”, המלך יופיע במלוא הדרו, אך הנה מיד, שער חשמלי גדול נוסף עמד בפנינו, בסבלנות חיכינו גם לו, ורק לאחר מכן אחר אזהרות חמורות מהמדריך שניתן רק להסיט את הוילון, אך חלילה לפתוח את החלון, ועם שמירת מרחק ראוי, זכינו לראות את ה”גבור כארי” יחד עם בני מינו רובצים בין העצים, עם מבטים מלחיצים, על אותם בני אנוש שעליהם מציצים… ומיד צילומים רבים נעשו כמנהג דורנו החשוב, ותגדל השמחה בקרב הקהילה, על הזכות העצומה שבחלקם נפלה…
יצאתי משם, והתבוננתי לרגע, מה נשתנה זה הכפיר מכל החיות, שכך סגור הוא ומסוגר, מוקף חומות רוממות, וכל השאר מסתובבים אנו ביניהם כמעט במרחק נגיעה? אין זאת כי אם שגבורתו עלתה על כל ריעיו עשרת מונים, וסכנה נוראה ואיומה נשקפת ליישוב כולו אילו חלילה יהא אפשר להתקרב אליו באופן חופשי יותר… אך לא רק זה, אמרתי לעצמי, היבט עמוק נוסף יש בדבר, שלמעשה ניתוקו מכולם ופרישותו, נחוצה היא ביותר בשביל שמירת כבוד מלכותו, שבמה יתבטא מעמדו כמלך הג'ונגל, אם יתנו לו בין כולם לטייל ולהתגלגל?!
וברור שדוקא הסיבה שאינו בין כולם, והשמירה המכובדת סביבו, היא הגורמת ציפייה כפולה ומכופלת לראותו, ומחזקת את ההתפעלות מן ההתגלות בשעה שהורשינו לכך! נחשוב מעט, אילו ראש הממשלה הנכבד, היה מטייל כל יום בפארקים ובשווקים בין כל המון העם, האם היה נשאר למישהו עוד קורטוב של התפעלות בראותו, האין זה פשוט שכבודו היה יורד עקב כך למינימום? [הרי גם כך, כבודם של ראשי הממשלות בזמננו, נחות ביותר ביחס לכבוד המלכים בכל הדורות, ופשוט הדבר לבר דעת המעמיק מעט, שזה עקב ה”פתיחות” ביחסים אליו בשם ה”דמוקרטיה” הנאורה, שמסתובב הוא בין כולם במציאות או במסכים, ומתלבש ככולם, ותלוי ברצון העם, ומה יש עוד להיות נפעם?!].
ראה נא אשר מבואר בגמרא (סנהדרין נ”ב ע”ב): “למה תלמיד חכם דומה לפני עם הארץ”? “בתחילה” בעודו מתנהג בכבודו, הוא יקר בעיניו, ולכן “דומה לקיתון של זהב”. “סיפר הימנו”, אחרי ששוחח עמו בדברי חולין, ירד ערכו בעיניו, “ודומה לקיתון של כסף”. “נהנה ממנו” מקבל ממנו טובת הנאה ומתקרב אליו יותר, “דומה לקיתון של חרס, שכיון שנשבר אין לו תקנה”. איבד את כל ערכו בעיניו, ואף עלול לעוות את משפטו כשיגיע לפניו (ע”פ פירש”י ומהרש”א). הפתיחות ההמונית בפני כל, ללא מגבלות, אינה מוסיפה כבוד ומעלות, כי אם אדרבא לאיבוד הערך והרבה תקלות.
בעקבות הרהורים אלו שעלו במחשָׁבי, אחר ראות פני הלביא, ברעיון נשגב נזכרתי ואמרתי להביא. גדול האמוראים רבי יוחנן קבע כלל עצום בגמרא הקדושה (ברכות ס”א ע”א): “אחורי ארי ולא אחורי אשה”! נצבים בפניך שתי אפשרויות, או ללכת מאחורי אשה, או לחילופין לצעוד מאחורי מלך החיות, כאשר אתה נכנס לסיכון שהוא יציץ רגע לאחוריו, ואח”כ ישאר אולי רק נציב מלח… ההוראה היא, עדיף לילך מאחורי האריה ולא מאחורי האשה! (וכן פירש מהרש”א).
נשים לב, לא נאמר כאן זאב, ולא נמר, שגם רק מהם, לילך מאחוריהם, מומלץ מאד להשמר, אלא חכמים הולכים עד הסוף, אותו ארי שצריך כמה שערים חשמליים לחסום דרכו, הוא פחות מסוכן מאשר לילך בעקבותיה של אשה, שבזה עלול האדם להוביל את מחשבותיו למקומות זרים ומסוכנים, ולאבד לא רק את גופו, אלא גם ובעיקר את נשמתו.
אז מה? האשה חלילה בזויה, אומרים לה לא להסתובב סתם כי היא דחויה? חלילה וחס! אין לך סילוף ועיוות פני התורה שעושים החילוניים הטוענים כך, גדול מזה. “מאחורי ארי”. הארי בזוי הוא? דחוי הוא? אין מכובד הימנו! מלך הוא! אך כבודו של המלך שאינו גלוי לעיני כל! האשה היא מלכה, כבודה יקר ביותר בעיני ה' ובעיני התורה, ודוקא בגלל זה נדרש ממנה, אל תהיי ככלי חרס שנשבר ואין לו תקנה, אל תפגמי כבודך בפני המון העם, אשר ישפטו מעלתך רק על פי חיצוניותך, כאילו אין לך פנימיות ומעלות רוחניות! וכפי שיודעים אנו בדור זה, אשר קורה אצל הרחוקים, שאיבדו שם כל ערך וכבוד לאשה, שלא נהייתה אלא כבובת ראווה, ומקור לתאווה, ולא יודעים המה שמץ מושג אמת של רוגע אהבה ושלוה!
ונתבונן קימעא יותר. על איזו אשה מדובר כאן שאין לילך אחריה? על אשה פרוצה ח”ו? בודאי שלא! הגמרא מדברת על סתם אשה, בכל אופן, ובזמן הגמרא כל הנשים היו צנועות ומכוסות מכף רגל ועד ראש (וכן ראיתי בשו”ת הרדב”ז ח”ב סימן תש”ע שכתב מפורש שכן פשט הגמרא שמדובר בצנועות לגמרי), ובכל זאת, אפילו על צנועות וחסודות אלו, נאמר “מאחורי ארי ולא אחורי אשה”! כי לא די שלא נראה צורת הגוף, אלא מספיק שע”י ההליכה ניכרות קצת תנועות, וזה כבר מושך את האדם לתור אחר מחשבות רעות, המסכנות את כל הדעות, וההשלכות נוראות וגרועות. לכן, השמר והתרחק! וכלשון הרמב”ם והשלחן ערוך להלכה (אבהע”ז סימן כ”א ס”א): “צריך האדם להתרחק מן הנשים מאד מאד”!
ומעתה נלמד, כמה חמורה הפרצה הנוראה בכל הבגדים הצמודים והקצרים הנמכרים היום גם בערים החרדיות רח”ל, והפרצה גודלת והולכת ומכה במשפחות הכי טובות, ואין איש שם על לב על צערו של הי”ת, ולהבדיל על הרס כבודה של המלכה. ובפרט נפרצו הגדרות בשנים האחרונות בחצאיות הקצרות, שהרהיבו עוז לקצרן אפילו מעל הברך, אויה לנו אויה, ומן הדין צריך לכתחילה עד הקרסול (כדעת מו”ר מרן שליט”א, ואכמ”ל), רחב ומכובד, ואיך יתכן שאם אריה יסתובב, כולנו נברח ונרעד, ואחר “האופנה” המזעזעת הזאת, כצאן לטבח כולנו נצעד???
ובלי ספק בעיני שפרצה זו שורשה הרבה מאד בגלל פרצת התקשורת והחשיפה לכל האינטר' והסרטים הארורים, ואומללים האנשים שעדיין אותם לא מבערים. ואינם רק הולכים “אחורי” אשה, אלא כל יום כל היום הולכים לפניהם, וצופים בכל הדברים המסוכנים לגוף ולנפש.